פסטיבל אוקטוברפסט של ויינשטפן | צילום: איתן גולן
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לחגוג את אוקטוברפסט כאילו כמו בגרמניה, להתענג על הפחד מהיריון ומרופאים, להתחדש בבגדים שיקיים ועל־זמניים בהנחות גדולות, לבקר בכפר פסטורלי מדומיין מישראל של פעם או לתת לנינג'ה הפנימי שלכם להתפרע
אוכל
לחגוג את אוקטוברפסט כאילו כמו בגרמניה
כל מי שאי פעם ביקר במינכן יודע שאין שום קשר בין מה שמכונה אצלנו "אוקטוברפסט" לבין מה שמתחולל שם בסוף ספטמבר (כן, בכלל לא באוקטובר. הפסטיבל מתחיל באמצע ספטמבר ונגמר ביום ראשון הראשון של אוקטובר). ובכל זאת, חגיגות האוקטוברפסט כבר מזמן עשו עלייה למחוזותינו. השנה מתחם התחנה בתל אביב יקים אוהל לחגיגות, ממש כמו בגרמניה, שיחגוג, בין היתר, את התוצרת של מבשלת הבירה הגרמנית המהוללת ויינשטפן, המבשלה הוותיקה בעולם (נוסדה בשנת 1040). כל השנה ויינשטפן מציעה את בירת החיטה החמצמצה שלה, ובחגיגות אוקטוברפסט מצטרפת אליהם פסטביר — לאגר מיוחד לחג, שהוא מעט חזק יותר, ולא פחות מרענן טעים ומרווה. ללא ספק אחת הבירות הטובות בעולם.
גם במלצר, בר הבירות המצוין שבראשון לציון, יחגגו את אוקטוברפסט עם לא פחות מ־160 בירות מהבקבוק ו־35 ברזי בירה שונים, ובהם גם בירת אוקטוברפסט גרמנית של מבשלת שפאטן ואחת מקומית ממבשלת שקמה.
חיליק גורפינקל
תיאטרון
להתענג ממשפחה מטורללת ואחוזת קנאה
כבר בפעם הראשונה שצפיתי במחזה "הורים איומים" של ז'אן קוקטו משהו בו לפת אותי. הוא כתוב מצוין, מתורגם להפליא (אלי ביז'אווי) ועם קצב נכון שלפעמים גורם לאי נוחות מבורכת. זהו סיפורה של משפחה שבה האמא נטרפת מקנאה כשבנה הצעיר מתאהב באשה, האבא מכיר את אותה אשה בעצמו מקרוב והדודה שמאוהבת בסתר באב מנסה לעשות סדר בכאוס שנוצר. רק קוקטו יכול להפוך את מה שנשמע כמו פארסה מלודרמטית למחזה אנושי עמוק ורעיל שבועט בבטן הרכה.
הבמאי גדי רול כבר העלה את "הורים איומים" בעבר בתיאטרון באר שבע, וכעת הוא מביא גרסה מחודשת ומשופרת שלה לבית ליסין. את הדמויות המורכבות מגלמים חמישה שחקנים נפלאים: לימור גולדשטיין, שירי גולן, יורם טולדנו, תום חגי וכרמל בין, המהלכים על במה פתוחה, שבה הכל חשוף. קוקטו אמר על "הורים איומים": "במחזה מודרני, דומני שהאתגר הוא לאפשר משחק גדול מהחיים ולהישאר צייר נאמן של חברה שוקעת. ניסיתי לכתוב כאן מחזה, שהיה קומדיה אלמלא מהלך הסצנות והמכניזם של הדמויות היה דרמטי".
מאיה נחום שחל
אופנה
להתחדש בבגדים שיקיים ועל־זמניים בהנחות גדולות
אחת לחמש שנים מקיים מעצב האופנה הוותיק רונן חן מכירה של עד 80% הנחה על פריטים מקולקציות קודמות וסמפלים של המותג ומותגי־הבת שלו, ובהם: OMA, שהקים ב־2020 עם אושיית האופנה מיטל ויינברג אדר וכיום מעצבת לו הסטיייליסטית המוכשרת סיוון חימי; קו לימיטד של פריטים במהדורה מוגבלת המיוצרים בתהליכים ידניים, שחן פיתח עוד ב־2014; מותג הקז'ואל פלאן בי, ששם דגש על קולקציות בייסיק איכותיות, פשוטות ונוחות; ומותגי הנעליים שלו. את כל אלה ועוד יהיה אפשר למצוא מהיום ועד 7.10 בקניון TLV שבתל אביב.
