השחקן האוטיסט עמרי ליבוביץ': "ניסו לנרמל אותי"

כשהשחקן עמרי ליבוביץ' מצלם סרטון וידיאו עבור אתר שידוכים כדי למצוא אהבה הוא מתבלבל במילים, מבקש לכבות את המצלמה ואומר: "אם אני מחפש מישהי שתהיה ישרה איתי, אני חייב להיות ישר איתה". מכאן הוא מתחיל לחשוף בהדרגה את מה שהחזיק בבטן שנים: אף שאובחן בגיל שנתיים על הרצף האוטיסטי, הוריו לא סיפרו לו והוא גילה זאת במקרה בכיתה ז' כשמורה חשפה זאת באוזניו. "מאותו רגע החיים שלי התהפכו ב־180 מעלות ובבת אחת הרגשתי חלש", הוא מספר.

המחזה "ארטיסט" שכתב עם לוטוס אתרוג שגם ביימה, יעלה במסגרת פסטיבל תיאטרונטו שיתקיים ביפו העתיקה ובעכו ב־10-8 באפריל, עם מונודרמות קצרות על סודות שטרם נחשפו במסגרת "קצרנטו" מקבץ הצגות קצרות. "המחזה הזה הוא סיפור חיי: ההורים שלי הסתירו ממני את זה שאני על הרצף וכמו שאני אומר בהצגה: 'הם התביישו בזה שאני, הבן הבכור שלהם, בעל הפרעה נוירולוגית שמקשה עליו ליצור קשרים חברתיים ולשמור עליהם'. אבל זה לא נכון, במציאות יש לי חברים ורובם לא על הספקטרום. המטרה של המשפחה והמטפלים הייתה 'לנרמל' אותי, לעשות אותי אחר מכפי שאני, רצו שאהיה 'כמו כולם'".

כעסת על הוריך?

"יש בי אולי תחושה של כעס, אבל היום היחסים יותר טובים. אמא שלי צילמה אותי בהצגה ואמרה שזה יפה".

ליבוביץ' (28) לקח חלק בסדנאות בסטודיו למשחק בניסן נתיב ושם פגש את לוטוס אתרוג, בוגרת הסטודיו, שחקנית ויוצרת וממייסדי אנסמבל ציפורל'ה. החוויה של ילד על הרצף מוכרת לאתרוג. בתה בת ה־13 מאובחנת ככזאת והיא יכולה להזדהות וללמוד. "הדרך שעמרי גילה שהוא על הרצף מאוד מיוחדת. בפורומים של הורות מיוחדת יש לרוב שתי דעות: אחת שאומרת שלא צריך לספר לאיש, שהילד יגדל רגיל ויתמודד וזה רק יגרום לו לפתח עור עבה ולהסתגל. הדעה השנייה אומרת שמגיל צעיר כדאי לשבת, להסביר, להראות את השונות ולדבר על היכולות השכליות והתקשורתיות. במקרה של עמרי הוריו לא סיפרו, ובמחזה הוא נע בין זיכרונות מהעבר לבין ההווה. מנסה להבין דברים, קצת סוגר חשבונות, ומסיים בסוג של השלמה. הוא מתנגד למילה 'אוטיסט', ועם ההתנגדות הוא מגיע להשלמה עצמית. הוא מכריז: 'אני עמרי ואני ארטיסט'".

"הופכים את הו' לר' וזה להוציא את הטוב מכל העולמות", אומר ליבוביץ'. “שונות היא גם בתפיסה ובמחשבה. האמנים הכי גדולים שברו מוסכמות והיו שונים — אז אני ארטיסט".

ליבוביץ' לובש גם ביומיום חליפת שלושה חלקים. הוא מתבטא בשפה גבוהה ומשקיע בבחירת מילים. אף שההצגה מתחילה באתר היכרויות, הוא לא לגמרי סומך על הפלטפורמה ומחפש קשר אמיתי עם אישה, דבר שלא צלח עד היום. הוא נולד וגדל בשוהם לאב רופא ואם מנהלת באל על. כיום הוא גר לא רחוק מהוריו ומנהל חיים עצמאיים. "בחטיבת הביניים למדתי בכיתה רגילה. כשסיפרתי להוריי את מה שהמורה אמרה, אני זוכר שהם הגבירו את הניסיונות 'לנרמל' אותי, עם טיפולים שאני לא זקוק להם. קראתי כתבה על אוטיסטים בוגרים שאומרים: 'תנו לנו להיות אוטיסטים, תפסיקו לנסות לאלף אותנו להיות כמוכם'. הם מפנים אצבע מאשימה בעיקר כלפי שיטת הטיפול שעד היום נהוגה עם ילדים אוטיסטים ורואים בה שיטה מזיקה. אני עשיתי טיפולים אבל הרגשתי שמנסים לשנות אותי והיה לי קשה לשאת את זה. בכל פעם שניסיתי להביע התנגדות התגובה כלפיי הייתה של כעס — זה בא מפחד של מה יגידו”.

אתרוג אומרת שהיא "מצד אחד מאוד מזדהה עם הדמות של עמרי, ומצד שני יש לי הרבה אמפתיה להורים שלו. הם אנשים שמאוד חשוב להם איך הדברים נראים מבחוץ ופתאום צריכים להתמודד עם משהו שאף אחד לא הכין אותם אליו. אפילו היום כשיש יותר מודעות ויש סדרות כמו ’על הספקטרום’, הכל כאילו יותר מדובר ומודע אבל עדיין כשאני קיבלתי את האבחנה, הייתי בשוק ובכיתי והתקשרתי לאנשים וניסיתי להבין מה הדבר הנכון לעשות".

יש משהו שונה בעבודה עם שחקן על הרצף?

"תמיד כשזה סיפור אישי, אני חושבת מתי להיכנס להעיר ומתי להניח לזה כי אני יודעת שזה מאוד רגיש. מצד שני, אני כל הזמן אומרת לעמרי שהוא חייב לשחק ממש טוב כי זה הוא על הבמה ואם יהיה רגע קטן מזויף — הקהל יבחין מיד. כשנכנסים לעבוד עם מישהו, הוא קודם כל אדם. וכאן זה עמרי, עם המחשבות שלו, המטען והאנרגיה שלו. זה כל כך הרבה יותר מהמילה אוטיסט, וזה נראה לי האתגר בכלל כשבאים לביים".

ליבוביץ' מתעניין בתיאטרון מגיל צעיר. החלום שלו זה לשחק שייקספיר והידע שלו בתחום עצום. בפרזנטציה מול מנהלת הפסטיבל גילה אלמגור הוא שלף מידע על הביוגרפיה שלה שאפילו היא עצמה לא זכרה. "זה מיתרונות הרצף", אומרת אתרוג ומוסיפה: "זה אפשרי וחשוב שהצגת היחיד הזאת תתפתח למשהו ארוך ועמרי יעשה אותה מול תלמידים, מורות, מטפלים או חברות. זה שיח על שונות בגובה העיניים. עמרי רוצה להתפרנס מהמקצוע וזו הזדמנות שיהיה לו מוצר שהוא יוכל גם להרוויח מהאמנות וגם להעביר באמצעותה מסר".