השחקן ג'וש ברולין בסרט "חולית 2" | צילום: Niko Tavernise; Legendary Entertainment
הוליווד עוברת למלחמת קודש: המדע הבדיוני של "חולית 2" הפך למציאותי
"חולית 2" נפלא בעיקר בזכות הבמאי דני וילנב, שיודע להכניס עדינות גם לסצנות הכי גרנדיוזיות. במסיבת עיתונאים, עם צאת הסרט, הוא אומר שמעולם לא עזב את היקום שברא על המסך. וכוכב הסרט, טימותי שאלאמה, מוסיף שהפעם הגיבור שהוא מגלם מגשים "גורל שהוא עצמו לא מעוניין בו". כך חש לעתים גם הצופה ביצירה הזאת, שנהפכה ממדע בדיוני למסמך אקטואלי מפעים ומצמרר
נתחיל מהסוף: "חולית 2" הוא סרט מעולה. הוא מעולה כי דני וילנב הוא במאי נפלא, מוכשר וחכם, שמצליח להיות בעת ובעונה אחת גם לירי וגם גרנדיוזי, גם אכזרי וגם אנושי. הכישרון העצום של וילנב גורם לכך ששני סרטי "חולית" שלו — שיחד משלימים את עלילת הספר שכתב פרנק הרברט ב־1965 — מצליחים להפוך גם רגעים חלשים, צפויים, או בעייתיים בתסריט לרגעים מרשימים ועוצמתיים מבחינה קולנועית. הוא כמעט אף פעם לא עושה את הבחירה הקולנועית הברורה מאליה, והחלטות הבימוי שלו מפתיעות ללא הרף.
אבל עם כישרון גדול, ועם סרט שצולם כולו במצלמות איימקס, אי אפשר להשאיר את "חולית 2" רק כסרט אקשן והרפתקאות בידורי. כמו ספרו של הרברט, גם סרט המדע בדיוני הזה, המתרחש בכוכבים אחרים ביקום אראקיס, הוא בוודאי משל למשהו עכשווי ומקומי. אבל משל למה?
"חולית 2" מסיים את עלילת הספר המקורי, שפוצל לשני סרטים. כשיצא הסרט הראשון ב־2021, זה היה אחרי עיכובים בגלל מגפת הקורונה ובסרט השני בגלל שביתות התסריטאים והשחקנים בשנה שעברה. וגם כי אולפי וורנר חיכו עד ליציאת הסרט הראשון וקבלתו בציבור לפני שהחליטו לאשר את הפקת הסרט השני.
בימינו סרטים כאלה לרוב מצולמים בבת אחת ומפוצלים אחר כך. וילנב, שהיה מועמד כבר לארבעה פרסי אוסקר, וחזר למדבריות אבו דאבי וירדן כדי לצלם את הסרט השני, רואה בכך דווקא יתרון ולא חיסרון. "קיבלתי הזדמנות לחזור לאותו עולם שכבר הייתי בו בסרט הראשון ולא רק לתקן את כל הטעויות שעשיתי, אלא גם לשפר את היצירה. כשבמאים מסיימים סרט, כל מה שהם רואים זה רק את הטעויות שלהם, אני קיבלתי את ההזדמנות לתקן אותן", אמר וילנב במסיבת עיתונאים וירטואלית שהתקיימה בשבוע שעבר בלונדון איתו ועם שחקני הסרט. "הסרט החדש הוא לא סרט המשך, אלא חלק שני של הסיפור המקורי", אמר וילנב. "מעולם לא עזבתי את אראקיס, היקום של חולית".".
"חולית" הראשון התחיל את סיפורו של פול אטריידיס, בגילומו של טימותי שאלאמה, שאביו מתמנה להיות הנציב העליון של כוכב הלכת אראקיס, כוכב מדברי המכוסה דיונות, שבין גרגירי החול שבו מפוזר מינרל יקר ערך בשם "התבלין" (או "המרקוח", כפי שתורגם לעברית בידי עמנואל לוטם, שהלך באחרונה לעולמו, ושהמילים שתרגם מופיעות לכל אורך כתוביות התרגום בעברית). המשפחות השליטות בגלקסיה שולטות בתורנות באראקיס כדי לקצור את התבלין, שמעניק כוחות על־טבעיים ואפשרות למסעות בין־גלקטיים.
