ילד לומד קוד | צילום: שאטרסטוק
בשנה הבאה נשב על המרפסת ונלמד את הילד לכתוב קוד: תחזית טכנולוגית לתשפ"ג
לפי איך שהדברים נראים כרגע, במהלך השנה העברית הקרובה נעבוד יותר, נגייס פחות, נקנה אוויר, נחזור לשמוע דיסקים, נהיה כל היום בטיקטוק, ניפרד מהפייסבוק ונתמודד עם עוד כמה שינויים טכנולוגיים שצפויים להתרחש
קצב תקתקוקו של שעון הטכנולוגיה הולך ומתגבר משנה לשנה, כמו מנסה להדביק את קצב התפשטותו של היקום. איש לא ציפה לכך שתשפ"ג תגיע כל כך מהר, ההנחה הרווחת הייתה שזה אמור לקרות עוד חודש-חודשיים, אבל הנה, היא כאן ולטובת העניין ננסה רגע, ברשותכם, לעצור את הזמן. כלומר, להניח שמה שנראה עכשיו, בנקודת הזמן הקפואה הזו, שמה שאנחנו עומדים לחוות ולעשות בתשפ"ג הוא באמת מה שנחווה ונעשה בפועל בתשפ"ג. והנה, תוך כדי שאנחנו מדברים, גם זמנו של הפתיח הזה פג. ובכן, כל הסימנים מצביעים על כך שבשנה הבאה נשב על המרפסת ו...
1. נזהה ציפורים נודדות לפי הציוץ שלהן. אין ספק שזה הרבה יותר מגניב מאשר סתם לספור אותן, גם אם קצת פחות מאתגר כי אפליקציות מדעיות שמבוססות על מאגרי ענק של בעלי כנף, כמו BirdNet ו-Merlin Bird ID הן סוג של שאזאם לציוצי ציפורים - והן מזהות אותן ממרחקים עצומים. בירדנט, שהושקה השנה, אחראית בימים אלה לסמי-מהפכה בתחום הצפרות, שכן היא למעשה מאפשרת לכל אחד להיות צפר, לזהות כיווני נדידה ולאתר מינים בסכנת הכחדה וכו'. כלומר, ניתן לאסוף כעת הרבה מאוד מידע, באמצעות רבבות "צפרים", במעט מאוד זמן. אולי בקרוב אף נדע אילו סיפורים היה ודאי לציפורים על היבשות אשר מעבר להרים.
2. נעבוד יותר. כן, מהבית, בזמן שנשב על המרפסת, תוך כדי שהאפליקציה מזהה לנו ציפורים נודדות - אבל יותר. נראה שגם בשנה הבאה, בין אם הקורונה תמשיך להכות ובין אם לאו, הרבה מאוד אנשים שעבדו פעם במשרדים יעבדו מהבית, אבל השנה הם באמת יעבדו כי האינפלציה לא צפויה לדעוך ועל האזרח הממוצע להתאמץ אפילו יותר כדי לחיות טוב - כן, גם אם הוא עובד בהיייטק, כי הזמנים קשים וסעיף 3.
3. נגייס פחות. בנקודת הזמן הזו קשה לראות את הסנטימנט בשוק ההייטק חוזר לימים הטובים ההם, נטולי הדאגות ורוויי האופוריה, של תחילת הקורונה. סביר להניח שגם השנה נראה בעיקר גיוסים סולידיים לחברות שנבדקו בציציות על ידי המשקיעים בטרם הורעפו במזומנים. גם גיוסי כוח האדם, כנראה, לא יחזרו לרמות ההן והדיבור על מחסור בכוח אדם מקצועי ימשיך להיות בצל העיסוק בצורך, או בכורח, למתן את ההתלהבות.
4. נגלה את משקפי המציאות הרבודה של אפל. מדובר באחד המוצרים הטכנולוגיים המדוברים ביותר בשנים האחרונות וללא ספק המדובר ביותר מבין אלה שעדיין לא קיימים. הסיבה לכך היא שאם חזון המטאוורס ייצא לפועל, המוצר הזה אמור להיות אחד מפריטי הדגל הבאים של אפל ולהימכר בכמויות היסטריות. על פי רוב ההשערות והשמועות בתעשייה, השקת האוזניות צפויה מתישהו ב-2023 - ככל הנראה, בין גבולות השנה העברית הבאה - ובימים בהירים אפשר כבר להבחין מרחוק, בהתרגשות קלה.
5. נקנה אוויר. אין מה לעשות. ייתכן מאוד שבתשפ"ג, גם ספקני ה-NFT הגדולים ביותר ימצאו את עצמם רוכשים אחד כזה. תצורת הקריפטו של הרגע אמנם לא ממש תפסה בינתיים בארה"ב, אבל ההיייפ סביבה הולך וגובר, כך שייתכן מאוד שהיא תהפוך השנה מטרנד של טק-הדס לנחלת הכלל. ככל שיותר גופים מסחריים פופולריים יאמצו NFT כאמצעי שיווק וכדרך לשמר לקוחות - ולשם נראה שזה הולך - יותר אנשים ייקנו את האוויר הדיגיטלי הזה ויספרו לחבריהם שיספרו לחבריהם. זו דרכו של עולם. אל תנסו להבין בני אדם.
