אוהדי בני יהודה | צילום: אורן אהרוני
"אברמוב ויתר על האוהדים של בני יהודה"
הכותרות סביב ברק אברמוב ורכישת בית"ר ירושלים ממשה חוגג כביכול משכיחות עובדה שקשה מאוד לטעון נגדה: בני יהודה וקהל האוהדים העצום שלה שוב בשפל נוראי. דיברנו עם אוהדי הקבוצה כדי להבין מה הם חושבים על מצבה ועל הרשויות שאיפשרו להכל לקרות על חשבונם
הכותרות סביב ברק אברמוב ורכישת בית"ר ירושלים ממשה חוגג כביכול משכיחות עובדה שקשה מאוד לטעון נגדה: אברמוב מותיר את בני יהודה וקהל האוהדים העצום שלה בשפל נוראי. על פי הדיווחים, משה דמאיו חוזר לנהל, אבל העזיבה של אברמוב מותירה יותר שאלות מתשובות לגבי עתיד המועדון. כרגע לא בטוח שהמועדון יכול לתפקד ברמה סבירה לליגה הלאומית. בקרוב יתקיים המשחק הראשון של העונה, ולא ברור מי הסגל, מי המאמן, מי הבעלים, מי מקבל החלטות.
דיברנו עם אוהדי הקבוצה כדי להבין מה הם חושבים על המצב כרגע ועל הרשויות שאיפשרו להכל לקרות על חשבונם.
"הכל אצלנו טוב למראית עין - מבפנים המועדון רקוב"
אביב מזרחי (40), אב לשלושה ילדים, בעל מסעדה ורשת ג׳ימבורי במדריד
"התחלתי לאהוד את בני יהודה בתחילת עונת 1989, בגיל 7", מספר מזרחי. "הדודים שלי 'חטפו' אותי מאבא שלי, שהוא אוהד מכבי תל אביב, ומאז אני חי ונושם את הקבוצה הזאת, כולל קעקוע כדי לזכור תמיד את הגביע שלקחנו ואת הסמל הישן שלנו.
"בעשר השנים האחרונות אני חי מחוץ לישראל, אז לצערי אני משקיע פחות זמן וכסף בקבוצה, אבל הייתי מהמקימים של ארגון האוהדים הראשון של הקבוצה, הייתי מהמנהלים של האתר הרשמי בתקופה של משה דמאיו, כולל נסיעה לסביליה כדי לסקר את מחנה האימון ולהעביר בשידור רדיו משחק באנדורה. השקעתי ימים על גבי ימים במועדון, ובגמר הגביע גם תרמתי לא מעט לאוהדים שארגנו את התפאורה המטורפת ביציע".
מה דעתך על ברק אברמוב כבעלים?
"אני אתחיל בזה שאומר שברק, אחרי גד סולמי שהביא אליפות, הוא הבעלים הכי מצליח בתולדות המועדון ומגיעה לו מילה ענקית על זה. אבל, וזה אבל גדול מאוד, הכל אצלנו נראה טוב למראית עין, הכל כלפי חוץ - מבפנים המועדון רקוב. מחלקת הנוער מצטמצמת ונחלשת, והמתקנים לא מתאימים למועדון עם היסטוריה ועבר כמו שלנו. למה שילד יגיע לאימון במועדון ויזכה לראות מתקנים ברמה נמוכה, יציעים שבורים? מתקן כזה ממשיך להעצים את הפערים התרבותיים שכדורגל, ספורט, תרבות וחינוך אמורים לצמצם.
"לתוך זה, הורים מתבקשים להביא ציוד שחסר לאימונים מהבית. דבר נוסף, לא רואים שמביאים עובדים מקצועיים עם תארים בספורט וידע רלוונטי. אין שימוש בידע טכנולוגי וחדשני שקיים במועדונים הטובים שיש בארץ ובעולם. אני מרגיש שאנחנו בתחילת הסוף, שאנחנו לא מצליחים להתחרות עם הפועל והכח רמת גן על שחקנים".
