האם לא הגיע הזמן לבטל את סעיף 147 לחוק הירושה?

סע' 147 לחוק הירושה נחקק בשנת 1969, לפני 54 שנים. מאז לא שונה ולא תוקן. הוראה זו לחוק הירושה באה לומר שכספים הנמצאים בקופות גמל, קרנות וביטוחים אינם ירושה ואינם נכללים במסת העיזבון ודינם שונה. הסיבה היתה מס עיזבון שהיה מוטל באותם ימים ומטרתו היתה להוציא את כספי העובדים מתחולת מס עיזבון וגם כדי לשלם באופן מיידי כספים לתלויים במנוח ורק למי שרצה ביקרם על פי הוראת מוטבים, שנתן בעת פתיחת הקופה. צו ירושה או צו קיום צוואה באותה תקופה היה כרוך בהתדיינות, לעיתים ממושכת, מול מס עיזבון ורק לאחר שהוסדר תשלום מס העיזבון ניתן צו הירושה/ קיום צוואה. שתי מטרות אלה אינן קיימות היום -אין מס עיזבון (משנת 1981) וצווי ירושה ניתנים יחסית במהירות ולמי שזקוק לכספי העיזבון עומדת לרשותו הזכות לתבוע מזונות מן העיזבון. מה אם כן בעייתי בהוראת חוק זו ולמה יש לסלקה ולבטלה? מסתבר שהוראת חוק זו מעסיקה את בתי המשפט השונים: ביה"ד לעבודה, בית משפט השלום, בית משפט לענייני משפחה וכמובן ערכאות ערעור וביהמ"ש העליון. השאלה הקריטית היא מה גובר על מה? הוראת מוטבים שניתנה אי פעם בקרנות הכספיות או הוראה שניתנה בצוואה מאוחרת יותר כיצד יחולקו הכספים ולמי. פסקי הדין סותרים זה את זה ועד לפסק הדין החלוט, הכספים מעוכבים אצל הקרנות הכספיות כאשר המטרה "תשלום מיידי לזקוקים" לא מתקיימת. כדי להבין את הסחרור ואת המבוכה המשפטית נסקור לדוגמא 5 פסקי דין שניתנו ממש לאחרונה. בכל אחד תוצאה שונה. חייבים גם לדעת כי להוצאת כספים אלה מן העיזבון יש משמעות רבה. אי אפשר לכלול אותם בעיזבון כאשר מדובר בתביעות נגד העיזבון (חובות, מזונות, כתובה) הם לא חלק מחלוקת העיזבון על פי הסכם. למעשה יכול המצווה "להבריח" את כל רכושו לתוך הקופות הללו ולהותיר את העיזבון ריק מכל. מאידך, בן הזוג הנותר יכול תמיד לתבוע את מחצית הכספים מכח הלכת השיתוף או איזון המשאבים שכן כספים שהצטברו בקופות במהלך הנישואין הם ברי-איזון. לא כל הכספים בקופה הם בעצם של בעל הקופה.

נביא כמה פסקי דין שניתנו לאחרונה – בעניין אחד שנידון זה עתה (19.1.23), בביהמ"ש השלום ת"א נקבע לפי הוראת הצוואה ובשל אומד הדעת של רצונו, כספי הפוליסה הם חלק מהעיזבון וישולמו לזוכים על פי הצוואה ולא על פי הוראת המוטבים. על פי הלכה שנפסקה בביהמ"ש העליון (הלכת פישר) על המצווה להודיע לקופה על צוואתו בעודו בחייו, אלא שעל פי התקנון, כך נקבע, תשלם הקופה לזוכים על פי "צוואה מאושרת" (צוואה שניתן לה צו קיום) הערת הכותב: פסה"ד זה שגוי במובן זה שהקופה תשלם לזוכה על פי "צוואה מאושרת" כל עוד לא חולקו כספים למוטבים ומשחולקו להם, קודם הגשת הצוואה המאושרת, תם העניין מבחינתם.

עו"ד אורי צפת | צילום: יח"צ

בעניין אחר ננזפה חברת הביטוח שלא שילמה את הכספים מיד למוטבת (האלמנה) (כ 2 מליון ₪) וזאת בניגוד להוראת הצוואה שהייתה דווקא לילדיהם, כך גברה הוראת המוטבים על הצוואה. (בבימ"ש לענייני משפחה 11725-03-22) ואילו בתמ"ש 56056-10-21, גברה הוראת הצוואה המאוחרת על הוראת המוטבים. בתיק פש"ר 48367-05-10 גברה הוראת הצוואה על הוראה לטובת המוטבה (החייבת בפש"ר) וזאת כיון שהצוואה הובאה לידיעת הקופה לפי התשלום לחייבת. מירוץ משפטי מיותר היוצר מבוכה ומבולקה. המעניין ביותר היה העניין שנדון בבית הדין לעבודה שם גברה בקלי קלות הוראת המוטבה על היורשים (ע"פ צו ירושה) וזאת למרות שהמוטבה בכלל לא ביקשה את הכספים ואפילו לא הגישה כתב הגנה. הדעת לא סובלת מצב משפטי בלתי ידוע כאשר אפילו בבית המשפט העליון נחלקו הדעות האם על המצווה להמציא את הצוואה לקופה בחייו (כהוראת מוטבים חדשה) או שמא נמשיך להתדיין בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו והתקנונים של הקופות.

בשלה השעה להוצאת סע' 147 מחוק הירושה. הפתרון הוא פשוט: הכספים בקופות השונות ישולמו על פי צו ירושה או על פי הצוואה ("מאושרת"). אין שום דחיפות בתשלום הכספים כאשר ממילא עקב ההתנגשות בין הוראת מוטבים לצוואה הכספים מעוכבים ולא תמיד המוטבים הם אלו הזקוקים לכספים, דווקא הזוכים על פי הצוואה.

יש תמיד פער זמנים רב בין הוראת המוטבים הניתנת בפתיחת הקופה לבין הצוואה או פטירת בעל הקופה. בתקופה זו חלים שינויים רבים שלא באים לידי ביטוי בשינוי הוראת המוטבים. לכן מומלץ לעדכן מדי פעם את הוראת המוטבים ובאם ניתנת הוראת מוטבים בצוואה על המצווה להגיש לקופה, בעודו בחייו, כהוראת מוטבים מאוחרת יותר.

מאת עו"ד אורי צפת, מומחה בדיני ירושה, יו"ר (משותף) ועדת ירושה של לשכת עורכי הדין.

d&b – לדעת להחליט