אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מ"החיים הנסתרים של חיות המחמד" ועד הקרואסון המושלם: המלצות לסופ"ש כריך קרואסון של “מטרלו". היסטרי | צילום: סופגי

מ"החיים הנסתרים של חיות המחמד" ועד הקרואסון המושלם: המלצות לסופ"ש

וגם לרחף בתערוכת קומיקס, להרגיש היפסטר ברמת אביב, לשבור את הלב עם סרט אינדי חינני ולצלול לספר על אמריקה של ג’ונתן פראנזן

30.06.2022, 06:30 | כתבי כלכליסט

אוכל

להפסיק לרדוף אחרי הקרואסון המושלם

כמה רחוק הייתם מוכנים לנסוע בשביל קרואסון? לא מעט ישראלים מוכנים לגמוא עשרות קילומטרים בעבור המאפה המושחת גם אם היומיומי הזה. אולי לא עד פריז אבל לרמת הגולן כן. ועוד איך. בשנים האחרונות יצא למרחוק שמעם של הקרואסון ושאר המאפים של עדי פרץ מ"מטרלו" שבעין זיוון. פרץ היה צלם אירועים, טבע ומסעדות שמאס בחיים הקדחתניים של המרכז וחיפש קצת שקט בצפון. מפה לשם פתח מאפייה קטנה והשאר היסטוריה. והיסטריה.

היום ומחר תוכלו לתפוס את קצה זנבו של הפופ־אפ של "מטרלו" (מערוך באיטלקית) בשוק שרונה בתל אביב. חוץ מקרואסון חמאה קלאסי יהיו שם גם קרואסון ג'נדויה, קרואסון זברה שחור־לבן עם טונקה, ולצדם כריכי קרואסון עם קורנדביף, שרימפס, חצילים עם טחינה ועמבה (יעני סביח בקרואסון) ועוד. בקיצור, חסכתי לכם נסיעה לרמת הגולן.

חיליק גורפינקל

כריך קרואסון של “מטרלו". היסטרי, צילום: סופגי כריך קרואסון של “מטרלו". היסטרי | צילום: סופגי כריך קרואסון של “מטרלו". היסטרי, צילום: סופגי

קומיקס

לרחף במוזיאון עם אסף חנוכה

"האתגר היה להוציא את הקומיקס מהספרים ולהציג אותו במרחב של תערוכה במוזיאון", אומר המאייר המוכשר אסף חנוכה על התערוכה הרטרוספקטיבית מיצירותיו המוצגת עכשיו במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון. חלק מהעבודות התפרסם לראשונה בטור האוטוביוגרפי שלו במוסף “כלכליסט”, אחר כך הן אוגדו לספר שעליו זכה חנוכה בפרס אייזנר היוקרתי בארצות הברית, כמו כן זכה בפרס דוש לקריקטורה ב־2019. התערוכה "האסטרונאוט המזרחי הראשון" כוללת איורים מ"סמטאות הזעם" שיצר עם אתגר קרת ועד לאיורים שיצר לאחרונה עם הסופר האיטלקי רוברטו סביאנו. עבודותיו של חנוכה אישיות, חברתיות ואקטואליות, נעות בין הריאליסטי לסוריאליסטי. הוא מצייר את עצמו במקום שבו הוא נמצא כאן ועכשיו כשלידו מפציעים גיבורי־העל האמריקאים. אחד הדימויים המזוהים ביותר עמו הוא סופרמן הפורץ מראש לבנים. "זה מרגש לראות את העבודות מחוץ למסגרת הסגורה והאינטימית בספרים, כשהן חשופות ומוגדלות", אומר חנוכה, "זו הזדמנות בשבילי להביט אחורה על איך העבודה שלי התפתחה במשך השנים". אוצר: צחי פרבר. cartoon.org.il

מאיה נחום שחל

איור של חנוכה מהתערוכה. בין הריאליסטי לסוריאליסטי
, איור: אסף חנוכה איור של חנוכה מהתערוכה. בין הריאליסטי לסוריאליסטי | איור: אסף חנוכה איור של חנוכה מהתערוכה. בין הריאליסטי לסוריאליסטי
, איור: אסף חנוכה

