moonage daydream סרט על דיוויד בואי | צילום: HBO
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להתעטף במעיל וירטואלי בשבוע האופנה בבית האמנים, להשתתף בטיש מעודכן עם הדיי עפאים, להכיר קול חדש ומרענן בספרות, לצאת לטריפ מסחרר עם דיוויד בואי ולגלות מי היתה הגיבורה האמיתית ב"סבוי"
אופנה
להתעטף במעיל וירטואלי
"שבוע האופנה בבית האמנים" מתקיים כעת בתל אביב, ובו עבודות של יוצרים מתחומים שונים העוסקות באופנה ובוחנות את גבולות התחום. "עניינה אותי ההזדמנות להתבונן על עולם האופנה בחלל מוזיאלי ולשאול שאלות, לחשוב אילו ערכים חשובים בעולם הזה", מסבירה מאיה ארזי, שאוצרת את התערוכה לצד יובל סער.
בין המשתתפים: רועי דרהי עם תצוגת אופנה וירטואלית שיצר עבור שבוע האופנה קורנית בלוס אנג'לס, המעלה שאלות על אופנה פיזית לעומת וירטואלית, והאם טכנולוגיה היא הדת החדשה; הצלם דוד עדיקא שמציג שני צילומים שבודקים את הקשר בין רשתות חברתיות לאופנה; עבודה מעניינת נוספת היא של נועה טרלובסקי מאופנת ברכה בשם "התשובה שלי לטי שירט של גוצ'י ב־400 דולר", המשתמשת בשאריות של חוטים, שנצבעו בשיטה ייחודית ובת־קיימא של סטארט אפ ישראלי, כדי ליצור בגד שנראה כמו רוח רפאים, כאילו נפרם, ואולי בכלל לא היה.
עילית מינמר
אוכל
להשתתף בטיש מעודכן
הדיי עפאים הוא אחד מאנשי האוכל הכי מרתקים ורב־גוניים במקומותינו. מלבד היותו בעליה של מחלבת עפאים (יחד עם אחיו) בדרום הרחוק, ובעליה של רשת מעדניות גדולה הנושאת את שמו, עפאים הוא גם חוקר אוכל למדן ומעמיק במיוחד, ומעל לכל, בשלן מן המדרגה הראשונה.
הערב יתארחו עפאים והאוכל שלו בבית אבי חי בירושלים למעין טיש (התוועדות חסידית) מודרני. קוגל, טשולנט, חלות ודגים מלוחים יוגשו אל השולחן היישר מבני ברק, ואת הזמירות ינעימו הפעם רונה קינן ואלון עדר. גם שפרה קורנפלד ודוד לביא יתארחו, ובקיצור יהיה שמח.
חיליק גורפינקל
ספר
להכיר קול חדש ומרענן
ספר הביכורים של שמרית לוסטיג "בית לוריא" (הוצאת לוקוס) נפתח כשדחפור מתחיל בהרס וילה גדולה המשתרעת על פני דונם וחצי בראש גבעה. זהו ביתו של איש העסקים יוסף לוריא שהותיר אחריו חובות, אלמנה ושתי יתומות. כמה חודשים לפני כן הגיע עו"ד צעיר אל הבית לנסות לשכנע את האלמנה למכור אותו, כדי לכסות את החובות, ומוצא בו את בתה, שחקנית צעירה שאיבדה את אביה בגיל 16 ועברה לגור שם זמנית עם אמה.
את לוסטיג אני מכירה בעיקר כשחקנית בזכות תפקידיה הרבים בתיאטרון, בין השאר גילמה את דסדמונה ב"אותלו", את אוליביה ב"הלילה ה־12" ואת מריה ב"הקמצן", ואת היסודות הדרמטיים הטבועים בה היא מביאה גם לכתיבתה.
ספרה הוא קולח ומהנה בזכות הכתיבה המיוחדת והמרעננת שלה, הרעיונות המקוריים, השילוב בין פנטזיה למציאות, רכבת ההרים הרגשית וההומור. כמו גיבורת הנובלה גם לוסטיג היא שחקנית שאיבדה את אביה באותו גיל, והאופן החשוף ומלא התעוזה שבו היא נשענת על יסודות אוטוביוגרפיים, מותיר את הקורא עם השאלה איפה עובר הגבול בין המציאות לבדיון.
