מְיֵיסְטוֹרְנֵט, מגדל העץ הגבוה בעולם, הממוקם בנורבגיה | צילום: ויקפדיה
מגזין נדל"ן
לבנות את העולם מחדש
גורדי שחקים עשויים עץ, בלוקים מתפטיר פטריות, וקירות מוכנים מראש, כולל המערכות הפנימיות: ענף הבנייה המזהם מגיע להתנגשות חזיתית עם משבר האקלים, ופונה לטכנולוגיות מתקדמות שיאפשרו לו להמציא את עצמו מחדש, ירוק יותר
אוכלוסיית העולם צומחת במהירות, והבנייה צוברת תאוצה בהקדם. מדי שבוע קמים בניינים על שטח שווה ערך לגודלה של העיר פריז. בעשורים הקרובים האנושות תמשיך לזלול בקצב מסחרר שטחים לשימושיה, ועד 2060 השטח בעולם המכוסה במבנים — למגורים או למסחר — צפוי להכפיל את עצמו.
לתנופת הפיתוח יש מחיר סביבתי ואקלימי, שמתבטא לא רק באובדן שטחים פתוחים. ענף הבנייה אחראי לכמויות ענק של פליטות גזי חממה ופסולת, וחייב לשנות את פניו כדי להתאים את עצמו לעידן שבו כדור הארץ הולך ומתחמם, בזמן שהמשאבים הטבעיים הולכים ומתכלים.
בניינים תורמים כ־38% מפליטות גזי החממה הגלובלית — ראשית מפני שהם הגורם לחלק ניכר מצריכת החשמל, ושנית מפני שהפחמן הגלום בהם מחייב הליכי ייצור מזהמים ועתירי פליטות. בתום מחזור חייו של המבנה, אותם חומרים הופכים לכמויות ענק של פסולת מסוכנת ומזהמת.
אף שהפחתת פליטות הפחמן כרוכה בשינוי יסודי של האופן שבו בניינים צורכים חשמל, היא מחייבת גם חשיבה מחדש על תהליכי ייצור של חומרים בענף הבנייה. אלו לא רק כרוכים בפליטה של גזי חממה, אלא גם מובילים לדלדול משאבי טבע ולשחיקה של מערכות אקולוגיות. ייצורם של חומרים כמו מלט, פלדה, אלומיניום וזכוכית מהווה לפחות 11% מפליטות גזי החממה של המבנים שבהם אנחנו מתגוררים ועובדים — והשימוש בחומרי גלם צפוי להכפיל את עצמו עד 2060.
רגולטורים ברחבי העולם כבר דוחפים את סקטור הבנייה לחפש פתרונות סביבתיים יותר לעתיד הענף, ובהתאם, עוד ועוד חברות מפתחות ומטמיעות בשטח פתרונות להפיכת התעשייה לירוקה יותר: ממתכת ירוקה, דרך כלכלה מעגלית של חומרי בנייה וכלה בשימוש בחומרים חדשים. הנה כמה מהדרכים שבהן תעשיית הנדל"ן יכולה להיטיב עם הסביבה.
חוזרים לעצים
מגדלים שלא צריך להרוס
לא רק חומרים חדשים זורמים לענף הבנייה: גם חומרים ישנים עושים קאמבק בצורה חדשה. ייצור קורות פלדה דורש כמויות עצומות של אנרגיה? אז בעולם מתוכננים כיום רבי קומות מודולריים הנסמכים על קורות עץ.
כזה הוא למשל ה־Regenerative Highrise ("רב הקומות המתחדש"), באוסלו שבנורבגיה, המתוכנן כעת מעץ בגישה מודולרית. מתכנני המבנה מקווים למנוע צורך עתידי בהריסתו, שכן הבנייה המודולרית באמצעות חומר גמיש, כמו עץ, תאפשר לפרק ולהרכיב מחדש חלקים ממנו, בהתאם לצרכים המשתנים של העיר. הקונספט העיצובי מספק מענה לאתגר של שיפוץ בניינים רבי קומות לצורך שינוי ייעוד, ויאפשר לשמר את הבניין עוד מאות שנים. מבנים דומים מתוכננים כעת גם בלונדון, בטוקיו ובכמה ערים בארצות הברית.
