הזמר יהודה פוליקר | צילום: ליאור כתר
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לזלול ג'חנון גורמה, ללבד מלאכת מחשבת, לחזור לסלוניקי עם פוליקר, לחפש את המשיח בנתניה או לקבל טיפול מהריסון פורד
אוכל: לזלול ג'חנון גורמה
פסטיבל ג'חנון נשמע כמובן כמו בדיחה לא מוצלחת. האוכל הכי עממי, הכי אסלי, הכי תימני, מה לו ולפסטיבל, ועוד בשוק הנמל, המקום הכי לא אף אחד מהדברים הנ"ל. אבל כשאתה קורא את רשימת המשתתפים אתה משנה את דעתך. בראש ובראשונה מאפיית הסאלוף משוק התקווה (ושוק לוינסקי. ושוק פתח תקווה) של משפחת צוברי תציע את הג'חנון הנהדר שלה, עם רסק, סחוג וכל שאר התוספות. שיגעון. מניסיון. בלוגרית האוכל רינת צדוק ואמה רחל תצענה ג'חנון מקמח מחיטה עתיקה. עם סמנה (חמאה מזוקקת), חמאת שמן זית טבעונית וסחוג תוצרת בית. טעמתי את הג'חנון שלהן והוא נפלא. עוד אורח, מירושלים, הג'חנון בר, עם ג'חנונים ממולאים בבצל וחציל. עם טחינה ורסק. יהיה גם מלאווח ממולא. טעמ'לה והג'חנון שלה יהיו שם גם כן. לצד הג'חנון, קפה שחור מבית הקליה החיפאי הנהדר טלק, וערק תמרים ותאנים של זוטא מראש הנקרה. חמישי-שישי, שוק הנמל, תל אביב.
חיליק גורפינקל
אופנה: ללבד מלאכת מחשבת
גלריית בורדו לריהוט וכלים עתיקים של סימה קנטור היא אחת הוותיקות בתל אביב והיפות בסצנת העיצוב המקומי. היום ב־20:00 ומחר ב־10:30 יהיה אפשר לשמוע שם הרצאה של אמנית הלבד קלאודיה מנוקיאן שקנתה לה שם עולמי באמנות הטקסטיל העתיקה הזאת, לראות ואף לקנות את הפריטים הייחודיים שהיא יוצרת — צעיפים ושלים, סלים, גופי תאורה ועוד — מלאכת מחשבת, המשקפת דיאלוג יפהפה בין בדים שקופים לצמר אטום. לדברי מנוקיאן, הקראפט היה קיים כבר לפני יותר מ־3,000 שנה לפני הספירה. "היו תרבויות שלמות שחייהן סבבו סביב החומר הזה — מונגולים, למשל". מנוקיאן, שלמדה טקסטיל באנגליה הבינה כי בארץ לא תוכל לעשות לבד מסורתי. "חיפשתי איך להפוך את הלבד לקליל יותר". ואכן בפריטים שהיא יוצרת היא מצליחה ליצור פרשנות עכשווית שהופכת אותו לחומר קל ואוורירי.
גרוזנברג 26 תל אביב, כניסה חופשית אך מומלץ להירשם מראש באינסטגרם: sima_bordeaux
עילית מינמר
מופע: לחזור לסלוניקי עם פוליקר
לפני 38 שנה יצא אלבום הסולו הראשון של יהודה פוליקר "עיניים שלי" שהפך לאחד האלבומים האהובים בתולדות המוזיקה המקומית, והפיץ פה את צלילי יוון. בשבוע שעבר עלה פוליקר על בימת היכל התרבות בתל אביב למופע "סלוניקי־חיפה־תל אביב", וחזר לקלאסיקות של קסנג'ידיס, חג'ידאקיס, מנוליס רסוליס ועוד. זהו מופע מושקע מאוד, בליווי להקה בת 16 נגנים וחיים רומנו האגדי שהתארח, וידיאו ארט ובעיקר השירה המופלאה של פוליקר שפורט בווירטואוזיות על הבוזוקי ומספק אפילו כמה שניות של ריקוד חינני. יש לי חולשה למוזיקה יוונית, כמו פוליקר גם השורשים שלי מסלוניקי, וזה תמיד מעורר בי התרגשות. המופע מורכב ברובו משירים שלא הכרתי ובכל זאת נשביתי בקסמו. בחלקו השני שר פוליקר מהשירים המתורגמים המוכרים כמו "אלקו", "שיר השיירה" ו"כפיים" והפתיע עם חיבור מקורי של הנעימה מ"זורבה היווני" ו"יום שישי את יודעת" של בנזין, וכמובן, "עיניים שלי" אותו הגדיר פוליקר כ"שיר שממנו כל הדבר הזה התחיל". המופע הבא ב־1 במרץ בהיכל התרבות תל אביב.