מה התלונות שלך כלפי הרשויות?
"אני רוצה ללכת כמה שנים לאחור, לצעוק את מה שלא ראינו עוד קודם במעבר מהשכונה לבלומפילד. אז חשבנו שזה נכון לעבור בגלל 'האלימות', בגלל היכולת ליהנות מאיצטדיון חדיש יותר ונכון יותר למועדון. היום אני מבין שהמעבר היה גזעני. במקום לחנך, סגרו אותנו. במקום לעודד התנהגות אחרת וחינוך לספורט בתוך השכונה, זרקו אותנו ליפו, למקום שלא קשור למועדון. לקחו לנו את הלב והשכונה שהיא בני יהודה.
"היום אין דור המשך. אין מי שיבוא להזדהות עם המועדון וגם ילדים שחיים בשכונה כבר לגמרי יכולים לבחור במכבי או הפועל. אין לנו זיקה לשום מקום. במישור הכלכלי, דמאיו קיבל תשלום שאפשר לו להמשיך להחזיק במועדון ועיריית תל אביב קנו נכס בזול ומחר יכולים להחליט שבונים בכל השטח ובני יהודה נמחקת לחלוטין. במקום לחזק ולחנך לספורט, ממשיכים לגמור אותנו".
"הבנתי שאין ברירה וחייבים להיפרד"
לירן רצון (42), נשוי + 3, עובד בבינת כמהנדס
"בגיל 6 הלכתי עם המשפחה לראות את בני יהודה מנצחת את מכבי פ"ת 2-1, ומאז אני אוהד הקבוצה", מספר רצון. "השיא שלי כאוהד כמובן בעונת האליפות, הייתי בן 10. הגשמת חלום כאוהד הייתה בעונת הגביע - בתחרות אוהדים הבקעתי שלושה פנדלים באיצטדיון המושבה לשוער בני יהודה ניקיטה חייקין, וניצחתי בתחרות מול הבן שלי בפעם הראשונה שלו במשחק של בני יהודה, כמובן מול הקהל שלנו.
"ההשקעה שלי בקבוצה היא בעיקר להראות את הצד השפוי של אוהדי הכדורגל בכלל ושל בני יהודה בפרט. אני נוהג לערוך סרטוני אוהדים, תמונות, מדבקות וכל מה שיחבר את האוהדים לקבוצה, ולהשתתף בדיונים שפויים בנושא כדורגל. אני מנהל קבוצת שחקני כדורגל בפייסבוק שמונה כ-5,000 שחקנים חובבנים. ב-2002 הקמתי קבוצה במדינת הכדורגל שנקראת 'התרנגולים', והיא פעילה עד היום. עבדתי בתחום הסטטיסטיקה והגרפיקה בערוצי הטלוויזיה השונים וכמובן ייצגתי לבדי את הקבוצה שלי, כשרוב העובדים בצד האדום והצהוב של העיר. בנוסף כתבתי שיר על בני יהודה. באמת השקעתי המון".
רצון מציין כמה אירועים שלדבריו פתחו לו את העיניים להבין את המצב של המועדון: "במשחק בית נגד בית"ר ירושלים סגרו את היציע המזרחי במושבה עבור אוהדי בית"ר בלבד - הבעיה היא שגם סגרו חצי מהיציע המערבי עבור אוהדי בית"ר והשאירו אוהדים שלנו מחוץ למגרש ללא אפשרות להיכנס. כעסתי מאוד.
"במשחק בית מול הפועל חיפה מנעו מכל האוהדים ללא יוצא מן הכלל להיכנס למשחק בית. פשוט הכריזו מלחמה גם על האוהדים השפויים. פה הבנתי שאין ברירה וחייבים להיפרד. כרגע, אני רוצה בית, בית ראוי ומתאים למועדון שייצג את השכונה והעיר תל אביב".
