האדם מחפש משמעות: אי אפשר להתחבר ל"יצירה" שאין יוצר וסיפור מאחוריה

בשנת 1996 התחרה גארי קספרוב, אלוף העולם בשחמט, מול Deep Blue, תוכנת מחשב למשחק שחמט שפותחה ע"י IBM. המשחק, כמו גם המשחק החוזר בשנה שלאחר מכן, זכו לסיקור תקשורתי נרחב ולעניין ציבורי כזה גדול, שעלתה השאלה: למה אנחנו מעדיפים לצפות באדם משחק מול מחשב ולא פשוט בשני מחשבים משחקים זה מול זה? ובכן, מה שבאמת היה כל כך מרתק בקרב שבין קספרוב ל-Deep Blue היה בכלל הסיפור שלנו כבני אדם והמאבק של אחד מגדולי המוחות האנושיים מול המכונה הכי חזקה שידעה האנושות עד לאותה עת. במשחק שבין שני מחשבים פשוט אין סיפור - מה שהופך אותו בסופו של דבר לתצוגה טכנית ולא יותר.

וינסנט ואן גוך הוא אחד האמנים המוכרים והמפורסמים ביותר בעולם. בעזרת Generative AI ניתן להציף את הרשתות החברתיות שלנו באינספור גרסאות שונות ליצירות השונות שלו - למשל, "ליל כוכבים" או "החמניות" - אבל עד כמה זה באמת יעניין אותנו? עד כמה נרצה להמשיך ולראות וריאציות שונות של אותם ציורים, שנוצרו באמצעות כלי טכנולוגי ואין מאחוריהם כל משמעות אנושית? יצירותיו של ואן גוך הפכו ליצירות מופת בעיקר בגלל האיש, האמן שיצר את הציור. גם אם אנחנו לא יודעים את כל סיפור חייו של ואן גוך, אנחנו מתחברים לסיפור המצוקה המפורסם שלו, למחלת הנפש שגרמה לו לחתוך את אוזנו ולערך האמנותי-תרבותי המשמעותי שיצירותיו הביאו לעולם, וזה מה שמביא אותנו להעריך יותר את העבודה שלו. Generative AI יכול לשכפל את הסגנון האמנותי של הצייר, אבל בלי הסיפור האנושי שמאחורי היצירה אין בה משמעות שתחבר אותנו אליה.

נאמר שאנחנו מאזינים לשיר שאנחנו לא יודעים מי כתב אותו, מתי כתבו אותו ולמה, אבל הלחן והמילים ערבים לאוזנינו. אולי התחברנו לשיר במובן מסוים, אבל ברגע שנלמד מי כתב את השיר ומה הסיפור המלא מאחורי המילים נרגיש חיבור עמוק יותר למשמעות היצירה. כך לדוגמה, אם ניתן לשני אנשים להאזין לשיר של הביטלס, כשאחד מהם לא יודע שמדובר בשיר שלהם ואילו השני יודע ומכיר את הסיפור האנושי והתרבותי של חברי הביטלס ונבדוק עד כמה כל אחד מהם הרגיש חיבור לשיר, כנראה שנגלה כי האדם שמכיר את הסיפור מאחורי השיר והלהקה המבצעת חש חיבור עמוק יותר והערכה גדולה יותר לשיר.

באמצעות Generative AI נוכל ליצור אינסוף שירים באותו הסגנון המוזיקלי של הביטלס וייתכן שניצור גם כמה יצירות מוזיקליות יפות, אבל מדובר ביצירות ריקות ממשמעות אנושית מאחוריהן. דמיינו סיטואציה שבה חברי הביטלס עצמם היו משתמשים באותו כלי AI כדי ליצור אלבום חדש - איך אז היינו מתייחסים לשירים? לפתע, תהיה מאחוריהם משמעות, שכן הם נוצרו בכוונה ע"י מוזיקאים מוכשרים שאנחנו מעריכים, אז החיבור הרגשי שלנו אליהם יהיה עמוק ומשמעותי יותר.

רובנו אוהבים לצפות באולימפיאדה, בענף ספורט כזה או אחר, להתגאות בנציגים מהמדינה שלנו ובסיפור האישי שהם מביאים איתם לתחרות, שכולל שעות של אימונים והשקעה שעברו במסע הנכסף למדליה. למה בעצם אנחנו מעדיפים לצפות ביוסיין בולט או בפלורנס גריפית' ג'וניור רצים, ולא, למשל, בצ'יטות שמתחרות ביניהן בריצה? הרי צ'יטות רצות במהירות גדולה בהרבה מבני אדם ויכולות להגיע לשיאי ריצה מרשימים הרבה יותר. אבל זה הסיפור האישי, במקרה זה - המסע של הגיבור - שמושך אותנו ומחבר אותנו לתוכו, וגורם לנו להמשיך ולהתעניין בו.

בסופו של דבר, כבני אדם, תמיד נימשך לסיפורים על אנשים שכוללים סוג של מגע אנושי ומשמעות אנושית. הם אלה שיעניקו לנו את החוויה המלאה מהיצירה ואת היכולת להעריך אותה ולהתעניין בה הרבה יותר. Generative AI הוא כלי טכנולוגי מדהים שללא ספק יכול לעזור לאנשים ולאמנים רבים ליצור, אבל עבורנו - צרכני התוכן - הגיבור יהיה היוצר, בעיקר באמצעות הסיפור שלו ופחות באמצעות הכלי שבו הוא נעזר כדי ליצור.

עירא בלסקי הוא מייסד ומנכ"ל משותף ב-Artlist