הממשלה אישרה את עקרונות ההסכם עם לבנון; ישראל תמכור את זכויותיה במאגר צידון לפני הפקת הגז

הממשלה אישרה אחר הצהריים ברוב גדול את עקרונות ההסכם עם לבנון ואת הצעת ראש הממשלה יאיר לפיד להנחת ההסכם בכנסת ללא הצבעה עליו. שרת הפנים איילת שקד התנגדה להצעה, ושר התקשורת יועז הנדל נמנע. ההסכם ודברי ההסבר יונחו הערב בכנסת ויובאו לידיעת כל חברי הכנסת. בתום 14 יום ההסכם יובא לאישור הממשלה, בליווי היועמ"שית גלי בהרב-מיארה.

הערב אישר משרד ראש הממשלה למסור פרטים נוספים על ההסכם שצפוי להיחתם עם לבנון, ובעיקר על עתיד מאגר צידון/ קאנא, שזכויותיה של ישראל בו יימכרו בהסכם Buy-out, שתנאיו הכספיים ייקבעו בהמשך. לפי הערכות ראשוניות, מדובר במכירה של 17% מהזכויות לחברת טוטאל הצרפתית, שצפויה לפתח את המאגר. עוד נקבע בהסכם כי המכירה עצמה תושלם בטרם תתחיל הפקת הגז מהמאגר.

מוקדם יותר היום אישרה ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט המדיני-ביטחוני) את קידום ההסכם להסדרת המחלוקת על הגבול הימי בין ישראל ללבנון. כל חברי הקבינט תמכו פה אחד, למעט השרה איילת שקד שנמנעה. ההסכם מונח על שולחן הכנסת, ובעוד שבועיים יאושר על ידי הממשלה. בזמן התכנסות הקבינט התפרסמו סעיפיו לעיני הציבור.

• להסכם הגז המלא באנגלית לחצו כאן

"יש חשיבות ודחיפות בהגעה להסכם הימי בין ישראל לבין לבנון בעת הזו", אמר לפיד בסוף הדיון. לפיד עדכן את חברי הממשלה שהוא יזמין את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו לתדרוך בנושא ההסכם. כזכור, נתניהו מתח ביקורת חריפה על ההסכם וכינה אותו "כניעה". ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט אמר: "ראיתי ערך בהגעה להסכם, אך לא בכל מחיר, וודאי לא תחת איומים. כעת הגיעו להסכם בתנאים ובדרך שונים ממה שתכננו, ובכל זאת, בנסיבות הנוכחיות, נכון לאשרו. אין מקום לא לחגיגות ניצחון ולא לזעקות שבר כאילו זו קטסטרופה. ההסכם אינו ניצחון דיפלומטי היסטורי, אך הוא גם לא הסכם כניעה נורא".

לאחר ההצבעה צייצה השרה שקד: "אני עומדת על כך שאם ההסכם לא יובא לאישור הכנסת אתנגד לו. ולטובת מי שהבין אחרת - ההצבעה שהתקיימה היום בקבינט אינה הצבעה על ההסכם עצמו, אלא על הודעת ראש הממשלה בסיום ישיבת הקבינט. אין לה כל חשיבות. היא נועדה לצורכי יחסי ציבור בלבד. לכן לא הסכמתי לקחת בה חלק ולהצביע בעדה".

לאחר דיונים לסירוגין במשך יותר מעשור הגיעו ישראל ולבנון בימים האחרונים להסכם שיאפשר הגדרה של הגבול הימי והכרה שלו על ידי שתי המדינות בתיווכן של ארצות הברית וצרפת. ההסכם כולל ארבעה סעיפים העוסקים בתחום הגדרת הגבולות, פיתוח מאגר הגז צידון/ קאנא שחוצה את הגבול הימי בין שתי המדינות, פיתוח מאגרים נוספים אם יתגלו ופתרון קשיים שיעלו בהמשך.

הוויתור המרכזי שישראל ביצעה בהסכם הוא הוויתור על (כמעט) כל השטח שבמחלוקת. חמשת הקילומטרים הקרובים לחוף יהיו על פי קו המצופים שהגדירה ישראל באופן חד-צדדי לאחר הנסיגה מלבנון. יתר הגבול הימי יהיה בהתאם לדרישת הלבנונים. בנוסף להגדרת קו הגבול, קובע ההסכם כי המדינות יכירו בגבול החדש שנקבע כגבול הקבוע שלהן וכי הפתרון המוצע בהסכם יהיה הפתרון הקבוע למחלוקת הימית ביניהן.

ההסכם קובע כי לאחר החתימה עליו יתחיל באופן מידי פיתוחו של מאגר צידון/ קאנא, הנמצא בשטחן הימי של שתי המדינות. הפיתוח ייעשה על ידי חברה (או שיתוף פעולה בין מספר חברות בינלאומיות) המחזיקה בזיכיון הלבנוני לפיתוח המאגר. אותה חברה תקיים משא ומתן עם ישראל על חלקה במאגר, כאשר לפי ההסכם לבנון מנועה מהתערבות במשא ומתן של החברה המפתחת את המאגר עם ישראל (ולהפך). הפיתוח ייעשה בצד הלבנוני של הגבול. אם החברה תיאלץ לחצות את הגבול לפיתוח המאגר, הדבר ייעשה בתיאום ובהודעה מראש עם ישראל.

עוד קובע ההסכם כי החברה (או החברות) שיפתחו את מאגר צידון לא יהיו חברות ישראליות או לבנוניות. כמו כן לא יותרו חברות שעליהן מוטלות סנקציות בינלאומיות או חברות שנוכחותן תפריע להמשך הסיוע האמריקאי בסוגיה. סעיף נוסף קובע כי אם יימצאו משאבי טבע נוספים החוצים את הגבול, יפנו הצדדים לארצות הברית לתיווך כדי להגיע להסכמות שיאפשרו פיתוח.