אין בארץ מספיק מורים למקצועות ההייטק - והמצב הולך ומחמיר

גורמים העוסקים בתחום ההשכלה הגבוהה, המדע, הטכנולוגיה והתעסוקה מתהדרים בתוכניות ובפעולות שנועדו להגדיל את מספר המועסקים בהייטק. המאמץ הזה חשוב ונדרש לנוכח הפער המתרחב בין הביקוש הגואה לעובדים ועובדות הייטק ברמה גבוהה לבין יכולת המוסדות להשכלה גבוהה לספק מענה לביקוש זה.

בין השאר מקודמות תכניות להשקעות מידיות בפתיחת תכניות לתואר ראשון, תכניות לשילוב מגזר חרדי וחברה ערבית, תכניות למניעת נשירה, תכניות לשימור אנשי ונשות סגל קיימים במוסדות להשכלה גבוהה ועוד. התוכניות הללו עוסקות בצד הביקוש וההיצע המיידיים, אך נוטות להזניח את טיפוח דור העתיד של ההוראה והמחקר בהשכלה גבוהה. זהו טבען של תכניות רבות המתוקצבת בכסף ממשלתי: הן נוטות להתייחס לטווח הקצר, לטפל בדברים שיש להם תוצאות מידיות. זה נראה טוב, מצטלם טוב ונשמע טוב.

יאנוש קורצ'אק אמר: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים". פרויקט שתכליתו חינוך לדוורת הבאים של ההייטק הישראלי הוא מהלך ארוך טווח. אין סרט לגזור בטווח הקרוב - ולכן זה נתפס כמשהו לטיפול הממשלה הבאה באה. ואולם, הנושא צריך להדיר שינה כבר עכשיו אצל מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית. הכשרת דור העתיד של הסגל האקדמי בתחום ההייטק עומדת בפני משבר שישפיע על היכולת לשמר ולפתח את אומת הסטארט-אפ, וכפועל יוצא יפגע באיתנות הכלכלה הישראלית.

כבר בעתיד הקרוב יהיה מחסור בסגל אקדמי בכיר להוראה ומחקר בתחום ההייטק. התשתית העיקרית לאיוש משרות אנשי סגל בכיר בתחום מדעי המחשב ומערכות המידע הם סטודנטים לתואר שני ושלישי - ומספרם של אלה נמצא בירידה מתמדת. השכר והתנאים המוצעים לבוגרי תואר ראשון מפתים את רובם להשתלב בתעשייה. לעומת זאת, השכר המקסימלי המוצע לסגל זוטר בתחום לא מגרד את השכר ההתחלתי בתעשייה. עקב כך, עתודות הסגל במוסדות להשכלה גבוהה מתדלדלת במהירות.

כדי להצמיח את עתודת הסגל האקדמי בתחום ההייטק נדרש לפעול כעת לעידוד פתיחתן של תכניות ללימודי תואר שני ושלישי במקצועות אלה, לעודד תלמידות ותלמידים להירשם אליהן, תוך התייחסות לפיתוי הכספי הגדול שקורץ להם בתעשייה. לאור משקלו של ההייטק בכלכלה הישראלית, זוהי משימה לאומית בעדיפות גבוהה.

יש לתמרץ מוסדות להשכלה גבוהה לפתח תכניות תואר שני בתחומי מערכות מידע ומדעי המחשב, באמצעות תקציבים ייעודיים שיגשרו בין הצורך הלאומי להקים תכניות כאלה לכדאיות הכלכלית הנמוכה בפתיחתן נוכח הביקוש הנמוך אליהן כעת. במקביל, יש לעודד המשך לימודים לתארים גבוהים לסטודנטים וסטודנטיות נבחרים על ידי מלגות מחייה בגובה שכר ממוצע שניתן לקבל בתעשיית ההייטק. לבסוף, דרוש מהלך לשילוב בוגרי תואר שני בהוראת החלקים הפרקטיים של התארים האקדמיים והעלאת שכר המרצות והמרצים באקדמיה בתחומים הנדרשים, על מנת שיהיה להם תמריץ לא רק ללמד אלא גם לחקור ולהתקדם במסלול האקדמי.

אם לא ינקטו צעדים כאלה ואחרים כעת, בתוך מספר שנים תהיה מדינת ישראל עדה למחסור חמור בסגל להוראת מקצועות ההייטק במוסדות להשכלה גבוהה. התוכניות השונות שנועדו להגדיל את מספר הסטודנטים לתואר ראשון דורשות עוד ועוד מרצות ומרצים ברמה גבוהה – וכולן תיתקלנה, במוקדם או במאוחר, בחסם של מחסור בסגל הוראה. יצירת עתודת סגל במוסדות להשכלה גבוהה היא ללא ספק צו השעה.

אלי מרזל הוא מנכ"ל המכללה האקדמית תל אביב יפו, לשעבר מנכ"ל משרד מבקר המדינה