התומכים בבנייה מבוססת עץ טוענים שהיא יכולה להיות ידידותית יותר לסביבה מבנייה קונבנציונלית. השימוש בעץ שגודל ונכרת באופן מבוקר מאפשר לבנות בניינים עם טביעת רגל פחמנית קטנה בחצי מזו של בניין דומה מבטון ופלדה. כיוון שעץ הוא גם חומר קל יותר, הקונסטרוקציות השונות קלות יותר, ולפיכך גם התקנתן פשוטה ומהירה יותר, ומשך בנייתם של פרויקטים הוא קצר יותר. באופן זה, החיסכון אינו רק סביבתי, אלא גם כלכלי.
פלדה ירוקה
מרוץ סטראטאפים לייצור בלתי־מזיק
מחיר נמוך ותכונות ייחודיות הופכים את השימוש בפלדה, המורכבת בעיקר מברזל, למתכת הנפוצה בעולם. אף שפלדה היא אחד החומרים הכי בני־מיחזור, העולם מייצר מדי שנה 240 ק"ג פלדה לכל אדם — ובחישוב כולל, משהו כמו 180 אלף מגדלי אייפל.
אלא שפלדה לא רק מתמחזרת בקלות: היא גם מזהמת אדירה, בעיקר בעיקר בשלב ייצורה. ראשית היא מחייבת כרייה של עפרת ברזל, תהליך שמצריך שימוש בכמויות עצומות של אנרגיה לכל טונה — ומדובר בטונות רבות: עפרת ברזל היא הסחורה השלישית הכי מיוצרת בעולם לפי נפח, אחרי נפט גולמי ופחם. שנית, גם הליך ההפקה של הפלדה מעפרות הברזל מזהם: הוא אחראי ל־8% מפליטות גזי החממה בעולם (מה שהופך אותו לאחד הענפים שמפיקים את הכמות הגדולה ביותר של גזים כאלה), כמו גם לזיהום אוויר מסיבי ולשפכים רעילים רבים. ואם זה לא מספיק, מאז שנות החמישים גדל ייצור הפלדה פי 10, וכך גם הזיהום שלו אחראית התעשייה.
כדי לעמוד ביעדי האקלים העולמיים, תעשיית הפלדה תיאלץ להשתנות ולמצוא עד אמצע המאה דרכים חדשות לייצר את אותם מוצרים, תוך הפחתה של 50% מהפליטות. סין, למשל, מייצרת מחצית מהפלדה בעולם, ומחויבותה לניטרליות פחמנית עד 2060 תחייב שינוי יסודי של התעשייה. המסע הכלכלי הזה צפוי להיות מורכב: הוצאות ההון המוקדמות הנדרשות להפחתת פחמן בייצור ב־30 השנים הבאות מוערכות בכ־4.4 טריליון דולר — מה שמאיים להגדיל את עלויות הייצור בכ־30%, בהשוואה להיום, עד 2050.
כיום תעשיית הפלדה נסמכת על כבשנים המוסקים בפחם ("תנור רם", המשמש להפקת הברזל הגולמי, ו"תנור אח פתוח" שבו נוצרת סגסוגת הפלדה), אחת הדרכים העתידיות היא מעבר לשימוש בכבשנים חשמליים, או לשימוש במימן ירוק במקום פחם. מימן נקי לא נמצא כיום בשימוש רחב בתעשייה, ועדיין מצוי בשלבי פיתוח, אך כל שחקני הפלדה הגדולים באירופה מפתחים או בודקים תהליכי ייצור שיתבססו על השימוש בו.
במקביל, בשנים האחרונות הוקמו שורת סטארטאפים המפתחים דרכים מזיקות־פחות לייצור פלדה. אחד מהם הוא חברת הליוס הישראלית, שגייסה אשתקד 6 מיליון שקל להפקה ירוקה של פלדה, ישירות מעפרת ברזל, תוך צריכה של מחצית מכמות האנרגיה הנדרשת כיום, וללא פליטות פחמן.
