לא לקצץ יותר בתקציב לטיפול בנפגעות אלימות מינית

מדי יום נחשפות עוד ועוד עדויות על תהומות האכזריות של אנשי חמאס כלפי החטופות והחטופים ולנגד עינינו מתגלה תמונה של גיהנום בלתי נתפס שהינו מציאות חייהם. העדויות על תקיפות מיניות ומעשי אונס חודרים את עצמות הגוף, והנפש מדממת כאב.

במציאות הקודרת של תקופה זו, מעשי הזוועה של חמאס שבוצעו ב- 7 באוקטובר וכמעט ארבעה חודשי לחימה הספוגים באבדות קשות, מעוררים אירועים טראומטיים אצל ציבור ניכר באוכלוסייה. בהם גם נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, ונשים שחוו אלימות זוגית ומשפחתית. לקושי הנפשי השפעה עמוקה על תפקודן היומיומי. המצוקה הרגשית משפיע על היעדרות מהעבודה, קשיי שינה, הפרעות אכילה ועד אי תפקוד כללי. בנוסף, גורמי המקצוע צופים זינוק בהיקף אירועי האלימות במשפחה בשל המתח הנפשי, הלחץ הכלכלי ואי הוודאות גדולה. גם תסמיני פוסט טראומה אצל חיילים ששבו משדה הקרב מרחיבים הפוטנציאל לאירועי אלימות בקרב משפחות שטרם חוו זאת.

עדויות ודיווחים על פגיעות מיניות מגיעים גם מקהילות המפונים בבתי המלון. השהות הצפופה, בשילוב אי וודאות ומצוקות בקרב המבוגרים האחראים, עשויים לאפשר ולהגביר אירועים של פגיעות מיניות.

ואכן, דיווחים של גורמי המקצוע מלמדים על עלייה בשיעור מקרי האלימות הפיזית במשפחה וכן, עלייה של כ-20% בהיקף הפניות בגין תקיפות מיניות. כמו כן, שיעורי הפניות מצד פוסט טראומטים מזנקים גם הם.

מדיון שהתקיים שבוע שעבר בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא תיקצוב המאבק באלימות במשפחה ובאלימות מינית בישראל עולה, כי חלק מהקיצוץ הרוחבי שנקבע בתקציב המדינה לשנת 2024, יתבצע גם בתקציב משרד הרווחה והביטחון החברתי. לפיכך, על אף הצורך המוגבר למענים של השירותים המטפלים, תקציב הרווחה לא יגדל בהתאם, בשל צורכי המלחמה.

משרד הרווחה מפעיל כ-100 מרכזי סיוע לטיפול בפניות בגין אלימות מינית, המטפלים בכ-7,000 מטופלים בשנה. בנוסף, המשרד מעביר תקציבים לארגונים ועמותות שמתפעלים עבור המדינה מרחבים מוגנים לנשים נפגעות אלימות, או מעניקים מענה לפניות בנושא אלימות מינית לציבור המעדיף לשמור על אנונימיות.

גם בימי שגרה, תקציבי העמותות הללו מאופיין בחסר. כך למשל, ההקצאה המועברת לעמותה שמפעילה 20 "דירות מעבר", המיועדות לנשים וילדיהן שסיימו את תקופת השהות במקלט לנפגעות אלימות מוענקת על-פי תחשיב מיושן, חסר ושאינו ריאלי בעבור תשלומי שכר הדירה והוצאות נוספות. סך הפער התקציבי עומד על 3 מיליון שקל, והעמותות נדרשות להשלימו מכספי תרומות שהן מצליחות לגייס.

בכל הנוגע לתיקצוב מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות אלימות מינית, הפער בוטה גם הוא. איגוד מרכזי הסיוע המרכז תחתיו 13 מרכזים לטיפול בפניות על רקע תקיפה מינית, מעניק בשגרה מענה לכ-54 אלף פניות בשנה. האיגוד מתוקצב על-ידי משרד הרווחה ב- 8 מיליון שקל, וזאת לאחר קיצוץ של כ- 30% מהתקציב שנערך בשנת 2023. כעת מתוכנן קיצוץ נוסף של כ-20%. מרכזי האיגוד פועלים לספק מענים להיקף הפונים הגדול, במיוחד על רקע העליה במצוקות בשל פוסט טראומה מהמצב, ובשל הרחבת מעגלי התמיכה גם לגורמים שנחשפו לעדויות ולמראות הקשים (זק"א, אנשי תקשורת וצוותי בריאות הנפש).

מדובר על התנהלות הלוקה בציניות רבה. כלפי חוץ – אל מול מדינות העולם וסוכנויות האו"ם – מדינת ישראל דורשת הכרה בפשעים נגד האנושות שביצע חמאס ב- 7 באוקטובר, הכוללים מעשי אונס ותקיפות מיניות. אולם, בכל האמור להענקת טיפול לאותם נפגעות ונפגעים, המדינה אינה מוכנה להקצות את המשאבים והתקציבים הנחוצים.

לכן, יש דחיפות רבה בקריאה לאוצר לוודא שהתקציב לנושא זה לא יקוצץ, אלא אף יגדל. יש להרחיב את המשאבים שיועברו לגורמי המקצוע בכדי שיוכלו לספק מענה להיקף הפונים כעת, ולהתכונן לזינוק הדרמטי שצפוי עם סיום המלחמה. לקראת אישור תקציב 2024 בכנסת, יש חשיבות להבהיר עד כמה המשאבים לטיפול בנפגעי אלימות במשפחה ואלימות מינית הינם חלק בלתי נפרד מהתקציבים המיועדים למלחמה. זאת מאחר והפגיעות בחלקן נובעות מהמשבר.

קיימים גם פתרונות יצירתיים שניתן ליישם, כמו השוואת שכר הדירה של יוצאות המקלטים לשכר הדירה של נשים הזכאיות לדיור ציבורי. על משרד הרווחה והאוצר לפעול יחד על-מנת למצוא הדרכים למנוע את הקיצוץ. התקציבים הללו חיוניים ובכוחם להציל נפשות. זוהי חובתה של המדינה כלפי אזרחיה.

ולבסוף, פעם נוספת אנו עדים עד כמה היעדר ייצוג נשי הולם בשולחן קבלת ההחלטות משפיע על סדרי העדיפויות והקצאת המשאבים. כאשר למעלה מ- 80% מהמועסקים במקצועות הטיפוליים, הרווחה והסעד הן נשים – אצלן מרוכזים הידע, ההבנה וההיכרות עם הצרכים והאתגרים בתקופה זו. אולם, קולן לא נשמע מכיוון שהן לא סביב אותו השולחן. ומכיוון, שבצוק העיתים עלינו להיאחז בקיים, יש להבהיר מעל כל במה ובכל מקום עד כמה התקציבים הללו הם מצילי חיים. זוהי גם תחילתו של נתיב הריפוי והשיקום שנדרש למדינה, לאחר תקופת אסונות כה ארוכה, שעדיין נוכחת במציאות חיינו.

ד"ר יעל פרואקטור, עוסקת בקידום שוויון מגדרי ומכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" (חל"צ), הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה.