מהאצטדיון לשדה הקרב: הספורטאים האוקראינים שקיפחו את חייהם בהגנה על המולדת

התוכנית “עובדה” ביום חמישי האחרון הייתה קשה לצפייה. איתי אנגל הבלתי נלאה נראה משוטט ברחובותיה החרבים של העיר האוקראינית בחמוט, משוחח עם המתים החיים שנותרו מאחור, במקום שאילנה דיין הגדירה במדויק "כעיר המסוכנת ביותר בעולם כיום". שם, בעיר שנמצאת בחבל דונבאס, מתנהלים כיום הקרבות העזים ביותר בין לוחמיה הקשוחים של אוקראינה לכוחותיו הפולשים של פוטין. "בחמוט לא תיפול", הוא המוטו שמשננים האוקראינים בניסיונם הנואש להדוף את הכובש הרוסי האכזר מאדמתם.

חלק מהחללים בקרבות ההרואיים על בחמוט הם מקרב ספורטאיה הבכירים ביותר של אוקראינה. זהו פלח קטן יחסית באוכלוסייה שנקרע בין הרצון הטבעי שלו להמשיך ולייצג את המדינה במפעלים ספורטיביים בינלאומיים, לבין יצר פנימי חזק שדוחף דווקא אותם לקחת נשק ולהגן בחירוף על מדינתם.

"מאוד קשה לי לחיות עם הידיעה שהאנשים האלו מקריבים את חייהם בזמן שאני ממשיך עדיין לעשות ספורט", אמר ולדיסלב הראסקביץ', נציגה האולימפי היחיד של אוקראינה בתחום המזחלות. לחץ אדיר מטעם המדינה מופעל עליו על מנת שימשיך בעיסוקו הספורטיבי, זאת כדי שהענף שבו הוא עוסק ימשיך לשרוד באוקראינה גם לאחר המלחמה.

אבל לא כולם בני מזל כמוהו. קיריל באייב, למשל, בחור צעיר ונאה, רק בן 21, היה מבין אלו שקיפחו את חייהם בהגנה על בחמוט בשבועות האחרונים. לפני שהתנדב ליחידת מודיעין מיוחדת שפעלה בחזית, הוא היה אלוף אוקראינה וספורטאי מצליח בזירה הבינלאומית בענף ייחודי שנקרא "קרב קוזאקים" — אמנות לחימה מסורתית שמהווה מקור גאווה עצום למדינה. בפרסומים על אודות נפילתו מופיעה תמונתו מהחזית לצד תמונה מימי תהילתו הספורטיבית. הניגוד בין שתי התמונות זועק לשמים. באחת ניבטת דמותו המזוקנת והרצוצה של באייב בעוד השנייה מציגה את אותו ספורטאי־על צעיר — מגולח למשעי ועטור מדליות — שעליו מתרפקים האוקראינים.

"כיום כמעט 3,000 ספורטאים שלנו מגינים על עצמאותה של אוקראינה", דיווח שר הנוער, התרבות והספורט של אוקראינה, ואדים גוטזיית, בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו לפני כמה ימים. עוד כתב כי מדינתו איבדה במהלך המלחמה המדממת, שבימים אלו מציינים שנה לפתיחתה, 244 ספורטאים שנפלו בקרב. בשבי הרוסי מוחזקים כעת לפחות 35 ספורטאים בעוד 25 מהם מאושפזים בבתי חולים אוקראיניים. "אנחנו אסירי תודה למגינים שלנו שמחזיקים אותנו בחיים", הוא הוסיף.

הלוויותיהם שוברות הלב של מיטב הספורטאים הן חלק בלתי נפרד מסדר יומו של גוטזיית, שמשרדו אמון על תחומים החשובים מאוד למורל הלאומי האוקראיני. מדי כמה ימים מהדהד השר מודעת אבל שמפרסמים איגודי הספורט. לפני כמה שבועות היה זה תורם של איגודי האתלטיקה וההחלקה האמנותית לבכות את אלופיהם שנפלו בקרבות המדממים על בחמוט.

"תהילה לכל הספורטאים שנלחמים על חירותה של אוקראינה", כתב יבהן פרונין, נשיא התאחדות האתלטיקה האוקראינית, בעמוד הפייסבוק שלו, לאחר שגילה את דבר מותו של ולדימיר אנדרושצ'וק, מאלופיו של ענף הדקתלון (שילוב של ריצה, קפיצה לגובה והדיפה). אנדרושצ'וק, בן ה־22, נהרג כמו רבים אחרים, בעת שניסה להדוף את הכוחות הרוסיים ששועטים לבחמוט. "הוא היה גיבור אמיתי", ספדה לו אירנה הרשצ'נקו, אחת מחברותיו לענף, "הוא בכלל היה אמור להגן על כבודה של מדינתנו באמצעות הספורט".

הימצאותם של ספורטאי צמרת רבים בחזית אינה צריכה להפתיע אף אחד, ועד כמה שזה יכול להישמע מוזר, בכלל נראה שלמלחמה ולספורט יש הרבה מן המשותף. "היכולת להציב מטרות, המשמעת והדבקות בביצוע המשימה, הכושר הגבוה והעמידות — יכולות שבהחלט נדרשות בצבא — הם חלק מהדנ"א של הספורטאים", אומרת ל"כלכליסט" ולנטינה ורצקה, ספורטאית אוקראינית בכירה, שבעבר אף ייצגה את מדינתה באליפויות ריצה בינלאומיות.

ורצקה, שניצחה אשתקד במרתון Winner ירושלים, שאליו ככל הנראה תזנק גם בעוד כמה ימים (17.3), מכירה מקרוב כמות בלתי מבוטלת של ספורטאים שהחליפו ללא היסוס את מדי הספורט במדים צבאיים והגנה על המולדת. אחד מהם, כך היא מגלה בשיחה, הוא בעלה — רץ בכיר שבשיאו היה מדורג במקום הרביעי באירופה.

"אני זוכרת את היום שבו הוא הסיע אותי לגבול של אוקראינה עם פולין ופקד עליי לעזוב מיד. 'את תלכי’, הוא אמר לי, ‘אבל אני חייב לחזור ולהגן על המולדת’". למרבה מזלם של בני הזוג, הוא עדיין בחיים לאחר שנאלץ לעזוב את החזית ולעבור כמה ניתוחים ברגליו. "הוא לא יכול להילחם כעת ולתת 100% מעצמו וזה מתסכל אותו מאוד", היא אומרת, "הוא להוט מאוד להגן על אוקראינה".

רגע לפני שתמריא שוב לישראל, הרצה האוקראינית משתפת באחד הדברים שזעזעו אותה יותר מכל: "במהלך ביקור לא מזמן באוקראינה פגשתי ילדים בני 5 ו־8. זה הרגיש כאילו אני פוגשת מבוגרים. הם לא שיחקו בכלל בחוץ וידעו להסביר לי איך לברוח מההפצצות וללמד אותי מי יורה — האוקראינים או הרוסים. על עיסוק בספורט בכלל אין מה לדבר. זה כל כך עצוב".