המאייר דוד פולנסקי: "רגשי אשם הם ברירת המחדל שלי"

דוד פולונסקי

• גיל: 49

• מקום מגורים: תל אביב

• מצב משפחתי: בזוגיות + ילדה

• מהמאיירים הבולטים והמוערכים באנימציה, קומיקס, עיתונות וספרי ילדים. זוכה פרס אופיר (יחד עם מיכאל פאוסט) על האיורים והעיצוב האמנותי לסרטים "ואלס עם באשיר" ו"אגדת חורבן". בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכה מקיפה של איורים ואנימציה שיצר לסרטים, ספרים ועיתונים

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בסטודיו. מעכל סביח של צהריים".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

"שותה נחל'ה ירוק עם חצי כפית סוכר. את הראשון בבוקר בבית, בהמשך עוד 203 בסטודיו. ואחר הצהריים יש לנו בסטודיו טקס 'קפה יפה' שכולל טחינת קפה ומקינטה".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"בירה הולך לי טוב עם קורט וונגוט, יעקב שבתאי ,אלביס קוסטלו ודייב שאפל. הייתי מקשיב להם, אלה אנשים שיודעים לספר סיפור וגם מצליחים לזקק איזה הומור מתוך האבסורד שמשותף להם. זה מדבר אלי".

על מה אתה עובד עכשיו?

"בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת רטרוספקטיבה שלי וזה מרגש מאוד, גם מבחינת כבוד למגזר (המאיירים). זה לא נפוץ לקבל במה כזאת ואני מרגיש בר מזל, במקום הנכון בזמן הנכון. אני עובד על מיצג הקרנה למוזיאון מגדל דוד בירושלים בנושא חגים של שלושת הדתות ואתחיל בקרוב איורים חדשים לספר 'ידידי מרחוב ארנון' של לאה גולדברג בהוצאה מחודשת".

מה השריטה שלך?

"בחודשים האחרונים התמכרתי למשחק המילים וורדל. אני נאבק להיגמל אבל זה לא עובד. הבעיה היא שאני טוב בזה".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"אמא שלי לימדה אותי שלשאול את השאלה הנכונה זה חצי מהתשובה. לחפש מה לשאול. זה נכון לגבי כל פרויקט: לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולמצוא את השאלות הנכונות לגבי כל טקסט. וגם בחיים לעצור רגע ולחשוב מה בעצם עושים".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"זה קשור לשריטה. אני מכור לתשבצי היגיון. אני כמו פנסיונרית בקיבוץ".

איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?

"הייתי רוצה להיות מסוגל להירדם בטיסות וגם לעשות שנ"צ. מי שלא חושב שזה כוח על לא מבין מה יש לו ביד".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"בראיונות כמובן, וכשלא נעים לי להגיד את האמת".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"איזבלה רוסליני".

למה אתה מתגעגע?

"אני מתגעגע מאוד לסגרים הראשונים של הקורונה שהכל עצר והיו השלווה ושקט. שכל מיני דברים מובנים מאליהם הפסיקו להיות הכרחיים. זו היתה הפסקה מאוד מבורכת, למרות הנסיבות".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"איפשהו באיטליה. אני לא מומחה גדול לאיטליה אבל במעט הפעמים שביקרתי בה הרגשתי שהם פיצחו את השיטה, הם יודעים איך לחיות".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"אני גר בעיר הכי יקרה בעולם אז להוציא את הכסף זה פשוט לגור בתל אביב. זה מאפשר ראוותנות כשמנת שווארמה עולה 55 שקל. אני מרגיש פזרן כשאני אוכל שווארמה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"בת זוגי טוענת שאני צריך ללמוד לנוח, והיא די צודקת. הייתי שמח ללמוד להיות פחות מול מסכים, פשוט לעצור ולנוח. היא קוראת לי 'השד הטסמני', זו דמות מהסרטים המצוירים של וורנר".

על מה יש לך רגשות אשם?

"רגשות אשם זה מצב ברירת המחדל שלי, זו התשתית. אני קצת מנסה להתגבר על זה כי רוב הזמן זה רגש מיותר לגמרי, אבל לרוב אני לא כל כך מצליח, וגם על זה אני מרגיש אשם".

"אמא שלי לימדה אותי שלשאול את השאלה הנכונה זה חצי מהתשובה. לא לקחת כלום כמובן מאליו"

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"שבחרתי את המקצוע הנכון איפשהו בתחילת שנות ה־20 שלי, וזה לקח אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם בחיים וזה גם ממשיך לתגמל".

מה מפחיד אותך?

"העתיד, האקלים, מלחמות, עליית שלטון המכונות והמהירות שבה זה קורה: עכשיו הוציאו מסנתז תמונה שיודע לעשות דימויים וזה לוקח חלק גדול ממה שאני עושה כמאייר, ומייתר חלק מהיכולות. זה עוד לא מחליף איור אבל קצת כן".

מה עושה אותך מאושר?

"לשמוע את בתי בת התשע שרה לעצמה, והשלושה ימים בשנה שזה לגיטימי לקרוא להם סתיו בתל אביב".

מה הכי חסר לך בחיים?

"זמן פנוי ושלווה".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"הבת שלי. יש אנשים שאומרים שלישראלים יש פולחן ילדים מוגזם אבל אני חושב שזה מאוד שפוי דווקא. במשפחה שלי אני לא יודע על דור אחורה שלא שם את הילדים במרכז היקום. זה הערך העליון".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"חוש הומור וחיבה אלי".

מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?

"הציירים אלברכט דירר ודייוויד הוקני, קבוצת המאיירים והקומיקסאים אקטוס של רותו מודן, ירמי פינקוס, בתיה קולטון, מירה פרידמן ואיציק רנרט שמאוד השפיעו על המאיירים בדור שלי. אנשים מהמחזור שלי בבצלאל, שכולל גם את בת הזוג שלי איה עמיקם".

אם לא היית מאייר מה היית עושה?

"משהו שקשור לביולוגיה. כשהייתי קטן רציתי להיות חוקר טבע, וגם היום כל מה שקורה שם — מהכימיה ועד הזואולוגיה — מדהים בעיני".