מאיה נחום שחל
סרט
לצאת לטריפ מסחרר עם דיוויד בואי
באופן מפתיע השיר שפותח את "Moonage Daydream", הסרט התיעודי על דיוויד בואי שעולה היום בבתי הקולנוע לשבוע אחד בלבד, הוא "Hallo Spaceboy", ברימיקס של הפט שופ בויז מ־1995. לכאורה לא השיר הכי קאנוני בדיסקוגרפיה של בואי לפתוח איתו סרט כזה, אבל למעשה מדובר בהברקה: השיר הזה הוא כמו מיני־אוטוביוגרפיה או אינדקס של כל הנושאים שהעסיקו את בואי הזמר ושבהם עוסק הסרט: חלל, זמן, אבק כוכבים, חייזרים, ביסקסואליות וכאוס.
ברט מורגן (במאי "הילד נשאר בסרט", והסרט התיעודי על קורט קוביין) עורך מונטאז' אודיו־ויזואלי טריפי, שמיועד למעריצים מיטיבי לכת של בואי, זה לא בואי למתחילים. זו לא ביוגרפיה סדורה, אלא קטלוג של הדמויות והפנים שבואי הציג לעולם, בראיונות טלוויזיוניים ובהופעות על במה.
הסרט הוא קליידוסקופ מסחרר שהולם באישונים. אין כתוביות המציגות את השנים ואת השירים אבל אם אתם אוהבי בואי, אתם כבר אמורים לזהות אותם לבד. הרצף כה מסחרר שלעתים זה נראה כמו יצירה אבסטרקטית שמקומה במוזיאון, מהסוג שבואי האמן — לא הזמר — היה בוודאי שמח להיות חתום עליה. המיקסים מרהיבים וקטעי ההופעות הישנים נשמעים טריים לחלוטין. אם תוכלו, צפו בסרט באיימקס, לאיכות סאונד מקסימלית.
יאיר רוה
דוקו
לגלות מי היתה הגיבורה האמיתית ב"סבוי"
"סבוי", הדוקו־דרמה בבימויה של זהר וגנר, שעלה השבוע בכאן 11 וזמין לצפייה בדיגיטל של כאן, הוא סרט סוחף ומרתק שנשאר בלב ובמחשבות זמן רב אחרי הצפייה. הסרט עטור הפרסים מתאר את השתלטות המחבלים של הפת"ח על מלון סבוי ב־1975, ועל אורחיו שנלקחו כבני ערובה, דרך סיפורה של הגיבורה שבבני הערובה — כוכבה לוי.
סיפורה וסיפור האירוע מובאים בעזרת חומרים דוקומנטריים יוצאי דופן, כמו הקלטות מחוץ למלון בזמן ההתרחשויות, וכן בעזרת שחזורים דרמטיים. לוי, שידעה מעט ערבית, התנדבה לתרגם ולתווך בין המחבלים לצוות המו"מ של הצבא. באותו הלילה הצילה אדם במו ידיה, ולא ניצלה הזדמנות לבריחה כשזאת התאפשרה לה. על מחשבותיה אנחנו למדים מהיומן שכתבה, גם באותו הלילה עצמו, שאותו מקריינת דאנה איבגי, המגלמת אותה בשחזורים כאילו נולדה לתוך חייה. מידע נוסף על לוי מתקבל מכתבות שנכתבו עליה אחר כך — כתבות שגויות, מרושעות ומקוממות.
וגנר מנסה לתקן את העוול הזה, תוך שהיא מדלגת מעל משוכה קשה — היא עושה סרט דוקומנטרי חשוב, מעניין, נאמן לעובדות, המביא מידע ארכיוני מאיר עיניים וחורך אוזניים ומשלב שחזורים דרמטיים קולנועיים טובים מאוד. עכשיו כל שנותר הוא לקרוא לרחוב על שמה של כוכבה.
רותה קופפר