"משמעות הוויתור על ההגנות של הדמוקרטיה - מעבר מכלכלת שוק לכלכלת אוליגרכים"

פרופ׳ ברק אורבך (53)

• השכלה: פרופסור למשפט ועסקים באוניברסיטת אריזונה
• מצב משפחתי: נשוי+1
• מגורים: אריזונה, ארצות הברית
• עוד משהו: סירב להצעה להתמנות לראש רשות התחרות

"זו לא פעם ראשונה בהיסטוריה של העם היהודי ששנאת חינם וקנאות שמות אותו על מסלול של סכנה קיומית. אפשר לנסח את זה בשפה מנומסת יותר, אבל אין אפשרות שהמסלול הזה יסתיים בטוב. ללא שינוי כיוון, זה ייגמר ברע", את הדברים האלה לא אומר סופר או נביא זעם מקצועי, אלא בעל המקצוע המפוכח ביותר — פרופ' למשפט ועסקים.

ברק אורבך הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת אריזונה, מתמחה בדיני תחרות, ממשל תאגידי, רגולציה וכלכלה דיגיטלית. הוא סוגר 25 שנה של חיים מעבר לים. בסוף 2021, עם סיום כהונתה של מיכל הלפרין, סירב להצעה להתמנות לראש רשות התחרות.

מהן הסכנות שנשקפות לכלכלה הישראלית וליציבותה?

"הדבר הראשון, וגם אמרו את זה נגידי בנק ישראל, זה הנושא של עלות הון וזמינות הון — שתלויות ברמת אי־הוודאות במשק ובשלטון החוק. היעדר שלטון חוק, חובות לא משולמים וחוסר ודאות כלכלית תמיד מביאים לצמצום היקף פעילות. כדי להסביר מה זה אומר לאנשים ולמשקי בית, צריך להבין שככל שהעלות של הון עולה, וככל שהזמינות של אשראי יורדת, המשמעות היא עליות מחירים, אינפלציה, גלים של פשיטות רגל, שיבוש שרשראות אספקה, מחסור במוצרי יבוא, והסוף לעידן ההשקעות בהייטק הישראלי.

״הדבר השני הוא מבנה האשראי המוזר של ישראל. חלק משמעותי של הישראלים חי עם אוברדרפט, ולצדו סקטור ענק שמבוסס על הכנסות מהשקעות הון. השקעות הון מממנות פיתוח, ולא נועדות לשלם משכורות בטווח הארוך. סקטור ההייטק הישראלי משלם משכורות באמצעות השקעות כי הדגש שלו זה אקזיטים. זו תופעה שאין בהרבה מקומות, ואולי אפילו לאף מדינה בעולם.

"בועת הדוט־קום בארה״ב שקרסה בתחילת המאה המחישה מה קורה כשמשתמשים בהשקעות הון לכיסוי הוצאות שוטפות ללא תוכנית אקזיט מעשית או תוכנית מעשית לייצר הכנסות. הקטנת ההשקעות בישראל תוביל לפגיעה משמעותית, והמשמעות של הגדילה בעלות ההון היא שהאוברדרפט יגדל ויתייקר״.

אבל נתניהו, שהיה שר אוצר, לא מבין את זה?

״הוא מבין את זה טוב מאוד, אבל הוא בראש ובראשונה אופורטוניסט שהאינטרסים האישיים שלו תלויים בסימביוזה עם סקטורים קנאיים. קנאים לא מתעניינים בעובדות. תפיסות העולם שלהם, דבקות באמונותיהם — דתיות, אידאולוגיות, פוליטיות, או אחרות — הן ערובה לעתיד חיובי, ולכן אין צורך להתמודד עם המציאות ועם שיקולים פרקטיים. בישראל יש סקטורים קנאים גדולים שבזים לערכים דמוקרטיים, כולל שוויון ושלטון החוק, שנהנים מקצבאות ומסבסוד שמאפשרים להם להתעלם מהמציאות.

"מצד שני, אופורטוניסטים כמו נתניהו ומלחכי פנכה מכורים לכוח בהווה. נתניהו יודע איך ההיסטוריה תשפוט אותו. נתניהו מקריב במודע כל סיכוי שלא ייזכר בהיסטוריה כאופורטוניסט שפגע במודע במדינה ובציבור. כל זאת כדי להחזיק בעמדת כוח ולנסות להימלט מאחריות משפטית. אין כל ספק שנתניהו מבין שהוא מקריב אינטרסים לאומיים, כולל רווחת הציבור״.

אורבך מייעץ לרשויות ממשלתיות שונות בעולם וכן לחברות פרטיות ודירקטוריונים בנושא ממשל תאגידי, תחרות ורגולציה. לאחרונה הוא כתב חוות דעת בכמה תביעות נגזרות שהתקיימו נגד חברת טבע, וכן בתביעה של חברת הטלוויזיה HOT נגד עסקת קשת-RGE. הוא מזהיר שהאיום על שלטון החוק ומערכת המשפט בישראל הפך להיות חלק מסדר היום בישיבות דירקטוריון בהרבה חברות, וזה לא סימן טוב.

במאה ה־20 ישראל למדה להתרגל לגינויים ממדינות וממשלות. ישראל גם התמודדה עם התוצאות של החרם הערבי שקרס בשנות ה־90. אבל במאה ה־21, בעידן הגלובליזציה, חברות עסקיות חושבות הרבה יותר על הסביבה שבה הן פועלות: ״הכאב המידי יבוא מהחלטות של חברות, לא ממשלות. דירקטוריונים כבר מתחילים לשאול את עצמם מה הסיכון עבורם מפעילות בישראל. ללא שינוי כיוון, מגמה זו תביא לפגיעה כואבת במשק הישראלי וברווחת הציבור. חלק מהחברות יישארו בארץ, חלקן לא יישארו, ואחרות ישנו את מאפייני הפעילות שלהן. נתניהו יודע את זה, אבל בסיס התמיכה שלו לא מתעניין בזה.