"הפקירו אותנו"
נטלי (54), עורכת, מעצבת גרפית, מעצבת טקסטיל, צלמת ועורכת וידאו
"אני לא אוהדת מהבית, למרות שיש לי אח ששיחק בנוער של הקבוצה. אצלי בני יהודה היתה טעם נרכש שהפך מהר מאוד לאהבה גדולה והתמכרות שנמשכת כבר יותר משני עשורים.
"בעשור האחרון עבדתי במועדון, כך שלא הוצאתי כסף על כרטיסים למשחקים, אבל השקעתי לא מעט לאורך השנים ברכישה של חולצות, צעיפים ומוצרים נוספים. השקעתי גם כמות מטורפת של שעות במשחקים, נסיעות לכל רחבי הארץ, שלא לדבר על הזמן שהשקעתי מקצועית, שהיה פי 4 לפחות ממה ששווה הכסף שקיבלתי".
מה דעתך על ברק אברמוב כבעלים?
"אני חושבת שאברמוב בשנותיו הראשונות השקיע לא מעט בשיפור התנאים במועדון, הן לגבי הבוגרים והן לגבי הנוער. מצד שני, אני חושבת ששתי הזכיות בגביע לא מונפו בכלל לקידום המועדון ובעיקר יחסיו עם האוהדים. כמו כן, אני חושבת שהיה פער גדול מדי בין כמות ואיכות השחקנים שנמכרו מול אלו שהגיעו במקומם.
"לטעמי, השנה האחרונה היתה רצופה טעויות ניהול קריטיות. לגבי המכירה, אני חושבת שהיו לפחות שתי קבוצות רכישה רציניות, אבל לא ניתן להן צ'אנס הוגן, לא מבחינת הדרישה הכלכלית מהן ולא מבחינת רצינות הדיונים, לפחות ממה שאני שמעתי".
מה התלונות שלך כלפי הרשויות?
"אני חושבת שלא היה צריך אפילו להתקדם צעד לגבי מכירת בית"ר לפני שהבהירו שמכירת בני יהודה מתנהלת כראוי ונעשה ניסיון אמיתי למצוא בעלים אחרים למועדון. יש תחושה שהפקירו אותנו והרבה יותר חשוב לכולם מה יקרה עם בית"ר מאשר מה שיקרה עם בני יהודה".
"אברמוב ויתר על האוהדים"
ליאור כהן (38), נשוי + 2, יועץ ארגוני
"גדלתי ביד אליהו, מרחק הליכה מהשכונה. הזיכרון הכי רחוק שלי הוא מגיל 6 - עונת האליפות. בפועל זה היה קיים עוד לפני, כי אני זוכר את תחושת האנדרדוג בצורה חזקה גם בעונת האליפות. אני מציין את זה כי אני חושב שמדובר לחלוטין על אהבה שלא תלויה בדבר. כנראה שהייתי אוהד את בני יהודה גם אם היינו יורדים ליגה. הכל מהבית ומהסביבה".
מה דעתך על ברק אברמוב כבעלים?
"החברים נתנו דוגמאות לכמה אירועים שקרו ואפשר להמשיך ולתת עוד דוגמאות, אבל אני חושב שהבסיס לכל התלונות בנוי משני דברים. דבר ראשון, יש הרבה יהירות בהתנהלות של ברק - הוא בטוח ששניה אחרי שהוא נכנס לכדורגל, הוא פיצח את השיטה בדמות שני גביעים, בפרט הגביע השני שהגיע גם יחד עם עונה מצוינת, כל זה עם סגל אלמוני ותקציב מוגבל. היה לו נוח לא לשתף פעולה עם האוהדים, לא לספור אותנו ואפילו להשפיל אותנו. ולא, אני לא מקנא באף בעלים שצריך להתמודד עם קהל תובעני, אבל ברגע שוויתרת על האוהדים, אין סיבה שתמשיך פה עוד רגע אחד.
"דבר שני, קל להגיד שמדובר בקבוצה קטנה, עם בסיס אוהדים הולך ומתמעט שצריך רק לומר תודה על כל מיקרו הישג. בפועל, יש כאן קהל שמצפה מהקבוצה להסתכל בלבן של העיניים של כל קבוצה אחרת ומצפה להרבה יותר. התפקיד שלך כבעלים הוא לייצר מעגל שמזין את עצמו - שאיפה להישגיות, ניהול מקצועי, ניהול מהלב, שיווק, הגדלת בסיס האוהדים, כסף, הצלחות - וחוזר חלילה.