חן הוא חיה מוזרה בנוף המקומי — משהו בין בית אופנה של מעצב לרשת. מצד אחד, הוא מעצב קולקציות עם דנ"א אישי וכתב יד מובהק, ומצד אחר, החנויות שלו מחליפות קולקציות כמו בזארה. כך או כך, חן אינו נוטה לטרנדים אופנתיים חולפים, והמכירה היא הזדמנות לרכוש פריטים איכותיים על־זמניים בעיצוב נקי ומינימליסטי, או פריטים בעלי שיק מסגנונות שונים הפונים לנשים בגילים שונים ובטווח מידות רחב. טווח מחירים: 299-49 שקל
עילית מינמר
תערוכה
לבקר בכפר פסטורלי מדומיין מישראל של פעם
הצלם הישראלי עדי נס מפורסם בזכות תצלומי החיילים וגיבורי התנ"ך שלו, שהוצגו בעבר במוזיאונים החשובים בארץ וגם בעולם. לכן מפתיע לגלות שעכשיו הוא מציג תערוכה קטנה ומוקפדת בגלריה חדשה בצפון — הגלריה של קיבוץ גשר הזיו, ששוכנת במבנה ששימש בעבר כארכיון המורשת של הקיבוץ. מבנה הארכיון ההיסטורי עבר לאחרונה מתיחת פנים והפך לגלריה לאמנות עכשווית בעיצובו של איתן שריף, בן הקיבוץ, שגם הזמין את נס להציג במקום.
בתערוכה "הכפר" מציג נס סדרת תצלומים מכפר באזור עמק יזרעאל, שאווירה של חלום פסטורלי שורה עליו, ספק מושב־ספק קיבוץ, שקפא בזמן בימים הראשונים של הגשמת החלום הציוני. אבל נדמה שבתצלומים הגדולים והמבוימים לעילא הללו, מתחת לפסטורליות הירוקה, רוחשים דברים — יש כאן מקהלה, נערים יפי בלורית ועבודת אדמה, אבל גם שכול ונער שמסתתר בין עצי הדר עמוסי פירות.
כמו בעבודותיו הקודמות, גם ב"הכפר" נס ממשיך לעסוק בשאלות של זהות ישראלית, גבריות, מיתוסים, מיליטנטיות ואנושיות, בתצלומים שמתכתבים עם היופי והפאר של מסורת הציור ההיסטורי. כל אלה מתעצמים לנוכח המיקום — הכפר — צורת חיים כל כך מקומית, שבעבר היתה תמצית הישראליות וכעת גם היא על פרשת דרכים.
יקיר שגב
סרט
להישאב לסרט חייזרים עדכני באווירת קולנוע משנות החמישים
הגיבורה של סרט המדע הבדיוני "אף אחד לא יציל אותך" (דיסני+) חיה לבד בפאתי עיירה קטנה, מתפרנסת מעבודות יד למשלוח בדואר ולהנאתה בונה לעצמה עיירה מיניאטורית אידילית, שונה מעיר מגוריה, שבה אף אחד לא מדבר איתה כבר עשר שנים בעקבות טרגדיה שקרתה באשמתה. כשהעיירה הופכת למוקד של פלישת חייזרים, הגיבורה מגלה שאכן — אף אחד לא יציל אותה. התסריט השנון של בריאן דאפילד ("אהבה ומפלצות") יוצר סרט כמעט נטול מילים (נאמרות בו שלוש מילים בלבד), אבל לא כי הגיבורה צריכה לשמור על שקט כמו ב"מקום שקט", אלא פשוט כי אין לה עם מי לדבר. הסרט הקומפקטי הזה מתחיל כמו סרט נעורים באוירת רטרו בסגנון "דברים מוזרים", חמוד כמו "אי.טי", אבל אז הולך ונהיה מאיים, קודר ומפחיד כמו "מלחמת העולמות", הופך לסוריאליסטי כמו "אינטליגנציה מלאכותית" ונגמר כמו... טוב, בלי ספוילרים. בסופו של דבר מדובר בהברקה קטנה ואפקטיבית, קצת כמו בי־מובי משנות החמישים, על אשה צעירה שעיירה שלמה מחרימה אותה והיא חולמת להתקבל חזרה ולזכות בסליחתה, ואז מתברר שיכול להיות שפלישת חייזרים היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לה.
יאיר רוה
ספורט אתגרי
לתת לנינג'ה הפנימי שלכם להתפרע
אם אתם חובבי טיפוס, או לפחות אוהבים לתצפת על מטפסים חטובים ומיוזעים — בסוף השבוע הקרוב תתקיים התחרות "אחיזת הזהב" בקיר הטיפוס שברחוב יצחק שדה 41 בתל אביב (בסמוך לקיר אייזיק), ששואפת להיות תחרות הטיפוס הפרטית הגדולה בעולם. את הקיר הביא ארצה מאירופה רוני קז, המוכר כמי שחתום על האקזיט של חברת מצלמות האבטחה ioImage וכמתמודד ב"נינג'ה ישראל". קז, מטפס וחובב ספורט אקסטרים, בנה קיר טיפוס בולדר מיוחד לטיפוס ללא חבל, והביא לתחרות את טובי המטפסים בארץ ובעולם, כולל מדליסטים אולימפיים ואלופי עולם. התחרות מחולקת לתחרות עממית לחובבנים מכל הגילים, ולתחרות "פרו", שבה משתתפים המקצוענים. הכניסה פתוחה לכולם — לא רק לבוגרי "נינג'ה ישראל".
דיאנה בחור ניר
