רום מעלתו: כך הפך הדאקירי למשקה הלוהט של הקיץ

טיפהמרה הוא אחד הברים הכי מדליקים, אפלוליים ושווים שיצא לי לראות, והוא נמצא, מכל המקומות בעולם, דווקא בעיר הפועלים המנומנמת גבעתיים (בכצנלסון 112). זה בר קוקטיילים כהלכתו: חלל שחור, קירות מכוסים באינספור תמונות מופרעות ושאר חפצים מוזרים כמו רגלי יעלים מפוחלצות ובובות מפחידות ומצחיקות. הצוות נראה כאילו יצא מסצנה במועדון החשפנות "באדה־בינג" בסופרנוס.

דודי זץ, בעליה של חברת יבוא האלכוהול Free Spirits (יחד עם שותפו אסף איווניר), הזמין אותי לפה. התירוץ היה יום הדאקירי הבינלאומי החל היום, 19 ביולי. אחרי שנים בתאגיד קוקה־קולה יצאו השניים לשוטט בעולם והביאו לחופי הארץ עשרות בקבוקי אלכוהול מיצרנים קטנים אבל נחשבים. בעיקר רום וטקילה, אבל לא רק. יש להם גם ג'ין נהדר, וויסקי, קוניאק, קלבדוס, ורמוטים וביטרים מיוחדים ואפילו סיידר צרפתי. לפעמים הם קבעו את הטון ללקוחות שלהם ולפעמים להפך — המסעדנים והברמנים הגשימו דרכם פנטזיות אלכוהוליות. המשקאות נמכרים גם באתר שלהם.

"רום איכותי הוא זיקוק של מיץ קנה סוכר טהור", מסביר זץ, "יש גם רום שמזוקק ממולסה, מה שנותר אחרי הזיקוק של מיץ קנה הסוכר. השאריות של הקנים עצמם מזוקקות שוב. קצת כמו מה שמשמש לייצור גראפה שבה לא מזקקים יין ממש, אלא את קליפות הענבים שלו. זה לא פחות טוב, זה אחר".

דאקירי של טיפהמרה. הקרח והחמיצות לא מטשטשים את טעם הרום | צילום: יובל חן

זץ מייבא את הרום שהוא הבסיס לדאקירי שלו משלל מדינות קאריביות. בראש וראשונה ג'מייקה כמובן, עם מותגים קלאסיים כמו אפלטון אסטייט — רום נפלא שהגרסאות המיושנות שלו לא נופלות מקוניאק טוב. hampden, גם הוא מג'מייקה, אבל גם רום מהאיטי, ברבדוס (foursquare, עוד מותג מיתולוגי וזה שזץ הכי מתלהב ממנו) ומרטיניק (Neisson)."

"דאקירי הוא קוקטייל קלאסי ממש המורכב מרום, מיץ ליים טרי ומי סוכר", מתאר זץ. "את כל זה אתה מכניס לשייקר עם קרח, מנער ומוזג מסונן וקפוא לכוס מרטיני. אפשר לעשות את זה גם בבית בצנצנת בתנאי שעושים הכל מהר, כדי שהקרח לא ידלל את המשקה".

דאקירי נתפס אצל רבים, אני מודה שגם אצלי, כקוקטייל מיושן. כזה שאתה שותה אם במקרה נקלעת להוואנה ואתה יודע איפה ארנסט המינגוויי נהג לשתות אותו, בבר ה"פלורידיטה", והולך לשם כמו כל תייר טוב כדי להצטלם ליד פסל הנחושת שלו בגודל מלא ליד הבר, ואחר כך לשלם מחיר מופקע לברמן תמורת התענוג. שלא לדבר על גרסת הדאקירי־תות ממכונת ברד.

אנשים אשכרה שותים את זה בימינו? "לגמרי", משיב אוריה עטיה, אחד מבעלי הבר, "זה משקה מאוד מבוקש. אתה חי בעבר. חוץ מזה, אין דבר כזה משקה ישן. מה שאנחנו מחליטים שילך — רץ. ואנחנו לא מערבבים את זה כאן עם מיץ תות"

הברמנים, סליחה, מיקסולוגים, של עטיה, מכינים עכשיו שתי גרסאות למשקה: האחת מרום לא מיושן בשם Wray & Nephew והשנייה עם רום מיושן של אפלטון. התוצאות שונות מאוד: בעוד הגרסה הלא מיושנת יוצרת לימונדה אלכוהולית מרעננת ולא מסובכת, כיף של ממש, הרי שזו המעורבבת עם רום שהתיישן כמה שנים בחבית, הופכת כבר ליצירת מופת שאפילו הקור של הקרח והחמיצות של מיץ הליים לא מצליחים לטשטש. זה משקה מרגש ממש, ועדיין משמח ולא מסובך להבנה. תענוג קיצי אמיתי.

זה קצת מייתר את השאלה, למה שמישהו יבזבז רום יקר כזה — האפלטונים עולים בין 129 ל־185 שקל ואילו אלו של פורסקוור בין 140 ללא פחות מ־550 שקל עבור רום שיושן לא פחות מ־14 שנה. "מעבר לטעם המוכר של החביות, היישון במזג האוויר הקאריבי נותן איזה אקשן מיוחד למשקה שאחרת עלול להיתפס, ולצערי בצדק לא פעם, כפשוט מאוד ולא מתוחכם. כלומר סוכר מזוקק", מסביר עטיה. "מכיוון שחם שם מאוד, מה שלוקח בצרפת של הקוניאק או בסקוטלנד של הוויסקי שנים ארוכות — קורה שם מהר: האידוי מהיר הרבה יותר ולכן המשקה הופך למרוכז ועשיר בזמן קצר יחסית. חוץ מזה הרגע ראית שאפילו בקוקטייל חמוץ וקר יש השפעה ליישון הזה".

אני נפרד מזץ ומעטייה וצוותו. ג'וש מלט, אחד המיקסולוגים בצוות, זכה עתה בתחרות ה"וורלד קלאס" המקומית, אחת מתחרויות הברמנים הנחשבות ביותר, וייסע לייצג את ישראל בקרוב בתחרות העולמית. אבל גם בלי פרסים, הבר הזה שווה לגמרי ביקור, והמשקאות של זץ ואיווניר שווים אף הם את תשומת לבכם.

מתכון לדאקירי קלאסי

מרכיבים

• 60 מ"ל רום טוב, מיושן או לא
• 30 מ"ל מיץ ליים סחוט טרי
• 15 מ"ל סירופ סוכר (ביחס של 1:1 מים וסוכר)

אופן הכנה

מוזגים את כל המרכיבים לשייקר או צנצנת עם הרבה קרח. משקשקים ומוזגים דרך מסננת לכוס מרטיני קלאסית