6. נדע אם אלון מאסק קונה את טוויטר. הסאגה הנמרחת ביותר בתעשייה אי פעם. הוא דווקא התחיל טוב - האיש העשיר בעולם קם בוקר אחד, מחליט לקנות את אחת הרשתות החברתיות המשפיעות בעולם ואז פתאום חוזר בו - אבל אז התסריט הלך לאיבוד ומעטים מאוד יודעים איפה בדיוק אנחנו עומדים עם זה היום. למען האמת, העניין הסתעף והסתבך עד כדי כך שלאף אחד כבר לא ממש אכפת אם מאסק ייקנה את טוויטר בסוף או לא, אבל בתשפ"ג אולי נדע בכל זאת. שיהיה.
7. נחזור לשמוע דיסקים. אין טעם לנסות להסביר לבני.ת דור ה-Z מהם דיסקים (כי זה כתוב באינטרנט), אבל כדי להגביר התעניינות אפשר אולי להגיד להם שזה כמו NFT - פריט ייחודי עם מספר סידורי שמהווה הוכחת בעלות, משווק בכמות מוגבלת - רק יותר טוב. אפשר ממש לאחוז בו. התקליטים חזרו לעניינים לפני כעשור - בין השאר נוכח עניין האקסקלוסיביות שבהם - ובחודשים האחרונים גם הדיסקים הולכים בכיוון הזה. נכון, הם קצת פחות יפים מהתקליטים, אבל הם עדיין צבעוניים, משמחים ופונקציונאליים - כלומר, אפשר לעשות איתם משהו חוץ מלתת להם לאגור אבק בבוידעם. חבל, הם היו פעם חברים טובים.
8. נלמד את הילד לכתוב קוד. כן, גם הוא רק בן שבע. אפילו שש. ואפילו חמש. בהייטק, כידוע, נהנים יותר ואין סיבה לחכות עם זה. קוד, בימים אלה, הוא כמו שחייה - כלומר, הוא כישור הישרדותי. איך בדיוק נלמד את הילד לכתוב קוד? למשל, בעזרת אפליקציית התכנות של ניקולודאון, שפותחה בין השאר בידי מכון דוידסון למדע ומיועדת לגילאי 6 ומעלה. ילדים קטנים יותר, מגיל 3, יוכלו להיחשף לעקרונות הבסיסיים של פיתוח וקידוד בסביבות שונות בעזרת ספרונים צבעוניים כמו Babies Love Coding המאמן פעוטות "לחשוב כמו בוני קוד", לדברי מחבריו, או My First Coding Book, שנמכר היטב בארה"ב. בעברית, מן הסתם, ההיצע עדיין מצומצם, אבל יש כמה דברים על האש, כמו למשל "איך חושבים מחשבים", שחיברה שרון סורין - ספר שגייס כמעט חצי מיליון שקל בהדסטארט, לאחר שסורין הציבה מטרה של 12 אלף שקל בלבד.
9. נתלהב קצת פחות מהשקה של אייפון חדש. נסקר את ההשקה גם בשנה הבאה, ברור, אבל אולי בקצת פחות בהילות. בכל זאת, הוא לא מלכת אנגליה. אולי גם לא נעמוד בתור בשבילו. בכל זאת, זה לא ארון הקבורה של מלכת אנגליה.
10. נפסיק לקבל פרסומות לדברים שדיברנו עליהם. אם גוגל באמת תלך בעקבות אפל כפי שמסתמן ותאסור על איסוף מידע דרך עוגיות מצד שלישי (או לפחות תגביל אותו משמעותית), נוכל לציין השנה גם פרידה מרגשת מהפרסום הממוקד - ואין ספק שזה יהיה נחמד. לא נעים לחיות בידיעה שמישהו כל הזמן מקשיב לך במטרה לעשות לך מניפולציות במוח כדי שתקנה משהו. העולם היה קצת פחות צבוע ומנוכר בלי זה - ולשם הוא צריך לחזור.
11. נהיה כל היום בטיקטוק. בין אם נרצה ובין אם לאו. הדברים החשובים/מעניינים/מבדרים שייקרו שם רק ילכו ויתרבו - והמשתמשים עמם. כבר עכשיו האפליקציה מבית תאגיד הבידור הסיני בייטדאנס נושפת בעורפה של גוגל בתור מנוע חיפוש חלופי, מתאים יותר לעידן הוויזואלי, לאחר שהכתה נמרצות במספרים של פייסבוק.
12. לא נהיה בפייסבוק. די, מיצינו את הרשת החברתית של הג'ינג'י עם המצח. אולי עוד נשתמש בזה קצת ככלי ליצירת קשר עם אנשים, אבל אין מצב שבשנת תשב"פ אדם שאינו בן 75 ומעלה יעלה לשם פוסטים "רגילים", שנונים ומתחכמים ככל שיהיו. אנחנו כבר לא שם.