בעלים שבא להעביר את הזמן ואולי לגנוב גביע פעם בכמה שנים לא מדבר אליי. גביע מבחינתי הוא לא עדות להצלחה מקצועית כמו למשל רצף של העפלות לאירופה מתוך הליגה. ושלא יהיו טעויות - הגביעים הם מהרגעים המרגשים שהיו לי כאוהד. ועדיין, במקביל גם באותם ימים הייתה תחושה שהקבוצה הולכת ונעלמת. כאבא לילד בן 6, אני רוצה שהבן שלי יהיה גאה להסתובב עם חולצה כתומה, להרגיש שהוא חלק ממשהו משמעותי. הוא בגיל שהוא מצליח להתלהב מכל דבר קטן שקשור בקבוצה, אבל אני ממש לא בטוח שזה יחזיק לאורך זמן".
מה התלונות שלך כלפי הרשויות?
"אני חושב שמשהו במנגנון התמריצים עקום. לא יודע לשים את האצבע, אבל בפועל המילה 'הישגיות' עבור בעלים בכדורגל שלנו היא רק nice to have. אם לבעלים יש אינטרס להחזיק קבוצה רק על מנת להחזיק אותה, יש לנו בעיה. אני רוצה לגדול, שתהיה סיבה לאוהדים להגיע, שיהיה עניין סביב הקבוצה, שתהיה חוויה, ובצעדים קטנים נגדיל את בסיס האוהדים וניכנס למעגל שהזכרתי קודם".
"אברמוב לא מבין את משמעות המועדון לשכונה"
אריאל חזן (52), רווק
"היה לי מנוי מעונת 1977/78 עד 2017/18, הגעתי למשחקי הבית ולרוב משחקי החוץ", מספר חזן. "ב-2018/19 הגעתי למספר משחקים בודדים ולגמר הגביע, מאז לא הגעתי לאף משחק".
"המועדון נתן לי חזרה יחסי אנוש גרועים, הרחקת סמלי המועדון, הרחקת הקהל מהמועדון, הריסת מחלקת הנוער", הוסיף. "הבעלים לא מבין את משמעות המועדון לשכונה ואת חשיבות האוהדים למועדון. חוסר שקיפות, התנהלות חובבנית ויצירת תקדימים שלא מאפיינים מועדון מקצועי - למשל, השאלת אבוקסיס לבית"ר ותשלום מלא של שכרו".
"הגיע הזמן שלבני יהודה יהיה מגרש ביתי בשכונת התקווה"
אבירם גבעוני (47), יועץ אסטרטגי לשגרירויות, עיריות, סטארטאפים וחברות בינלאומיות
"המשפחה של אמא שלי עלתה לארץ מאיראן בשנת 1951, ולאחר תקופה במעברה הם עברו לשכונת התקווה. משם זה היה דבר טבעי להפוך לאוהדי בני יהודה", מספר גבעוני. "הדודים שלי מלווים את הקבוצה משנות ה-50, ואצלנו במשפחה כולם יודעים שיש קבוצה שקוראים לה בני יהודה עוד לפני שמבינים מה זה כדורגל.
"המשחק הראשון שלי היה בעונת 1980/81 (עונת הגביע השני), ובמשך השנים ליוויתי את הקבוצה לכל פינה בארץ, כולל משחקים נגד מועדונים ששייכים להיסטוריה וביקור במגרשים שכבר לא קיימים. יצא לי ללוות את הקבוצה בכמה מהמשחקים שלה באירופה, ופעם אחת, במשחק מול הלסינבורג בשוודיה, הייתי האוהד היחיד שהגיע מהארץ כדי לעודד את הקבוצה. השיא שלי כאוהד הוא ללא ספק עונת האליפות (1989/90), וכמובן כל אחת מהזכיות בגביע.