"המנטור שלי הוא בוב מנדהיים, יהודי בן 90, שמשפחתו ברחה מגרמניה ב־1938. מעמדו בקהילה המשפטית והעסקית בארה"ב הוא עצום: הוא זה שהוביל את המשא ומתן לשחרור בני הערובה באיראן לאחר המהפכה, כיהן כיועץ המשפטי של משרד האוצר האמריקאי, וכדיקן של בית הספר למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה. הוא שאל אותי איך אפשר לתמוך במדינה גזענית ולא דמוקרטית. וזה בא מיהודי, ניצול שואה.

"וזו רק דוגמה אחת. לאנשים אחרים יש דעות נחרצות יותר. כשאתה מדבר בחוגים מקצועיים של נושאי משרות בכירים ודירקטורים, בעיקר בחדרים סגורים — השיח ער. תרבות הממשל התאגידי בעולם תופסת את שלטון החוק כגורם קריטי ליציבות. הנקודה הבסיסית מבחינתם היא השאלה איך אפשר לתמוך במדינה שלא מאמינה בדמוקרטיה.

"הרבה דירקטוריונים מסתכלים על ישראל ורואים מדינה שממשלתה פועלת להחליף את שלטון החוק בשלטון החונטה. הם יודעים מניסיון שפגיעה במוסדות דמוקרטיים מזיקה לעסקים, ולכן הם יגיבו. המשמעות המרכזית של תוכנית לוין היא יציאת ישראל ממעגל המדינות הדמוקרטיות. במבט מן החוץ, נראה שישראל בחרה להצטרף למועדון המדינות המפוקפקות, כמו רוסיה, פולין, הונגריה, בלארוס, ונצואלה״.

לחץ של הממשל האמריקאי על ישראל יכול לעכב את הרפורמה, להחליש אותה או לעצור אותה לגמרי?

״לא באופן ישיר. השאלה הכי חשובה היא אם יש חמישה חברי קואליציה או יותר שימצאו בעצמם עוצמה מוסרית ויבחרו להתנגד למסלול שיביא את ישראל לחורבן כלכלי, חברתי ומוסרי. אני רוצה להאמין שיש בקואליציה לפחות חמישה חברי כנסת שמוכנים ומסוגלים להקשיב לקול ההיגיון ויבחרו לבנות, לא להרוס, את עתיד ילדיהם".

מי הם? לא רואים אותם.

״אני גם לא רואה אותם. הקואליציה הנוכחית נשענת על סימביוזה קטלנית בין דמגוג אופורטוניסט לסקטורים קנאיים. אם לא יימצאו אותם חמישה, ישראל ניצבת לפני סכנה קיומית אמיתית. ללא שינוי כיוון חד, עתיד ישראל הוא אפל, ולא ברמה התיאורטית, אלא ברמת רווחת משקי הבית, ההזדמנויות העסקיות, ההזדמנויות האישיות, ובעיקר ההזדמנויות של דורות העתיד. כשאתה מסתכל מבחוץ, הכיוון של הממשלה הנוכחית נראה כמסלול התאבדות״.

"כשאתה מוותר על ההגנות של משטר דמוקרטי", אומר אורבך, "אתה עובר מכלכלת שוק לכלכלת אוליגרכים — כמו ברוסיה. המשמעות היא שיש לך שכבה עסקית שיכולה ללא שום מגבלות לסחוט את המשק והציבור. זו תוצאה בלתי נמנעת״, הוא אומר.

״יש שכבה של אנשים שירוויחו מזה, אבל רוב הציבור יתמודד עם חורבן. אפשר להתפלסף על מה המשמעות של חורבן. המציאות היום-יומית של תושבי פולין, הונגריה, בלארוס, ונצואלה ומדינות דומות ממחישה מה קורה כששלטון החונטה מחליף את שלטון החוק.

"קח לדוגמה את האוליגרכיה הרוסית. פוטין ביסס את מעמדו באמצעות חלוקת טובות הנאה ־ שליטה על משאבים ותעשיות ־ לקבוצה מצומצמת של אנשים שהוא סמך על נאמנותם והפך אותם לאוליגרכים. מי יהיו האוליגרכים העתידיים בישראל? חלקם יהיו טייקונים קיימים, וחלקם יהיו אנשים אחרים. מי שמוטרד היום מהריכוזיות ומחוסר השוויון בישראל, יתגעגע לימים שקדמו לעליית כלכלת האוליגרכים בישראל.

״ראינו בשנים האחרונות הרבה מאוד רפורמות מבניות בישראל. סמוטריץ' למשל קיבל החלטה נכונה לבחון את הבעלות על חברות כרטיסי אשראי. אבל איך זה ייושם? מי יהיו האנשים בוועדה הזו? אני מקווה שאנשי מקצוע טובים וענייניים. אבל האם אנשי מקצוע אמינים יוכלו לעבוד עם סמוטריץ'? האם הוא בכלל מעוניין באנשי מקצוע אמינים? קנאים ופופוליסטים מציגים את המגזר המקצועי כאליטה מושחתת, אבל העלות של נטישת ההתמחות המקצועית היא מאוד גבוהה. כל משק בית ישלם על זה ביוקר רב מאוד״.