שמחה מהולה בקיטורים: חגיגות 160 שנה לטיוב הלונדוני

לונדון היא עיר עם תחתית. הרכבת התחתית שלה — הראשונה בעולם, והמפורסמת מכולן — היא חלק בלתי נפרד מזהות העיר ומהאגדות האורבניות שלה. בימי מלחמת העולם השנייה תחנות התחתית שימשו כמקלטים מפני הפגזות אוויריות, והיו לסמל לניצחון הרוח הבריטית. מאז 10 בינואר 1863 ובמשך 160 שנה דוהרת הרכבת (או מזדחלת, תלוי על איזה יום נפלתם) בין מנהרות ונקיקים מתחת לאדמת הכרך. עכשיו חוגגים לה ומרימים לה כיאה למוסד הלונדוני המפואר שהיא.

פסטיבל הלונדון אנדרגראונד, או "הטיוב" בפי העם, מתקיים במשך כל 2023 מתחת לאדמה ומעליה. לפני הכל קובעו לבבות בצבעי כחול־אדום בקירות התחנות ברחבי העיר, עם הכיתוב המינימלי שאומר הכל: "I Love the Tube", ובמהלך השנה יוטמנו "מטמונים" משתנים במסגרת משחקים משפחתיים של "חפש את המטמון" בכל התחנות המקוריות שבהן עבר הקו הראשון, מפרינגדון לפדינגטון.

כיום 11 קווי טיוב משרתים כ־5 מיליון נוסעים ביום, וכ־1.3 מיליארד בשנה ב־272 תחנות. "לונדון זקוקה לרכבת התחתית", אמר סאדיק קאן, ראש העיר של לונדון, בפתיחת החגיגות, "והרכבת התחתית זקוקה ללונדונים". עתה הציבור יוזמן לנסיעות מיוחדות ומחודשות בקרונות האר־דקו ההיסטורים מ־1938, ששירתו את לונדון במשך כחצי מאה ושופצו במיוחד לרגל יום ההולדת. הרכבות ייסעו במסלול מיוחד מאקטון להית’רו, שיכלול הפעלות, מופעים ומכירת מרצ'נדייז. אם כבר מרצ'נדייז, מוזיאון התחבורה של לונדון מציע מבחר מסחרר של מזכרות בהשראת התחתית: מצעיפים, גרביים ושמיכות עם דוגמאות המושבים, עבור בשלטי וינטג' מקוריים ובעלי ערך מוזיאלי, טוסטרים עם סמלי התחנות ועד דובונים במהדורה חגיגית, לבושים במדי נהגים, קופאים ופקחים.

כן יתקיימו סיורים מיוחדים בעקבות ההיסטוריה של הטיוב, מכמניה וסודותיה. בין היתר, אפשר יהיה לבקר ולחקור תחנות רכבת נשכחות, הסגורות בדרך כלל לציבור, וזו ההזדמנות היחידה להיכנס אליהן, ולהלך במנהרות תת־קרקעיות נטושות. הסיורים של לונדון הסמויה מן העין זכו לאהדה רבה במשך השנים, ועתה הם מתוגברים ומועצמים לכבוד חגיגות ה־160. בין היתר, צפויים סיורי הפתעה כמו "התחתית לפי צ'ארלס דיקנס" או "רוחות הרפאים של הטיוב" ו"הקברים ההמוניים שעליהם נבנו כמה תחנות", לאמיצים מביניכם, וגם בעקבות סרטים שהרכבת התחתית כיכבה בהן, מ"הארי פוטר ועוף החול", עבור ב"דלתות מסתובבות", "סקייפול", "28 ימים אחרי" ו"כפרה".

עוד מתוכננים מסיבת ריקודים ענקית בסוף הקיץ באחת התחנות הנטושות, פיקניקים משפחתיים מחוץ לתחנות מרכזיות, חידוני טריוויה (הנה כמה פרטים שימושיים למי שירצה להתחרות: תחנת המפסטד היא העמוקה ביותר ברשת, כמעט 60 מטרים מתחת לאדמה; המרחק הקצר ביותר בין שתי תחנות הוא 260 מטר והארוך ביותר הוא 6.3 קילומטר; והמדרגות הנעות הראשונות הותקנו ב־1911 בתחנת ארלס קורט).

כן יתקיימו מפגשים בין עובדי התחתית לקהל. בפאנל של נהגות רכבת שכבר התקיים בשבוע שעבר, התברר כי הנהגת הראשונה נכנסה לתפקידה רק בשנת 1966. מאז מדגישה הנהלת התחתית את חתירתה לשוויון הזדמנויות מלא לכל עובדיה, ללא הבדל גזע, מין, גיל, מצב גופני והגדרה עצמית. מנהלת תחנה טרנסית חילקה לאורחיה דגלי גאווה והכריזה: "הרכבת שלנו נוסעת רק לכיוון אחד — קדימה!".

החגיגות לתחתית מתקיימות מצד אחד לאור התפתחויות משמחות כמו השקת האליזבת ליין, קו הרכבת החדש והמהיר המחבר בין שדה התעופה היתרו ומרכז העיר, ושיפוצן המסיבי של תחנות רבות, ומצד שני בצל משברי עבודה מתמשכים ובלתי פוסקים בין איגודי העובדים של הטיוב ומשרדי התחבורה והאוצר, שמביאים לשיבושים חמורים בפעילות הרכבת ובמשק הלונדוני. אז תלונות לא חסרות. הלונדונים אומנם אוהבים את התחתית וכמובן תלויים בה, אבל הם יודעים לספר על קווים שממררים את חייהם, איחורים ועיכובים, תקלות ומחדלים ומחסור במזגנים או אפילו במערכות אוורור מינימליות בשעות העומס בתקופות הקיץ, שהופכות גם נסיעות קצרות לסיוט. אולי עד יום הולדת 200 ייפתרו ולו חלק מהבעיות.