"בארבע השנים האחרונות אני מחלק את זמני בין ישראל לאירופה, כך שלצערי אני לא יכול להגיע לרוב המשחקים. אך לפני כן היה לי מנוי קבוע למשחקי הבית והייתי מלווה את הקבוצה כמעט לכל משחק בבית ובחוץ. בעבר הייתי חלק מצוות האתר הרשמי של בני יהודה, הכנתי גם כתבות בראיונות, בעיקר על העבר, כדי שגם הדור הצעיר יכיר את ההיסטוריה והמסורת העשירה של המועדון".
לדבריו, כיום אין שום קשר בין הקבוצה למקום אותו היא מייצגת. "הגיע הזמן שלבני יהודה יהיה מגרש ביתי ומודרני שמתאים למשחקים בליגת העל ובאירופה", הוא אומר. "הקמת מגרש ביתי בשכונת התקווה תחזיר את הקהל של בני יהודה למגרשים, תחזיר את הזהות למועדון ואת הקשר בין הקבוצה למקום אותו היא מייצגת".
"חייבים לעורר הד תקשורתי"
יובל גבעוני (31), כלכלן
"התחלתי לאהוד את הקבוצה בגיל 5, כשאח שלי הראה לי קלטות של בני יהודה, ובגיל 6 הוא כבר לקח אותי איתו לכל משחק. בעבר היה לי מנוי והייתי מגיע לכל משחק ביתי - גם בליגה הראשונה וגם בליגה השנייה - וכמעט לכל משחקי החוץ".
לדבריו, כיום הוא כבר לא מגיע למשחקים עקב התנהלות המועדון: "במידה ותהיה הנהלה אחרת שתכבד את הקהל ארכוש מנוי לעצמי ועוד שני מנויים כתרומה לילדים מעוטי יכולת. יש לי בעיה עם הרחקת סמלים כמו אסי בלדוט ואיציק עזוז מהמועדון, הפרשה עם פדרו גלאבן (שלא קיבל אזרחות ישראלית), היחס לקהל, העובדה שאין חנות אוהדים רשמית ולא ניתן לרכוש את מוצרי הקבוצה, המשך תשלום החוזה של אבוקסיס לאחר שעבר לבית"ר".
גם גבעוני תומך בהקמת מגרש ביתי בדרום ת"א: "אין ספק שעם מגרש ביתי בני יהודה תחזור לצמרת הכדורגל הישראלי, והקהל הססגוני והחם שלנו יחזור למגרשים וייתן צבע לליגה. אפשר להגיד שכדורגל ישראלי בלי בני יהודה והקהל שלה, זה כמו אוכל בלי תבלינים. בשבועות האחרונים כולם עסוקים במצב של בית״ר ירושלים, ואילו מועדון בני יהודה נדחק לפינה. חייבים לעורר הד תקשורתי כדי שידאגו גם לבני יהודה".
"עיריית ת"א סינדלה אותנו עם בלומפילד"
יובל סרג׳, נשוי + 2
"אני אוהד את הקבוצה מגיל אפס", מספר סרג'. "אבא שלי ז״ל גדל בשכונת התקווה וכל שבת היינו מבלים במגרש הישן בשכונה. כל יום אנחנו משקיעים המון זמן בשיחות עם אוהדים ובקריאת כתבות על הקבוצה. כל שבת אנחנו במגרש. מהרגע שפותחים את העיניים כבר מתחילים להרגיש את הפרפרים בבטן ומחכים לצאת לדרך. אנחנו כל שנה עושים מנוי משפחתי, בכל התגייסות אוהדים לקניית ציוד עידוד - אנחנו גם תורמים".
מה דעתך על אברמוב כבעלים?