כלכלה מעגלית של חומרי בנייה
להשתמש בכל קיר כמה פעמים
הבנייה זוללת כמעט את כל המלט בעולם, מחצית מכלל ייצור הפלדה וכרבע מתפוקת האלומיניום והפלסטיק, שכולם פולטים כמויות אדירות של פליטות בשנה. חלק ניכר מהחומרים האלה ניתנים למיחזור בעלויות נמוכות יחסית — ובכל זאת, כשמבנים מגיעים לסוף חייהם, לרוב כמויות אדירות של פסולת בנייה מתגלגלת לשטחים הפתוחים או למזבלות. לכן, במדינות רבות בעולם מנסים להפוך את תחום הבנייה לכלכלה מעגלית — אם באמצעות שימוש חוזר בחומרים, מיחזור, או אימוץ שיטות בנייה המאפשרות מראש פירוק קל של הבניין.
ההערכות הן שכלכלה מעגלית יכולה להפחית את פליטות גזי החממה מחומרי בניין ב־38% עד מחצית המאה, באמצעות הפחתת הביקוש לייצוא של משאבים; כך גם הענף עצמו יהפוך לעמיד יותר בפני שיבושים בשרשרת האספקה ותנודתיות במחירי חומרי הגלם. דוגמה להפחתת הצורך ביבוא מספקת פלדה, שניתנת למיחזור במלואה באופן שמפחית משמעותית את ההשפעה האקולוגית של בנייה חדשה.
עם זאת מיחזור אינו לבדו בהליך, מסביר פרופ' רפי רייש, המנהל המקצועי של המרכז לחדשנות עירונית של האוניברסיטה העברית, ממקימי המועצה לבנייה ירוקה ולשעבר בכיר במינהל התכנון. "במיחזור אני לוקח מוצר שתכננתי לצורך ספציפי, ובמקום להשליך אותו אני נותן לו חיים חדשים", מסביר רייש. "אלא שלרוב, המוצר החדש הוא באיכות נמוכה יותר, ויהפוך במהרה לפסולת. באופן זה, מיחזור הוא רק 'אינפוזיה מאריכת חיים לחולה גוסס'. כשממחזרים אלומיניום מונעים חציבה של חומרים חדשים, אבל משתמשים בהמון אנרגיה.
"לעומת זאת, בשיטת הכלכלה המעגלית מייצרים את המוצר מראש באופן שיאפשר שימוש מחדש, יפחית פסולת, ויביא את המוצר לסוף חייו במינימום נזק. היום מתחילים לתכנן בתים באופן שיאפשר להחליף חלקים בהם כמו שהם, וכך לצמצם פסולת. יש קירות שכוללים את כל מערכות החשמל, ואפשר להעביר אותם כמו לגו. כך מפחיתים את הפסולת בייצור המקורי של המוצר, ויודעים לאן החומר יגיע בסוף חייו. ישנן אף שכונות שמאפשרות למחזר חומרים בתוך השכונה עצמה".
ישראל, הוא אומר בצער, מפגרת אחרי חזית הפיתוחים בתחום. "כל שינוי בעולם הבנייה, אצלנו מיד אומרים ש'הוא מעלה מחירים'. כרגע, הסיכוי לקדם כאן גישה סביבתית שואף לאפס. התקנים בבנייה ירוקה עוסקים בעיקר באנרגיה, וכמעט שלא מתייחסים לפסולת ולחומרי בנייה סביבתיים. באירופה הדירקטיבות מחייבות להתייחס לכלכלה מעגלית: חברות מחויבות להסביר איך הן מייצרות פחות פסולת ומשפרות את היעילות. יש שם חברות שעושות עבודה מדהימה במיחזור חומרים. בארץ זה לא מעניין איש, כי אין רגולציה, אף שפסולת בניין היא אחת הבעיות הגדולות של הרשויות המקומיות בישראל".
איך אפשר לתקן את הגישה הזו?
"צריך לייצר ליזמים תמריץ לצמצם את כמויות הפסולת מראש, ולהשתמש בחומרים שקל יותר להכניס לתוך הכלכלה המעגלית. לשם כולם הולכים, ברמה העולמית".