ילדים

לגלות איך הופכים את מיצי לגאון

"החיים הנסתרים של חיות המחמד", שעלתה השבוע בנטפליקס, היא סדרה תיעודית על כמה מבעלי החיים שהתפרסמו ויראלית ברשתות החברתיות — קקדו שרוקד כמו רוקיסט תוך שהוא זורק את כרבולתו לצלילי גיטרות, תוכי שמזמין דברים מאלכסה, כלב שצונח מקצה צוק כשהוא מחובר לבעליו עם רתמות, וארנב שמשחק כדורסל (קולע שבעה סלים בדקה) — ועוד כמה עילויים בתחומם. הסדרה מנסה להסביר בצורה אישית וקצת מדעית איך מגיעים להישגים כאלה עם חיות המחמד; התשובה היא שילוב של הרבה אהבה, תשומת לב וחיה מחוננת. ארבעת פרקי הסדרה ישמשו לצפייה משפחתית נהדרת לתחילת החופש הגדול (ממש תחילה, בוקר אחד למעשה), והסכנה היא שאם לא היתה תביעה עד עכשיו מצד הילדים לאמץ חיית מחמד, היא בוודאי תבוא אחרי הסדרה הזאת. אפשר תמיד להסביר לילדים כי טיול חסר חשק עם הכלב מסביב לבית וכלב שלא יודע את שמו לא יניבו הישגים שכאלה. אבל הם כנראה לא ישתכנעו, ובצדק — גם להישגיים פחות שבין חיות המחמד יש חיים נסתרים מעניינים וחביבים.

רותה קופפר

“החיים הנסתרים של חיות המחמד". צפייה משפחתית נהדרת,  צילום: NETFLIX “החיים הנסתרים של חיות המחמד". צפייה משפחתית נהדרת | צילום: NETFLIX “החיים הנסתרים של חיות המחמד". צפייה משפחתית נהדרת,  צילום: NETFLIX

לילה לבן

להרגיש היפסטר ברמת אביב

אחד משיאי הלילה הלבן שמתקיים היום ברחבי תל אביב־יפו הוא אירוע שבמסגרתו תשתלט חבורת מועדון התדר ההיפסטרי מבית רומנו על מוז"א (מוזיאון ארץ ישראל) ברמת אביב. "יצרנו מעין עולם אוטופי, שבו מתכנסים כל כך הרבה כישרונות מפוארים במקום אחד, בלילה אחד", אומר צח בר, איש התדר והמנהל האמנותי של האירוע, "זה מרגיש כמו לברוא מציאות, גם אם לכמה שעות. חלק מהאתגר היה לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהביא את המהות שלנו למרחבים האינסופיים של המוזיאון". בתכנון הופעות חיות של עוזי נבון ומכרים, התזמורת הקאמרית במחווה לפורטיסהד, אפרת בן צור, קרן דוניץ וענת מושקובסקי, להקת הפאנק “המסך הלבן”, עטר מיינר, גון בן ארי ועוד רבים. הקרנת טרום־בכורה לסרטם החדש של ערוץ הכיבוד, הקרנות מדוק אביב, תיקלוטים בחללי התצוגה, ווידיאו ארט ופרפורמנס בפינות נסתרות שלא בטוח שהייתם מגיעים אליהן בשיטוט שגרתי במוזיאון. לצד אלה תוצג תערוכת הצילום "פוטומנטה" עם צילומים מארצות הים התיכון.

הערב מ־18:00 ועד 03:00. כרטיסים (42 שקל): eretzmuseum.org.il

מאיה נחום שחל

“המסך הלבן". פאנק במוזיאון
,  צילום: גבריאל בהרליה “המסך הלבן". פאנק במוזיאון | צילום: גבריאל בהרליה “המסך הלבן". פאנק במוזיאון
,  צילום: גבריאל בהרליה

