"הלווייתן" - סרט לא נעים לצפייה ונטול ברק

דארן ארונופסקי מביים סרטים מפרכים, קודם כל לשחקנים שלו, שצריכים לעבור עינויי גוף כדי לשחק בהם: מג'ניפר קונולי וג'רד לטו ב"רקוויאם לחלום", דרך נטלי פורטמן ב"ברבור שחור" (עליו זכתה באוסקר) ועד מיקי רורק ב"המתאבק". והם מפרכים גם לצופיו. לא תמצאו סרט של ארונופסקי שלא פיצל את צופיו בין מעריצים לשונאים. סרטו החדש, "הלווייתן", אינו שונה: הוא חייב את כוכב הסרט, ברנדן פרייזר, לעטות על גופו חליפת שומן מגושמת וחמה כדי לגלם גבר השוקל 300 ק"ג, והוא מחייב את צופיו להתמודד עם צפייה לא קלה בסרט שכולו עוסק בסבל גופני של אדם שאוכל את עצמו למוות. אני, שלרוב מעריץ את התעוזה והתנופה בסרטיו של ארונופסקי, נותרתי הפעם בצד האדיש.

פרייזר (שעושה כאן קאמבק מאז שהתגלה בסרטי שטות חמודים בשנות ה־90 כמו "המומיה" ו"ג'ורג' מהג'ונגל") מגלם מרצה לכתיבה וספרות באוניברסיטה, שמסתגר בביתו בעקבות טרגדיה שחווה, ושדחפה אותו לבולימיה קיצונית. בחיפוש אחר ניסיון אחרון לגאולה, הוא מנסה לחדש את הקשר עם בתו בת ה־18 (סיידי סינק), שאותה נטש כשהיתה בת 8. בסרט הקאמרי המבוסס על מחזה ומתרחש בדירה אחת, מגיעים גם מיסיונר צעיר וחברתו של הגיבור, אחות רפואית במקצועה: היא מנסה להציל את גופו, הוא מנסה להציל את נפשו. פרייזר והונג צ'או, המגלמת את החברה שמנסה להציל את חייו, מועמדים לאוסקר על תפקידם.

זו תקופה טובה עבור ארונופסקי, יוצר אמריקאי כה עצמאי וייחודי, שיוצא ונכנס מהאופנה אחת לכמה שנים, שמעולם לא שיחק את המשחק ההוליוודי עד הסוף. בימים אלה תמצאו את שמו חתום לא רק על "הלווייתן" אלא גם כמפיק של סרט התעודה "הטריטוריה" בדיסני פלוס, שמצליח להיות גם אקטיביסטי וגם פיוטי ומתעד מקרוב את אסון בירוא היערות בברזיל, ואת הקמפיין המפחיד שניהל נשיא המדינה ז'איר בולסונרו נגד יערות הגשם, שבו התיר מפורשות את דמן של האוכלוסיות הילידיות שחיות בהם.

בדיסני פלוס עלתה באחרונה סדרה נוספת שארונופסקי חתום עליה, "ללא גבולות עם כריס המסוורת’", סדרת דוקו־ריאליטי שבה המסוורת’ יוצא למסע בן שנה שבו הוא לוקח על עצמי אתגרים פיזיים ומנטליים מפרכים בניסיון למצוא אריכות ימים ואיכות חיים בבריאות טובה יותר, נטולת לחצים וחרדות.

שלושת הפרויקטים האלה, שיצאו לאור כמעט במקביל, מציגים את הנושאים שארונופסקי עוסק בהם לכל אורך הקריירה שלו — סיגוף הגוף בחיפוש אחר גאולת הנפש. ארונופסקי, יוצר יהודי עם בקיאות מרשימה בטקסטים דתיים, מחפש בביבי הגוף את הנשגב ואת הרוחני. במקביל, כפי שכבר בא לביטוי בסרטיו "אמא!", "המעיין" ו"המבול", הוא מודאג מהנזק שבני האדם עושים במו ידיהם לכדור הארץ.

יחסית אליהם, "הלווייתן" נראה כמו פרויקט צד צנוע בפילמוגרפיה שלו, ראשי פרקים מתוך סרטים קודמים וטובים יותר. זה סרט אינטליגנטי אבל לא נעים, שאין בו שמץ מהברק שהפך את ארונופסקי לבמאי מסחרר ונערץ. עכשיו ארונופסקי טוען שהוא מחפש פרויקט קולנועי עבורו ועבור המסוורת’, בעקבות החיבור שעברו ביצירת "ללא גבולות". אם זה יקרה, נותר רק לדמיין איך הבמאי הזה יתעלל בשחקן שלו הפעם.