בנייה מודולרית
להקים את המבנה במפעל, ולהעביר אותו לעיר
שיטות הבנייה של בתים חדשים בקושי התפתחו במאה השנים האחרונות, ונותרו ברובן מיושנות ומזהמות. בשנים האחרונות המגמה הזו משתנה, עם אימוצן של שיטות בנייה מודולריות, שהופכות פופולריות יותר. בשיטות כאלה חלקים גדולים של המבנים מיוצרים בשלמותם במפעל, ואז משונעים לאתר המיועד ומורכבים במהירות. זה מאפשר גם בנייה מהירה יותר, בהשוואה לבנייה המקובלת, אבל גם מקל על פירוק המבנה בתום חייו. היתרונות לסביבה ברורים: לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת קיימברידג', בנייה מודולרית מייצרת עד 50% פחות פסולת, וחוסכת עד 45% מפליטות גזי החממה בהליך. ההרכבה הפשוטה בשטח מובילה לחיסכון של כ־60% בצריכת האנרגיה, ולשימוש יעיל יותר במשאבים. מבנים מודולריים אף דורשים פחות חומרים כמו בטון ופלדה.
לא מדובר רק בשיטת בנייה למבנים נמוכים או ארעיים, אלא בטרנד שתופס תאוצה גם לבנייני מגורים. "במנהטן בנו בשיטה זו בניין דירות בן תשע קומות, שגובהו 45 מטר, בתוך פחות מחודש, והדירות בו נמכרו במהירות מטורפת", מספר רייש. "בנייה מודולרית מתחברת לכלכלה מעגלית: היא מייצרת פחות פסולת, ומאפשרת שינוי של מבנים תוך כדי תנועה: למשל, בונים עמודים וקורות כרגיל עם מעטפת פנימית שניתנת להחלפה, אם נחליט בעתיד להפוך חלל לחניון, או להפוך בניין משרדים לבניין מגורים. רוב הבנייה המודולרית נעשה בתנאי מעבדה, ולכן גם הדיוק בה משופר משמעותית. בנייה כזו נכונה מאוד לישראל, מפני שהיא מפחיתה את השימוש בכוח אדם לא מקצועי ומייצרת תעסוקה חדשה ברמה גבוהה".
חשיבה מחדש על חומרי הגלם
פטריות וקנאביס במקום בטון
בעידן שבו האנושות נדרשת לחשוב מחדש על ארגונן של תעשיות רבות כדי להתמודד עם משבר האקלים, תעשיית הבנייה מחפשת אחר חומרי גלם חדשים. מפתחים בתעשייה פונים כעת לחומר שמתגלה כתחליף בטון: ייצור בלוקים מצמח ההמפ (קנביס). הסיבים הפנימיים של הצמח נקשרים בתערובת סיד והופכים לחומר דמוי בטון — חזק, קל ופשוט לשינוע. בעולם, ואפילו בישראל, ישנם מבנים קטנים מבוססי המפ, אבל בקייפטאון שבדרום אפריקה מתוכנן כעת בניין ראשון בגובה 12 קומות המשלב שימוש בהמפ, ויהיה המבנה הגבוה בעולם בסוגו.
גם אם כיום מדובר בחומר בנייה יקר יחסית, בלוקי המפ מפחיתים את העול הסביבתי וחוסכים כ־30%-20% מלוח הזמנים בבנייה רגילה. לא רק שהייצור מפחית פליטות פחמן דו־חמצני, אלא מדובר בהתבססות על משאב מתחדש הגדל במהירות. הבלוקים עצמם עמידים מאוד לפגעי מזג אוויר, לעובש ולפטריות, אינם פולטים רעלים, ומסייעים לוויסות האקלימי במבנה, וכך לחיסכון באנרגיה. גם כמות החומרים הנדרשת לשם הרכבת הבלוקים לכדי מבנים נמוכה משמעותית לעומת תהליך הייצור כיום, וכך גם התפעול בשטח מהיר יותר.
המפ אינו חומר הגלם היחיד שצובר תאוצה בתעשיית הבנייה: עוד פתרון הוא שימוש בפטריות, שסיבי התפטיר שלהן יכולים לשמש חומר בנייה חזק שעמיד בפני מים, עובש ואש. מחקר של נאס"א כבר העריך שמדובר בחומר בנייה אידאלי, ושורת חברות כבר מצויות במירוץ פיתוח בתחום. סטארט־אפ בריטי בשם Biohm, למשל, יתחיל בקרוב לייצר פאנל בידוד למבנים שמסתמך על תוצרי לוואי של תפטיר פטריות. החברה משתמשת גם בקליפות תפוזים, קקאו ושאריות פסולת ליצירת חומרי בנייה, שבסוף מחזור חייהם מתכלים בשלמותם ומפרים את האדמה, במקום לזהם אותה.