למרות הסכם הגז הקרוב - הפתרון לצרות הכלכליות של לבנון עדיין רחוק

אחרי שנתיים של מו"מ בלתי ישיר בתיווך האמריקאים, ישראל ולבנון קרובות מתמיד להסכם לגבי סימון הגבולות הימיים. המחלוקת בין המדינות נסובה על שטח של 860 קמ"ר בים, שלפי הערכות כולל עתודות נפט וגז משמעותיות (בהסתמך על קרבתו לשדות שהתגלו באזור). בלבנון מוצגת הצעת הפשרה כהצלחה לעמדה הלבנונית העיקשת שכן היא מעגנת את מלוא זכויותיה על "שדה קאנא", בקו הגבול הימי 23. חלקו הצפוני של "השדה" נמצא בקו מס' 9 בעוד שחלקו הדרומי נמצא בתחום שנחשב בעיני ישראל כשייך אליה.

לאור ההסכמות עם ישראל, ובעקבות עבודת הכנה שנעשתה בזמן המו"מ, בלבנון קיימת ציפייה כי ענקית האנרגיה הצרפתית טוטאל תתחיל מיד עם ההודעה הרשמית על ההסכם בחיפושי הגז בשדות שבשטח לבנון. טוטאל היא חלק מקונסורציום בינלאומי ביחד עם ENI האיטלקית כששותפה נוספת חברת נובאטק הרוסית פרשה ממנו ותוחלף על ידי חברה אחרת, ייתכן מקטר.

בלבנון מדגישים כי אין קשר בין ההסכם הימי לסוגיית הגבול היבשתי שעדיין נתון במחלוקת וכמובן אין הכרה בישראל. עם זאת, ללבנון כמדינה לא הייתה אפשרות מלבד להגיע להסכם כדי לא להתעמת עם הקהילה הבינלאומית ובראשה ארה"ב וצרפת שבידיה המפתח לסיוע הכלכלי שלבנון כה זקוקה לו.

עד מה שנראה כהגעה להסכם, דאג מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה לחמם את האווירה והבטיח כי אם לא יובטחו זכויות הגז של לבנון, ארגונו יפעל. אתמול כבר נשמע נסראללה אחרת ואמר שהסמכות לחתום על ההסכם היא בידי המדינה הלבנונית. חיזבאללה נמצא בלחץ פנימי כבד וניסיונו לרכב על הגל הזה של הגז, היה חלק מרצונו לבסס את הלגיטימיות שלו להמשיך ולהחזיק בנשק בנוסף לצבא הלבנוני. בפועל, לא ברור איזה אינטרס יש לחיזבאללה לצאת לעימות כולל עם ישראל שיוביל לקריסתה המוחלטת של לבנון שגם כך נמצאת במשבר כלכלי ופוליטי עמוק. כרגע, נראה שגם העניין של הפטרון האיראני בעימות כזה מול לבנון קטן. אבל בטווח הארוך, חיזבאללה לא הולך לשקוט על שמריו וסביר שימצא את הסיבה להסלמה אפשרית מול ישראל (סימון הגבול היבשתי למשל) כדי לשמר את מעמדו הפנימי בלבנון.

אופק כלכלי?

מבחינת לבנון, הגז מהווה כיום האופק הכלכלי הכמעט יחיד למדינה שנמצאת בקריסה כלכלית מאז 2019 כש-80% מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני. תחילת הפעילות לחיפושי גז בלבנון אמורה למשוך אליה חברות זרות, להגביר זרימת מט"ח ולהגביר ביקושים בשוק המקומי. אם מסתכלים לטווח הארוך יותר בהנחה שתהליך החיפוש וההפקה מתנהלים ללא תקלות, מציאת גז בלבנון אמורה לפתור את בעיות משק האנרגיה שלה שכן כיום לבנון מייבאת 85% מתשומות האנרגיה שלה ובמצב הנוכחי, המדינה לא יכולה לספק לאזרחיה חשמל באופן רצוף. אם מפליגים במחוזות הדמיון, פיתוח שדות הגז והתייצבות המצב הכלכלי בלבנון אמורה להביא לתנופה בשאר המגזרים, כולל מגזר התיירות, שהוא בעל פוטנציאל כלכלי לא מבוטל במדינה.

אבל עם כל האופטימיות הזו ששוררת בלבנון, ישנה בעיה אחת. נכון להיום, אין הוכחות בדוקות ומאומתות לקיומם של מאגרי גז בשטחים הימיים של לבנון. יש הרבה תקוות בעיקר בזכות מציאת מאגרים על ידי המדינות השכנות (קפריסין, ישראל). "שדה קאנא" שעומד במרכז המחלוקת בין לבנון לישראל הוא "שדה וירטואלי" שממוקם בבלוק 9 של לבנון שקידוחי גז לא בוצעו בו עד היום. בהנחה שקיימים בשדה זה כמויות מסחריות של גז, ייקח חמש שנים לפחות מרגע הקידוח ועד ההפקה המסחרית וזאת שוב בהנחה שהתהליך מתבצע ללא בעיות או קשיים טכניים. במהלך השנים הללו יצטרכו הפוליטיקאים הלבנונים להתמודד עם לא מעט שאלות מצד הציבור שנמצא היום בתחושה כי לאחר ההסכם עם ישראל, הכנסות הגז נמצאות "מעבר לפינה".

ובכלל, ממשלת לבנון פירסמה לפני מספר שנים הערכות כי קיימות עתודות גז טבעי פוטנציאליות של 25 טריליון רגל מעוקבת לפחות (לצורך השוואה שדה לווייתן מכיל כ-21 טריליון רגל מעוקבת), הממוקמות בשטחה הימי, אך טענה זו מעולם לא הוכחה ואין אינדיקציה שהיא מדויקת כל עוד לא יתבצעו קידוחים משמעותיים. עד שלא יוכח אחרת מדובר בלא יותר מספקולציה.