"יש לבני יהודה כל כך הרבה אוהדים טובים שרוצים בהצלחת הקבוצה, שרוצים לבוא כל שבת למשחקים, אבל מאז שאברמוב בקבוצה כמות הקהל והמנויים רק בירידה מתמדת. הקהל מצביע ברגליים לנוכח כל הפעולות שאברמוב עשה: מכירת שחקנים, חוסר רצון להשקיע, זלזול בקהל ועוד. אני היום רואה את הסכומים שהוא מוכן להשקיע בבית"ר ואומר לעצמי שהלוואי שהוא היה משקיע חצי מזה בבני יהודה.
מה התלונה שלך כלפי הרשויות?
"אני מאמין שעיריית תל אביב סינדלה את בני יהודה עם בלומפילד, זה מגרש שלא מתאים לקבוצה שלנו, הוא גדול עלינו בכמה רמות. הלוואי והיו בונים לנו איצטדיון קומפקטי בעל 10,000 מקומות. מעבר לזה, יש כרגע את כל מה שקורה עם בית"ר, בני יהודה ואברמוב. זו בדיחה ושערוריה כאחד. לא יכול להיות שהמנהלת וההתאחדות שותקים לנוכח כל מה שקורה פה. הזלזול בקבוצת בני יהודה כאילו היא כלום ושום דבר רק כדי להציל את בית"ר - זה גועל נפש. ככה מוחקים קבוצות".
"אי אפשר לתת לקהל תחושה שהוא לא נספר"
שלומי צברי (35), נשוי + 3
"אני לא זוכר ממתי אני אוהד את הקבוצה, הייתי בן פחות מחמש כשהאחים הגדולים לקחו אותי למשחקים", מספר צברי. "מאז אני מבין שכדורגל זה סבל משפחתי מאחד. מטבע הדברים הגעתי אחרי האליפות ואחרי שנות ההצלחה, ולומדים לאהוב לסבול. איפשהו לאחר העזיבה של חזי מגן התחילה ירידה מתונה בהתעניינות, עד שבשנה וחצי האחרונות אני משתדל בכוח שלא להשקיע לא זמן ולא כסף, לפעמים מצליח לפעמים פחות".
מה דעתך על ברק אברמוב כבעלים?
"אין לי תלונות אל הבעלים בתור פרסונות, כי אני לא בוחר בעלים על בסיס החיבור האישי שלי איתם. יש לי תלונות על אופי הניהול של הקבוצה, בעיקר בכל הנוגע לניתוק הזהות של הקבוצה. השתחררות מהקהילה שאפיינה את הקבוצה הזו, והתחושה הכללית של מושיע ציוני שבלעדיו לבני יהודה אין זכות קיום. אפשר לטעות ברכש, אפשר לא להצליח, גם לרדת ליגה ידענו בעבר, ואפילו לא לעלות מיד, אבל אי אפשר לתת לקהל תחושה שהוא לא נספר, שהוא רק מפריע. הקהל של בני יהודה חייב להיות חלק מהתהליך".
מה לגבי הרשויות, הן יכולות לעשות משהו כדי לעזור לכם?
"עייפתי מלדבר על הרשויות. ההתנהלות בכל הנוגע למגרש - מאכזבת. מספיק להגיע לראות את ההזנחה בסביבת השכונה כדי להבין איך מתייחסים אלינו".
כרגע לא נראה כי משהו טוב יכול לקרות בבני יהודה. האוהדים מתלוננים על כך שפשוט מתעלמים מקיומם וזנחו את הקבוצה באופן סופי. "אפילו לא היה פרסום על נבחנים", הם אומרים. "פיטרו את הצוות של האתר הרשמי, אין עדכונים מהמועדון על כלום, האתר מת. רמת האינפורמציה היא מה שהיתה בשנות השמונים. לא בטוח שיש 11 שחקנים בוגרים".
כולם מדברים על בית"ר ירושלים, אבל נראה שההתאחדות לכדורגל, מנהלת הליגה בכדורגל, עיריית תל אביב, רשויות החוק, התקשורת - כולם שכחו שבני יהודה, קבוצה היסטורית שקיימת מאז 1936, נראית בדרך לשום מקום. בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום - אסון עבור עשרות אלפי האוהדים של הקבוצה ומשפחותיהם.