בסרט השני, התושבים הילידיים של אראקיס, הדררים, מתקוממים נגד השלטון הרודני על הכוכב שלהם. פול, במהלך שמושאל היישר מתוך "לורנס איש הערב", הוא צעיר לבן, בן למשפחה השלטת והכובשת, שנמשך אל התרבות הילידית והופך להיות המנהיג שלהם. ייאמר לזכותו של וילנב שהשפעתו של דיוויד לין ב"לורנס איש ערב" באה לידי ביטוי לא רק בעלילה, אלא גם ביכולת להפוך את המדבר למצע קולנועי מפואר, לא רק מבחינת גודל ההפקה והרהב, אלא גם מבחינת השפה הקולנועית המשוכללת והמתוחכמת שאיתה הוא מספר את סיפורו — סיפור ישן נושן על מושיע לבן שמשחרר את המדוכאים המקומיים ומנהיג אותם לקרב נגד התרבות שממנה הוא מגיע, ולה הוא מפנה עורף ובה הוא בוגד.
כשיצא "חולית" הראשון, המציאות של מלחמות עולם ענקיות נראתה כמו היסטוריה עתיקה. נדמה היה שווילנב נמשך לספר, לבניית העולם וליצירת סאגת חלל משלו, בקנה המידה של "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס (שכיום ידוע שהוא שאל לא מעט מהרעיונות של "חולית" כדי ליצור את התסריט המקורי שלו). אבל מאז, העולם השתנה: רוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר 2022 ומחבלי חמאס פלשו לישראל באוקטובר 2023 והציתו מלחמה שכמותה לא נראתה בישראל שנות דור.
פתאום התמונות הרחוקות, הבדיוניות, העתידניות, של "חולית 2" גורמות לצופיו לנוע באי־נחת בכיסא, סרט מדע בדיוני שלפתע מצלצל בראש כמו פעמון אזעקה אקטואלי. אנשי אראקיס, הם דרי המדבר, שמנהגיהם, אמונתם ושפתם נראים דומים לאלה של הבדואים בחצי האי ערב ובמדבריות המזרח התיכון. אז מי הם בני משפחת הרקונן, שמייצגים רוע אבסולוטי, נאצי וקניבליסטי — הפולשים אל אראקיס וטובחים בהם? הסרט מתחיל בסצנה שמספרת על כך שבני הרקונן ביצעו טבח בבני משפחת אטריידיס, משפחתו של פול, "מבלי שהם אפילו יכריזו על מלחמה" — הכל מעורר צמרמורות.
טימותי שאלאמה, עדיין הילד של הוליווד גם בגיל 28, מגלם את פול, שלחש בסרט הראשון ולמד לצעוק בסרט השני. "פול היה נער פריבילגי בסרט הראשון שהיה צריך להתמודד עם טרגדיה, בסרט השני הוא הופך להיות האיש שמגשים את מה שהגורל שלו ייעד לו, אבל זה גורל שהוא עצמו לא מעוניין בו", תיאר שאלאמה את מסעו של הגיבור.
ורבקה פרגוסון, שמגלמת בסרט את ג'סיקה, אמו של פול, הציגה במסיבת העיתונאים את הבלבול שדמותה מעוררת. "שואלים אותי כל הזמן אם אני רעה או טובה", ואז היא פונה לחבריה השחקנים בסרט ושואלת אותם 'לכם זה לא קורה?'. יש עמימות בדמות שלי ואני לא יודעת מה לענות".
דמותה של פרגוסון הופכת בתחילת הסרט השני לאם הנערצת, המנהיגה הרוחנית של תושבי אראקיס, מתוקף תפקידה בתור אמו של פול, שעל פי הנבואות שהוא עצמו רואה בעיני רוחו, הוא המשיח, המושיע שבא לגאול את בני אראקיס ולצאת למלחמת חורמה נגד בני הרקונן. כן, "חולית 2" הוא הסרט הכי פרו־ג'יהאדי שהוליווד אי פעם הפיקה, מאת הבמאי של "האשה ששרה", סרטו של וילנב מ־2010 שמתרחש על רקע מלחמת האזרחים בלבנון ושצולם גם הוא בירדן. כך שלווילנב יש כבר סנטימנט לסכסוכי האזור הזה.
