הטוויסט של שוק העבודה באמצע משבר

אם נשמור רגע על קצת שקט, נוכל אולי לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה. טוב, נסחפתי, אבל הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח אזורי, OECD, הודיע ביום שלישי השבוע כי בחלוף שנתיים מפרוץ הקורונה לחיינו, נפל דבר ושיעור האבטלה של המדינות החברות בו ירד, לראשונה, מתחת לרמתו טרם המגפה, ועומד כעת על 5.2%.מדובר בנתון הנמוך ביותר מאז החלה מדידתו בשנת 2001. גם מספר המובטלים ירד וכעת הוא נמוך בכ-700 אלף איש מרמתו טרם המגפה.

מדובר בתופעה גורפת, חוצת מדינות, גילאים ומגדרים. לפי הנתונים, ירידת האבטלה הייתה בכל חברות הארגון, בקרב נשים וגברים ובקרב גילאי 24-15 וגילאי 25 ומעלה. גם ישראל מתהדרת בהצלחתה עם שיעור אבטלה של 3.2% בחודש מרץ, המציב אותה בחמישייה הפותחת נכון להיום ובעצם מצביע על תעסוקה מלאה. אין להמעיט בחשיבות הדבר.

אנסה להסביר תחילה מדוע הוא מפתיע.

כשהמגפה הייתה בעיצומה והפעילות העסקית והתעסוקתית השתבשה ואף נסגרה ברובה, הדעה הרווחת הייתה כי כשתחל ההתאוששות, היא תתבטא קודם כל בנתוני התוצר ורק לאחר מכן בשוק העבודה. הסברה הייתה שחברות תיאלצנה להתייעל כדי להתמודד עם הידלדלות הביקוש לתוצרן. הצורך בחיסכון גדל גם כשהסגרים והמגבלות הוסרו, שכן עובדים רבים שהוצאו מכוח העבודה סירבו לחזור למקומות העבודה הקודמים ללא העלאות שכר ובכלל.

שירות התעסוקה | צילום: קובי קואנקס

רבות דובר על כך שעובדים בעשורים השישי והשביעי לחייהם בחרו להישאר מחוץ לשוק והותירו איתם את כל הניסיון, הוותק וההכשרות שרכשו. מה שפגע, בין השאר, בפריון העבודה והצריך התייעלות נוספת במגזר העסקי. והנה, השיפור התעסוקתי מתרחש בד בבד עם השיפור הכלכלי. לא זו בלבד, אם בזווית הכלכלית יש סימני האטה, לנוכח שורה של מתיחויות גאו-פוליטיות ובראשן המלחמה באוקראינה, בזווית התעסוקתית ניכר מחסור בעובדים ומספר המשרות הבלתי מאוישות גבוה מאוד. בין השאר נגרם הדבר בשל היעדר התאמה בין היצע העובדים לבין הביקוש להם ותופעה מבנית זו תתקשה להיפתר בטווח הקצר.

אז כיצד התרחש ה"פלא" הזה?

יש, כמובן, את ההסבר הטכני. כאמור, משקי בית רבים אינם מחפשים כיום עבודה באופן פעיל, או לא זמינים לה, כך שאינם נספרים בכוח העבודה האזרחי ולכן לא מוגדרים מובטלים. ככל שההתאוששות הכלכלית מהקורונה תתבסס והעובדים יעריכו שהסיכוי למצוא עבודה גבוה מספיק, אפשר שרבים מהם יצטרפו לשוק כמקשה אחת, מה שיגרום, לפחות לזמן מה, לעלייה של שיעור המובטלים, משום שלא יהיה גידול מקביל בצרכי הגיוס של המעסיקים. מסיבה זו, במקרים רבים דווקא עלייה של שיעור הבלתי מועסקים מצביעה על אופטימיות של הציבור לגבי מצב המשק והכלכלה.

אך יש גם סיבה בסיסית יותר:

לפי מדד מנהלי הרכש של HIS Markit, לדוגמה, הסיכוי לחזור לסביבה כלכלית נורמלית יותר וציפיות של החברות להגדיל משמעותית את היקפי פעילותן (ולשפר תשתיות, ציוד ומפעלים שהתיישנו בעקבות השבתות ממושכות), גרמו להן להקפיץ את התוכניות ותקציבי הגיוס שלהן. אני מניח שרבים מאיתנו נתקלים לאחרונה במספר גדל והולך של מודעות חיפוש עובדים באתרים השונים ולא בכדי. סעיף התעסוקה של המדד עלה בחודש פברואר לרמתו הגבוהה ביותר מאז החל להימדד, באוקטובר 2009. זאת, בענפי התעשייה והשירותים כאחד. האופטימיות משתפרת יותר במדינות מובילות כמו ארה"ב ובריטניה, בעוד בשווקים מתעוררים היא די יציבה. חשוב לציין, בנוסף, שגם עלות הגיוס הנמוכה ברוב המדינות, שגרמה להצטיידות חזקה בהון, הצריכה גיוס עובדים במקביל.

לבסוף, לנוכח החזרה מרמה נמוכה של פעילות, יש שיעור תחלופה גבוה ועובדים מחפשים את המקום הנכון, מה שגורר גם הזדמנויות לשפר את השכר בדרך.

בשורה התחתונה, שוק העבודה הגלובלי והמקומי הוכיח גמישות מפתיעה על רקע המשבר. איש לא הימר ששנתיים מפרוץ המגפה תהיה האבטלה נמוכה יותר מנקודת המוצא ויהיה אף מחסור בעובדים. זהו מסר חשוב ומעודד הן למעסיקים והן למשקי הבית העובדים. נותר רק לקוות שאי ההודאות כיום לגבי עוצמת הפעילות הכלכלית בטווח הקצר והבינוני לא תקטע תהליך חשוב זה.

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות