הבטחות שווא של פוליטיקאים לא עוזרות למשבר הדיור

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים סטטיסטיים על מכירת דירות ברבעון השני (אפריל עד יוני) השנה. הנתון שהלהיב את התקשורת הוא שבחודש יוני ירד הביקוש לדירות בהשוואה לחודש הקודם (מאי) ב-1.8%. שלל כתבות עסקו בשאלה מדוע המחירים ממשיכים לעלות אם הביקוש יורד. אם הם היו קוראים שורה אחת למטה בדו"ח היו רואים שהביקוש הכללי עדיין מעל ההיצע: 44% יותר. וגם מספר הדירות שנמכרו בפועל ירד ב-3.4% לעומת החודש הקודם. אם הציבור יעשה את החשבון, הביקוש יורד ב-1.8%, אבל ההיצע יורד ב-3.4%: ירידה גדולה יותר בהיצע מאשר בירידה בביקוש. המסקנה: עדיין אין לנו מספיק דירות לרוכשים הזקוקים לדירות.

עוד עולה מהסטטיסטיקה כי ברבעון השני של השנה נמכרו 14.4% פחות דירות חדשות (מקבלנים) לעומת הרבעון הראשון של השנה. מכיוון שהביקוש ירד בשיעור נמוך בהרבה מהירידה בהיצע, אפשר להניח שהמשמעות היא שלקבלנים היו פחות דירות להציע לרוכשים.

מה שמכעיס בניתוח של פרשנים הוא המסקנה הכללית שלהם ש"הממשלה צריכה לעשות משהו כדי להוריד את מחיר הדירות". "לעשות משהו" פירושו בדרך כלל תוכנית ממשלתית שמסבסדת דירות לקבוצות יעד. היינו שם ועשינו את זה. בזמנו התקיימה תוכנית סבסוד שמטרתה לשלב עזרה לרוכשים ראשונים עם פיזור האוכלוסייה מהמרכזים העירוניים הגדולים. התוכנית הציעה סבסוד של 50,000 שקל לזוגות שרכשו דירה חדשה (מקבלן) בפריפריה. מכיוון שרוכשים בפעם הראשונה נאלצו לקנות מקבלן כדי ליהנות מהסבסוד, מובן מאליו שדירות מקבלנים עולות 50,000 שקל יותר מדירות יד שנייה מקבילות, אפילו מאותו קבלן. זוגות שקנו את בתיהם הראשונים לא ממש תפסו את ההטבה.

נכון להיום יש הטבת מס לכל מי שרוכש דירה ביישוב בפריפריה המופיע ברשימה שמפרסמת רשות מס הכנסה. ההטבה היא הפחתה בשיעור מס הכנסה שמשלמים התושבים, הנעה בין 7% ל-20% הנחה. הרעיון הוא לעודד אנשים לעבור לעיירות הללו, ולהפחית את הלחץ על מרכז הארץ. אלא שברגע שמתווסף יישוב לרשימה זו, מחירי הדירות בעיירה עולים. הם עולים לערך הנוכחי של הטבת המס. מי שכבר בעיירה אמנם מרוויח, אבל מי שעובר לעיר לאחר מכן משלם על ההטבה באמצעות מחיר גבוה יותר עבור הדירה: אחד מבטל את השני.

תוכנית עכשווית נוספת היא דירת מחיר למשתכן. במסגרת תוכנית זו המוטבים קונים דירות במחירים מוזלים. מכיוון שיש יותר קונים מאשר דירות, הנהנים נקבעים באמצעות הגרלה. ההפחתה יכולה להיות בשווי של 200 עד 300 אלף שקל. נשמע טוב. אלא שההגרלה נערכת לפני בניית הדירה ועל הזוכים לבצע את הרכישה מיד. המשמעות היא שהזוכים צריכים לקחת משכנתא לדירה מיד עם זכייתם בהגרלה, ולהתחיל בתשלומי משכנתא עד שהדירה נבנית ויוכלו להיכנס, המתנה זו יכולה להימשך שלוש עד ארבע שנים שבמהלכן משלמים גם משכנתא וגם שכר דירה. מכיוון שדמי השכירות, בעיקר באזור מרכז הארץ, יכולים לעלות בין 5,000 ל-6,000 שקל, המשמעות היא שזוג בר מזל ישלם שכר דירה בין 180 ל-288 אלף שקל בזמן שהוא גם משלם על המשכנתא. מכר שלי היה מספר 1,800 בפרויקט של 400 יחידות. הוא הניח שלא יזכה בדירה. להפתעתו, הוא קיבל יום אחד טלפון כדי להודיע לו שמספרו עלה. במילים אחרות, 1,400 זוכים לפניו ויתרו על ההזדמנות לרכוש דירה מוזלת. בסופו של דבר גם הוא ויתר על העסקה.

מה שאנחנו לא צריכים זה עוד תוכנית ממשלתית שנועדה לגרום למפלגה פוליטית מסוימת או לפוליטיקאי מסוים להיראות טוב, ולדרוש ממך לפנות למשרד ממשלתי מסוים כדי לקבל את ההטבה. אם הממשלה רוצה "לעשות משהו" היא לא צריכה לדרוש מרוכשי דירות לשבת מול פקיד ממשלתי כדי לקבל את ההטבה.

"משהו" שהממשלה יכולה לעשות הוא פשוט לשחרר עוד קרקע לבנייה. עד כמה שזה מובן מאליו ועד כמה שזה היה ברור זה שנים, שום פוליטיקאי לא תמך בכך עד כה. זה לא מפתח נאמנות מצביעים לפוליטיקאי מסוים.

מיכאל הומפרייס הוא מרצה לשיווק וניהול במרכז האקדמי לב