מצד שני, לא מעט מהמושגים בספר ובסרט מגיעים מתוך המיסטיקה היהודית, ובראשם המילים שנאמרות בסרט שוב ושוב בעברית, "קפיצת הדרך". הנשים בעלות היכולת הנבואית לראות את העתיד ולתקשר באופן טלפתי נקראות — שוב, בעברית במקור — בנות גשרית. וספר המיסטיקה של הדררים נקרא ספר הזוהר (א־זהר).
"חולית 2", אם כן, יכול להיקרא כסרט תנ"כי, על עולם אמוני טרום־דתי, או על מלחמות של קולוניות נגד אימפריות. אם תרצו, זה יכול להיות סיפורם של המכבים נגד היוונים, וכמה מסצנות הקרב המרשימות בסרט, מלחמת המעטים נגד הרבים, בהחלט מזכירות גרסה עתידנית של יהודה המכבי נגד חיל הפילים היווני.
מצד שלישי, סיפורו של פול אטריידיס מגיע ישירות מתוך המסורת הנוצרית: על הנער שצריך למות כדי לקום לתחייה בתור המשיח. איך שלא תגלגלו את עלילות "חולית", תגיעו למבוי סתום באשר למי־זה־מי בסיפור הזה ובהקשר העכשווי, כי מראש הספר נכתב כערבוב של תרבויות מערביות ומזרחיות. אבל אין ספק שהוא הפך מסרט בדיוני לטקסט אקטואלי, בעולם ששוב בוער מרוב מלחמות.
בקולנוע פגשנו כבר את לוק סקייווקר ב"מלחמת הכוכבים" ואת ניאו ב"מטריקס" כדמויות משיחיות שעוברות תהליך חניכה אבל בעוד גיבורי "מלחמת הכוכבים" ו"מטריקס" שאפו להביא לשלום, חירות ואיזון, פול אטריידיס ואמו ג'סיקה מכריזים על ג'יהאד, מלחמת קודש. ואולי זה ההבדל בין "חולית" ושאר סרטי המדע בדיוני האחרים — יש בו משהו שקורא למלחמה, ולא שואף לשלום. וילנב הוא במאי שמזדהה עם רובוטים וחיזרים יותר מאשר עם בני אדם, שסרטיו האלימים לא מציעים נחמה הומאנית, אלא גאולה באמצעות אלימות.
בסוף מסיבת העיתונאים הווירטואלית אמרה המנחה "ניפגש בעוד כמה שנים ב'חולית: משיח'". בגלל שזה היה אירוע רשמי של אולפני וורנר יש להניח שזו לא משאלת לב אלא הצהרה, ואכן יגיע סרט שלישי בסדרה, עיבוד לספר השני בסדרת "חולית" של הרברט. אלא שאם וילנב יישאר נאמן לסיפור של "חולית: משיח", הסרט השלישי הוא לא זה שיביא שלום ואיזון לגלקסיה, אלא יחייב את פול — שכעת כבר מוכר בתור אוסול מואדיב — להילחם על שלטונו ועל מעמדו כקיסר הגלקסיה.
עלילת הספר הזה דומה להפליא לזו של "הסנדק", כשפול אטריידיס בתפקיד דון קורליאונה שרואה את המשפחות המתחרות זוממות להפיל אותו. ואולי זו גדולתו של וילנב, שבכל סרטיו, ובראשם "אסירים" ו"סיקאריו", הוא מצליח לגרום לצופיו לתהות מי כאן הרעים ומי הטובים, למי עליי להריע? והוא עושה את זה תוך כדי כך שאנחנו בסופו של דבר מריעים לסרט עצמו, על מורכבויותיו המוסריות והבימוי מלא התחכום שבו.
יש בסרטיו משהו משוכלל, שקשה לקטלג באופן קל. זה מטריד וזה גם מרשים. ולכן, המילים האחרונות הן של ג'וש ברולין, שחוזר לגלם בסרט את גרני האלק, המנטור של פול, ורגע לפני סוף מסיבת העיתונאים סיפק את התובנה הנפלאה הבאה: "הרגע קלטתי ש'חולית 2' בעצם מספר את מסעו של דני וילנב. וילנב מספר את הסיפור של עצמו דרך הדמות של פול אטריידיס. אם עוקבים אחרי הקריירה שלו מאז 'האשה ששרה' ועד לסרט הזה, רואים שלאיש הזה אין תקרה, הוא רק עולה ועולה".