גיוס חרדים במקום הארכת שירות למילואימניקים יחסוך למשק מיליארדים

העלות הכלכלית למשק הישראלי של חייל מילואים היא 48 אלף שקל בחודש, ושל חייל סדיר היא 27 אלף שקל, כך עולה מסקירה שפרסם היום (ד') אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר.

המשמעות הכלכלית היא כי יש להעדיף ככל שניתן להרחיב את השירות הסדיר או להאריך אותו ולהימנע מהארכת שירות המילואים. אולם למסמך יש גם כוונה נסתרת, והיא לתת כלים להעריך את החיסכון הצפוי למשק במקרה של הרחבת הגיוס בחברה החרדית. שכן, המסמך מלמד כי העלות הכלכלית של חייל מילואים גבוהה ב־21 אלף שקל מחייל סדיר, כך שלצורך העניין, אם במקום 50 אלף חיילי מילואים שישרתו חמישה חודשים, יהיו חיילים חרדים שישרתו בסדיר בהיקף דומה, הרי שמדובר בחיסכון של כ־4.75 מיליארד שקל. כמעט מיליארד שקל בחודש.

החיסכון למשק במקרה של גיוס חייל סדיר חרדי יהיה גבוה יותר מגיוס חייל סדיר שאינו חרדי, שכן העלות הכלכלית מושפעת מהשכר העתידי ומכך שבהסתברות גבוהה החילוני ימשיך ללימודים גבוהים והכנסתו תגדל

למעשה, אם מנסים לתרגם את המסמך לשאלת גיוס החרדים, הרי שהחיסכון המשקי יהיה אפילו גבוה יותר, שכן העלות הכלכלית שמחושבת לחייל סדיר היא על בסיס "יהודי לא חרדי", והיא מושפעת משכרו העתידי ומכך שהוא בהסתברות גבוהה יילך ללימודים גבוהים. כמו כן, חשוב לחדד כי המסמך בוחן מה ההפסד הארוך טווח למשק מכך שהחייל או החיילת בצבא ולא בשוק העבודה. אך כשבוחנים את הפער בעלות הפיסקאלית הישירה, הרי שהפער בין חייל מילואים לחייל סדיר הוא גדול בהרבה, ומגיע לבערך פי ארבעה. מעבר לכך, כעת מדובר על גיוס מילואימניקים בגילאי 45-40, מילואימניקים אלו — כך מתברר בהמשך המחקר — הם היקרים ביותר, והעלות החודשית שלהם יכולה להגיע ל־62 אלף שקל.

כאמור, המסמך עצמו לא דן בחלופת גיוס החרדים מבחינה כלכלית, והמסמך גם לא מתרגם את העלויות שמחושבות ברמת הפרט לתמונה כללית. באוצר מסבירים כי הם לא עסקו בגיוס חרדים באופן ישיר כי בשלב זה אין חוק גיוס על השולחן. כמו כן הם לא פירטו את העלויות ברמת המאקרו וברמת התוצר, מכיוון שהמידע המדויק על היקף שירות המילואים הוא חשאי.

מבחינת האוצר, יש ארבעה אפיקי השפעה להארכת השירות הצבאי על הכלכלה. הראשון הוא אובדן תשומות עבודה למשק, כלומר, כמה העובד היה מייצר אילו הוא לא היה בצבא; השני, הוא אובדן הוותק בזמן שהחייל משרת, כלומר, כמה ותק העובד היה צובר בעבודתו ללא השירות וממילא היה מרוויח יותר; האפיק השלישי הוא הפגיעה הכלכלית בבן או בת הזוג, כלומר, כמה היה מרוויח אחד מהם אם בן/בת הזוג לא היו בצבא; האפיק הרביעי והאחרון, שחושב רק עבור סדירים, זו דחיית הלימודים, כלומר, כמה היה מרוויח הפרט אם היה מקדים את לימודיו האקדמיים. כשהאוצר מריץ את החישובים הללו על שתי האפשרויות שנבחנו כיום, הארכת מילואים או הארכת סדיר, הרי שמתקבלת התוצאה כי העלות של הארכת שירות למילואימניקים יקרה יותר.

דרישה לשוויון בנטל. להארכת השירות הצבאי השפעה משמעותית על הכלכלה | צילום: מוטי קמחי

באופן לא מפתיע, מגמה זו ממשיכה גם בתוך אוכלוסיית חיילי המילואים - ככל שמדובר בקבוצת גיל מבוגרת יותר, הרי שחייל המילואים יקר יותר ושירותו במילואים מכביד יותר על כלכלת ישראל. המשמעות של תובנה זו היא כי העלות של הרחבת המילואים המוצעת כעת "עלולה להביא לגידול לא פרופורציונלי בעלות הכללית למשק בהשוואה לגידול המתוכנן בימי המילואים".

ובמילים מפורשות יותר, לבחור בגיוס מילואימניקים בגילאי 40 פלוס במקום גיוס סדיר של צעירים חרדים בגיל 18 זו בחירה יקרה בהרבה למשק.

נזכיר, כי לפני כחמישה שבועות פרסם משרד הביטחון תזכיר חוק לתיקון חוק שירות ומילואים, ובו הוצע כי בשל המציאות הביטחונית החדשה שנוצרה, יהיה ניתן לזמן למילואים במהלך שנה: חיילים ל־42 ימים, מפקדים ל־44 ימים, וקצינים ל־55 ימים. גידול של כ־25 יום בשנה לעומת המצב כיום. כמו כן, ההצעה מבקשת להעלות את גיל הפטור ממילואים מ־40 ל־45 לחייל ומ־45 ל־50 לקצין. בשל הביקורת הציבורית תזכיר החוק לא עלה עדיין לאישור בממשלה ולדיון בכנסת.