ESG זה השטן? גם עם ערכים לא כדאי להגזים
על פי דו"ח של Free Beacon יצרנית הסיגריות פיליפ מוריס קיבלה ציון ESG גבוה יותר מיצרנית הרכב החשמלי טסלה. המקרה הזה הוציא את אילון מאסק משלוותו והעלה שאלה חשובה לגבי יעילות המדד. איתי ביכלר התחבט בשאלה - האם גם ערכים צריך לצרוך באחריות?
לפי מודל "כלכלת הסופגניה" (Doughnut Economics), על האנושות למלא את צרכיה ולנצל את משאבי כדור הארץ באחריות מבלי לפרוץ את גבולות "הסופגניה".
התיאוריה הזו תואמת את ערכי ה-ESG שכל תאגיד מודרני ממהר לאמץ, אבל עם כל הרצון בלעשות טוב יש בעייתיות בדרך שבה מתייחסים לחברות וקובעים האם הן מיטיבות עם הסביבה והאדם או לא?
הדוגמה הטובה ביותר היא זו של פיליפ מוריס וטסלה, בעוד חברה אחת גורמת למוות של מיליונים כל שנה מנזקי המוצר שהיא עצמה מייצרת ואז מקבלת ציון ESG ירוק גבוה, החברה השנייה מובילה את מהפכת הרכבים החשמליים ואיפוס פליטות הפחמן ומקבלת ציון נמוך. מצב מעט אבסורדי לכל הדעות.
אז האם שילוב של מיעוטים ומספר גבוה של נשים בבורד מצדיק העדפה של חברה שמוצריה מזיקים לאנושות על פני חברה שהמוצרים שלה עושים טוב לסביבה?
ולהיפך, האם חברה שעוסקת בעשיית טוב ומוצריה מצילים חיים, אבל ההתנהלות הפנימית שלה מחפירה וכוללת שחיתות והטרדות מיניות, היא עדיפה?
כנראה שאין פה תשובה אחת, ומעבר לכל הדירוגים, על משקיעים חכמים יש להפעיל שיקול דעת ולייצר מצפן מוסרי וערכי מדוייק ומגובה בנתונים כדי לקבוע האם חברה ערכית מספיק עבורי כדי להשקיע בה?