מאיה נחום שחל
ספר: לחפש את המשיח בנתניה
פעם שמע דרור בורשטיין סיפור משונה מפי אלמנתו של הסופר אהרן אפלפלד: בשנות ה־50 היה אפלפלד הצעיר נוסע לנתניה לנהל שם קורס ריקודים סלוניים לניצולי שואה. הסיפור הצית את דמיונו של בורשטיין וכך נולד הספר "בדרך" (הספריה החדשה). יש בו שלוש נובלות יפות שמתארות סיטואציות קרובות למציאות ורחוקות ממנה בעת ובעונה אחת. בנובלה הראשונה "אחים" מלווה אח בוגר את אחיו הצעיר לאקדמיה לאמנויות בווינה; השנה היא 1907, האח הצעיר רוצה להתקבל ללימודי ציור אבל נדחה לאלתר. מזכיר פרק בהיסטוריה של אירופה? 30 שנה אחר כך הוא כבר יעמוד בראש הרייך השלישי, והדבר הזה ישפיע על גיבורי הנובלה הבאה בספר — "אפלפלד בנתניה". כאן מתואר אפלפלד נוסע באוטובוס אגד ישן לנתניה למפגש עם ניצולי שואה שלומדים לרקוד. הנובלה החותמת את הספר, "משיח", מתארת ישראל אפוקליפטית ואנשים נוסעים לנתניה (עיר הולדתו של בורשטיין, אגב) כי שם אולי נמצא המשיח. הנימה האופיינית לכתיבה הפרוזאית של בורשטיין, אירוניה דקה תוך חציית קווים עדינה בין הריאליזם לפנטסטי, נמצאת גם בספר היפה הזה.
שירי לב־ארי
טלוויזיה: לקבל טיפול מהריסון פורד
"שרינקינג", הסדרה החדשה של אפל טיוי, מצטרפת לגל סדרות הפסיכולוגים שמציפות את המסך. כמו "מטופל"' "הפסיכולוג בדלת ממול", "טיפול זוגי" וכו'. גם כאן הדגש הוא על הפסיכולוג וצרותיו. גם כאן, כמו בשתי הסדרות העלילתיות, הגיבור מגולם על ידי שחקן קומי מפורסם — ב"מטופל" זה סטיב קארל, ב"פסיכולוג" זה פול ראד — וכאן זה ג'ייסון סיגל ("איך פגשתי את אמא"). בסדרה הקומית עם נגיעות עצבות הזאת, כמקובל היום בז'אנר, פוגשים בפסיכולוג ג'ימי ליירד, שהתאלמן שנה לפני שפוגשים בו בסדרה. הוא שבור ולכן שובר את הכלים המקובלים בטיפול ואומר למטופליו באופן ישיר ולא שגרתי את מה שהוא באמת חושב.
ב"שרינקינג", שאותה יצר ביל לורנס, שהביא לאפל טיוי הצלחה עם "טד לאסו" שלו, יש עוד איזה מרכיב מפתה — האריסון פורד. בגיל שמונים החליט כוכב הקולנוע הזה לפצוח בקריירת טלוויזיה והוא מופיע כאן כפסיכולוג עמית. זאת במקביל להשתתפות שלו בסדרה החדשה "1932" לצד הלן מירן, פריקוול של "ילוסטון", מערבון מודרני בנוסח "היורשים". סדרה קומית על טיפול פסיכולוגי, ג'ייסון סיגל, האריסון פורד, היוצר של "טד לאסו". איפה כל זה פוגש אתכם?
רותה קופפר
הצגה: ללמוד את השפה החילונית
“ככה יצאתי” היא הצגה מינימליסטית של שני יוצרים, גבר ואישה, על אנשים שעוזבים את כבלי הדת ונולדים לעולם חדש, חופשי ומיוחל, אבל עם קודים ומנהגים, שהם צריכים ללמוד. היוצרים, טס מאיר ואבי אופיר, שגם משחקים בה הם בוגרי ניסן נתיב, שבאו מהעולם החרדי ועכשיו גרים בתל אביב. על הבמה הם מספרים סיפורים אמיתיים, בחלקם שלהם, כשהם מגלמים דמויות שונות. הסצנות נעות על ציר הזמן מילדות לבגרות, ומציגות התמודדות עם אתגרים הנוגעים לכל מי שיצא מהעולם החרדי: מפערי השכלה ותרבות ועד הקשר עם המשפחה וגילוי המיניות. יוצרי ההצגה היפה, המעניינת והחשובה הזאת משווים את היציאה בשאלה לחוויית הגירה. לפעמים הם אפילו צריכים ללמוד את השפה, כי עברית חילונית ועברית חרדית הן שונות. זאת חוויה דומה להגירה, ללא סל קליטה. וגם על כך מדברים השחקנים. את ההצגה ביימה עדי גורל והיא נעשתה במימון עמותת “יוצאים לשינוי”, הדואגת לאנשים העוזבים את העולם החרדי ומנסים להשתלב בחברה החילונית.
רותה קופפר
