בין שחיתות לחמלה: הסיבות שבגללן קוצר עונש המאסר של פאינה קירשנבאום

בית המשפט העליון הקל משמעותית בעונש המאסר שהוטל על הח"כית לשעבר פאינה קירשנבאום. מעשר שנים ל-7.5 שנים. כמובן לא לפני שהשופט יצחק עמית שכתב את פסק הדין המרכזי הפליג בחומרתה של עבירת השוחד ובצורך לעקור את התופעה מחיינו באמצעות ענישה מרתיעה. כך זה בדרך כלל בשיח ההיזון החוזר בין המחוזיים לעליון. העליון מתווה מדיניות מחמירה, המחוזי מקשיב, מעניש ומחמיר ואז העליון מוריד. בגלל הצורך בהדרגתיות ההחמרה. לא לקפוץ מהר מדי לעונשים גבוהים מדי. וכך עמית בערעורה של קירשנבאום.

כשיורדים מהרטוריקה העקרונית אל הנאשם, הנאשמת במקרה זה, נכנסים לתמונת חמלה - הפערים משאר הנאשמים, התנאים הקשים בנווה תרצה, הגיל והבריאות והפעם, למחזור ההקלה, נכנס גם נימוק "לאו עכברא גנב אלא חורא גנב". מסביר השופט עמית: "כיום, הכול מבינים ויודעים כי כספים קואליציוניים ניתנים אמנם לשליטת גורם פוליטי, אך עליהם להיות מוקצים בהתאם למדיניות הממשלה ובהתאם לתקנות תקציביות, בהליך שוויוני, סדור ומפוקח. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהתחושה העולה מהכתובים, לפיה בעבר, בימים בהם המערערת ביצעה את המעשים בהם הורשעה, הלך הרוח היה כי המפלגות רשאיות לעשות בכספים הקואליציוניים כרצונן, לכל מטרה שהמפלגה חפצה בקידומה״. בימים ההם, מסביר השופט, ניתן היה להשתמש בכספים לכל מטרה שהמפלגה חפצה. וכנראה מישהו או מישהי הבין שכל מטרה זה כולל גם שוחד. ולכן לא העכבר גנב אלא החור. אם לא תשחד איך תיקח, בפאראפראזה על הפרסומת המפורסמת.

למתעניינים במשפט נתניהו כדאי לקרוא את הפתיח של השופט עמית על כל ה"הקלות" המשפטיות – המהותיות והדיוניות – בדרך להוכחת עבירת השוחד. ניתן לראות בדברים רוח גבית לטענה שתיק 4000 עדיין לא קרס. הנה חלק מ"ההקלות": "התוצאה בדמות מתן תמורה מצד עובד הציבור אינה חלק מהיסוד העובדתי של העבירה, אין צורך להוכיח כי מקבל השוחד סטה מן השורה או פעל בכל דרך שהיא עבור נותן השוחד, אין צורך להוכיח שהמתת ניתנה בעד פעולה קונקרטית של עובד הציבור, ודי באפשרות סבירה כי בעתיד יצטלבו דרכיהם של נותן המתת ומקבלה, שמא יזדקק התורם או הנותן לחסדיו של עובד הציבור" ועוד.

רפרנס מעניין לתיק 4000 נמצא בעניין שגילתה קירשנבאום ביקרו של אתר "יזרוס", באתר חדשות אינטרנטי ישראלי שפועל בשפה הרוסית ונחשב לבעל השפעה בקרב עולי ברית המועצות. "מכאן מובנת החשיבות שייחסה המערערת (קירשנבאום) לאתר והסיבה בשלה חפצה להיטיב עמו", כותב עמית, "לנבחר ציבור יש אינטרס מובהק בסיקור תקשורתי של פעילותו, על אחת כמה וכמה סיקור תקשורתי אוהד, ולפנינו דוגמה נוספת לפניה המגוונות של טובת הנאה".

קירשנבאום ישבה על השיבר של הכספים הקואליציוניים וחילקה לפי שיקול דעתה הבלעדי כ-1.2 מיליארד שקל במשך שנות כהונתה.

"המערערת לקחה שוחד באופן שיטתי, ערמומי ומתוחכם, משך שש שנים, משמונה גורמים שאינם קשורים זה לזה". מצטט עמית את המחוזי, ״יש להצר על כך שהמערערת חטאה והחטיאה אחרים, ושיטתה הסדורה הפכה אותה ל"מחולל השחיתות". גופים ועמותות להם הוקצו כספים קואליציוניים, התבקשו להחזיר למערערת "עמלה" בין במישרין ובין בעקיפין באמצעות צדדים שלישיים או עבורם. מאפייניה של שיטה זו עוברים כחוט השני בין כל תשעת האישומים שבהם הורשעה המערערת, אישומים שמדגימים את פניה הרבות והמגוונות של עבירת השוחד".

ואחרי כל הדברים האלה, מסביר עמית את ההקלה המשמעותית בגזר הדין. נימוקי הקטנת הפערים משאר הנאשמים, הגיל והבריאות, אשמת החור הגדולה מאשמת הגנב וגם – היותה של קירשנבאום אישה. עמית מגולל קווים לאופיה של העברינות ומסביר את הנסיבות הייחודיות, בכלל ובישראל, להקל עמן ביחס לגברים. "מספר האסירות הפליליות בישראל (לא כולל אסירות ביטחוניות) עומד על פחות מאחוז ממספר האסירים הפליליים. בשל המספר הקטן של האסירות, הן מרוכזות כולן בבית הסוהר נווה תרצה, כאשר הרוב המכריע של האסירות כלואות בגין עבירות רצח והריגה, אלימות, רכוש וסמים, ורק כעשרה אחוז מהן כלואות בגין עבירות מרמה וצווארון לבן. בכך קשה מצבן של אסירות נשים לעומת אסירים גברים, המחולקים בין בתי הסוהר בהתאם למאפייניהם האישיים, לסוג העבירה שבגינה נכלאו ולאוכלוסיית האסירים בבית הסוהר".

המשמעות היא שנווה תרצה ככלא נשים יחיד הוא מיושן והוא מכיל את כולן - רוצחות, מסוממות, אלימות ועוד שהן הרוב בכלא וזו עוד סיבה להקל בעונשן של עברייניות המיעוט מתחום הצווארון לבן כדי שחייהן בתקופת המאסר לא יהפכו לגיהנום.