גיוס החרדים: תרגיל ההטעיה של הממשלה

הממשלה מתכוונת להעביר בכנסת עד סוף המושב הנוכחי, חקיקה שתפטור את החרדים מגיוס. ייתכן שצרכי ביטחון אינם מחייבים את גיוס החרדים, אולם חקיקה שקובעת פטור גורף מגיוס של כל גבר חרדי אך ורק בשל היותו חרדי, מעוררת שאלה קשה מאוד של שוויון. העברת החקיקה על אף אי-השוויון עלולה להעצים את המחאה הציבורית ועלולה לגרום לבג"ץ לפסול את החוק. הממשלה מתכוונת, על פי החלטה שקבלה לאחרונה, להתמודד עם הקושי בשתי דרכים.

הדרך הראשונה היא שבמקביל למתן הפטור מגיוס לחרדים, תינתן לחיילים העלאה בשכרם. כלומר, החיילים יקבלו פיצוי כספי, שלכאורה, אמור לבטל את אי-השוויון. אני סבור שהעלאה בשכר המשרתים ראויה בכל מקרה. אולם, קשירת העלאת השכר בפטור שיינתן לחרדים מגיוס היא מוטעית מיסודה ונועדה להטעות את הציבור או את בית המשפט. לא מדובר בתשלום שישלמו החרדים עבור שירותי הביטחון שהם מקבלים מחבריהם הלא-חרדים, אלא בתשלום מאוצר המדינה, כלומר מכספי משלם המיסים. מאחר שהחרדים כקבוצה, מקבלים מאוצר המדינה (גם בלי להביא בחשבון את שרותי הביטחון שהם מקבלים ממנה) יותר כסף מכפי שהם משלמים במיסים, הרי שמי שיישא בעלות של העלאת שכר החיילים יהיו הלא-חרדים. כלומר הלא-חרדים, שהם החיילים ומשפחותיהם, ישלמו לעצמם. כיצד ניתן, אם כן, להציג את העלאת שכר החיילים כפוטרת את אי-השוויון שבמתן פטור מגיוס לחרדים?

אולי בשל החשש שהטעיה זו תיחשף, שוקלת הממשלה דרך פעולה נוספת, בעייתית יותר, והיא חקיקת חוק יסוד: לימוד תורה. על פי חוק זה, הערך החברתי, כלומר התרומה למדינת ישראל שתורם תלמיד ישיבה או אברך הלומד בכולל, שקולה לתרומתו למדינה של מי שמתגייס. להשערתי, פרט לחרדים, אין כמעט מי שחושב שהתרומה למדינה בכך שכל הגברים החרדים ולא רק קומץ עילויים, לומדים בישיבה או בכולל, שקולה לתרומתם של המשרתים בצבא.

אדגיש: גם החרדים לא חושבים כך. אמונתם אינה פרימיטיבית. רובם לא חושבים שבעצם לימודיהם הם מייצרים כיפת בטחון בשמיים או מניעים את הקב"ה להגן עלינו מאויבינו. החרדים יודעים היטב, וזו גם ההיסטוריה של עמנו, שיש צורך בצבא חזק. הסיבות האמיתיות לדרישתם לפטור הן שתיים. ראשית, כי הם יכולים. יש להם את הכוח הפוליטי לכך והם יודעים שמעשית לא ניתן יהיה לגייס אותם בכפייה בשל מספרם הגדול. שנית, כי הנהגתם חוששת שגיוס לצבא יחשוף את החרדים הצעירים לחברה הכללית ויגרום לרבים מהם לבחור להפוך לדתיים, מסורתיים או חילונים.

החשש של ההנהגה החרדית מבוסס. אני לא יודע אם זה מוסרי שהמדינה תסייע בחקיקה להנהגה החרדית לגרום לצעיריה שלא לממש את יכולתם לבחור אם להישאר בקהילה או לעזוב אותה בשלב בו הם עדיין צעירים ויכולים לעשות זאת. חשוב לשים לב שבאמצעות חוק יסוד: לימוד התורה ההנהגה החרדית לא מסתפקת במתן פטור מגיוס לצעירים החרדים, אלא מחייבת אותם ללמוד בישיבה, וכשהם מתחתנים ללמוד בכולל, אחרת יגויסו. כלומר ההנהגה החרדית עושה שימוש בגיוס כחרב המונפת מעל ראשו של הצעיר החרדי ומחייבת אותו ללמוד בישיבה או בכולל. לא ברור כיצד הדבר משרת את האינטרס של החברה בישראל.

אי-היכולת המעשית לגייס את החרדים בכפייה בשל מספרם הגדול מחייבת פתרון. ראוי שהפתרון יתייחס בכבוד לחשש של ההנהגה החרדית, אולם יאזן בינו לבין טובת הפרטים החרדים וטובת החברה בישראל בכללותה. הפתרון צריך להיות הוגן. שתי הדרכים באמצעותן מתכוונת הממשלה לקדם את חקיקת הפטור מבוססות על הטעיה. הדרך הראשונה היא להציג את העלאת שכר החיילים כאילו היא מפצה אותם על חוסר הצדק שבאי גיוס חרדים, וזאת על אף שהלא-חרדים הם שממנים את ההעלאה באמצעות המיסים שהם משלמים. והדרך השנייה, היא להציג את לימוד התורה על ידי כל הגברים החרדים כתרומה למדינה השקולה לגיוס לצבא, עמדה שאינה מקובלת על רוב מכריע מתושבי המדינה, ולהערכתי אפילו החרדים אינם מאמינים בה.

עדיף לומר את האמת שהיא החשש מפני עזיבת הצעירים את החברה החרדית, ולהתמודד אתה. חקיקה שלא תעשה זאת, תיחשף במערומיה, כמנסה להצדיק אי-שוויון בנטל הגיוס בטענות כחש.

יורם מרגליות הוא פרופ’ מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ועמית בכיר במכון החרדי למחקרי מדיניות