סרט

לשבור את הלב עם אינדי חינני

בגיל 24 קופר רייף כבר יצר את סרטו העלילתי השני, “Cha Cha Real Smooth”, וזכה איתו לשבחי המבקרים ובפרס הקהל בפסטיבל סאנדאנס האחרון. שירות הסטרימינג אפל TV רכש אותו בפסטיבל (זה עבד להם מצוין שנה לפני כן עם “Coda”, שזכה באוסקר) ובשבוע שעבר הסרט עלה בשירות, הזמין לצפייה גם בישראל. רייף כתב, ביים, הפיק ומשחק בתפקיד הראשי בתור בוגר קולג’ בן 22, יהודי מניו ג’רזי שלא מצליח להתניע את חייו. הוא כל כך ילדותי, שהעבודה שהוא הכי מצטיין בה היא מפעיל המסיבות וההרקדות של חגיגות בר ובת מצווה. באחת המסיבות הוא פוגש אישה המבוגרת ממנו בעשר שנים (דקוטה ג’ונסון, בתפקיד מקסים) ואת בתה על הספקטרום האוטיסטי. מכאן מתפתח סרט מצחיק־עצוב שמאתגר את מוסכמות הקומדיה הרומנטית, כי מהר מאוד ברור שלא משנה מה יבחרו גיבורי הסרט, הסוף הזה לאו דווקא יהיה הסוף הטוב. בתחילה יש בסרט מעט מתיקות, סוכר והתחנחנות, אבל בהמשך רייף מתגלה כיוצר בוגר מכפי גילו וניסיונו, ומצליח לגעת בעדינות בסדרה ארוכה של נושאים כבדים למדי מבלי שהם יהפכו למעיקים, אלא פשוט לאנושיים. יש משהו מהטון המריר של “הבוגר” בסיפורו של היהודי בוגר הקולג’ שתקוע בבית הוריו ומסובך עם אישה מבוגרת ממנו, אבל ככל שמתפתח הסרט הזה, פשוט וקטן ככל שיהיה, רייף מגלה כישרון כתיבה שמזכיר את קמרון קרואו הצעיר והוא בקלות מצליח לגרום לצופיו לחייך ולשבור להם את הלב, בעת ובעונה אחת.

יאיר רוה

דקוטה ג דקוטה ג'ונסון ב“Cha Cha Real Smooth". מתוק מריר דקוטה ג

ספר

לצלול לאמריקה של ג’ונתן פראנזן

יכול להיות שכדי לכתוב על ההווה האמריקאי, שהיה מאוד קשה עבורו כל שנות נשיאותו של טראמפ, היה ג’ונתן פראנזן צריך ללכת אל העבר, ולכתוב על משפחה בתחילת שנות ה־70 בשיקאגו, ועל השורשים המודרניים של התרבות האמריקאית. “צומת” הוא הרומן השישי של פראנזן, הסופר האמריקאי החשוב ביותר היום, שכתב בין השאר את “התיקונים”, “חירות” ו”טוהר”. הרומן מספר על משפחת הילדברנדט, זוג הורים וארבעת ילדיהם בעיירה סמוכה לשיקאגו: ראס, אבי המשפחה, עובד ככומר ומחזר אחרי אישה אלמנה, מריון אשתו בודדה וסובלת מאכילת יתר ומסתירה סוד מעברה, הבן הבכור קלם מתחיל ללמוד בקולג’, בקי היפה מגלה רגשות דתיים, פרי המתבגר מוכשר אבל לא מאוזן, והילד ג’אדסון בן ה־9, שקולו אינו נשמע כמעט ברומן. כל זה קורה על רקע מלמחת וייטנאם ותרבות הנגד.

כל רומן של פראנזן הוא פרויקט טולסטויאני — רחב יריעה, עתיר דמויות, שופע תיאורים, רב־מערכתי, מונע בתחושת אחריות. נכון, יש להג פה ושם בכתיבה שלו, והקריאה בו תובענית, אבל גם מהנה ומתגמלת בו־זמנית. כי אחר כך, קשה לשכוח את מה שקראת.

שירי לב־ארי

הספר לצלול לאמריקה של ג’ונתן פראנזן,  צילום: עם עובד הספר לצלול לאמריקה של ג’ונתן פראנזן | צילום: עם עובד הספר לצלול לאמריקה של ג’ונתן פראנזן,  צילום: עם עובד


תגיות