לוין האשים את חיות שתבעיר את הרחובות. 1984 ממש בשער

מיד עם סיום נאומה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בו תקפה את הרפורמה המתוכננת של שר המשפטים, יריב לוין, מיהר האחרון להגיב. הוא אמר כי מדובר ב"אג'נדה פוליטית שנועדה להבעיר את הרחובות". משפט שמחזיק שיא גינס בעיוותים למספר מילים. לא אג׳נדה, לא פוליטית, ולא להבעיר.

נכון, שהקהל חברי העמותה למשפט ציבורי ששמעו את הנאום הם משוחדים לטובתה. היו שם מבכירי עורכי הדין, האקדמיה והשפיטה. אף אחד לא זיהה כאן ניסיון להבעיר, אף אחד לא רץ להביא גפרורים. מי שלא מחויב לאג'נדה כלשהי - פוליטית או משפטית - היה רואה בנאום הזה זעקת כאב שמשולבת באקט מנהיגותי שנועד לשמר את האמון במערכת המשפט שמאוימת בידי רשימה ארוכה של תיקוני חוק שמבקשים להכחידה ולהנחיל סדר משטרי ומשפטי חדש.

חיות גייסה לעזרתה את זאב ז'בוטינסקי ואת מנחם בגין שכל אחד בדרכו התריע מפני הפגיעה בחופש ומפני הפגיעה במשפט. במיוחד בגין שאותו ציטטה חיות מהמאסה המפורסמת שכתב עוד בשנות ה-50 של המאה שעברה: "אנחנו באים להבטיח את אי תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם". ובמקום אחר הזהיר בגין מפני מצב שבו "הממשלה היא שתמנה למעשה את שופטינו".

אבל איפה בגין ואיפה לוין? קשה להבין את התהום שנפערה בין שניים אלה. לוין מונע משנאה תהומית למערכת המשפט. מעולם לא שמעתי ממנו מילה טובה עליה. וזו הסיבה שחיות בנאומה סקרה כמה פסיקות של בג"ץ שאם לא לוין, אז לפחות חלק ממצביעיו, אמורים להוקיר תודה לשופטים בירושלים ואם לא תודה לפחות להבין למה חשוב שהם שם.

"לא עוד איסור על מעצר חיילים לימים ארוכים מבלי להביאם בפני שופט", "לא עוד הגנה על זכאות של מחזיקי רכב לקבל גמלת הבטחת הכנסה" (פסק דין של ביניש שפסל חוק של ביטוח לאומי ששלל גמלה מאישה ענייה רק בגלל שהיה ברשותה רכב להסעת בן משפחה נכה). אלה שניים מהחוקים שנפסלו בבג"ץ. חיות, הסבירה שללא עילת הסבירות לא יכול בית המשפט להגן על משפחות שהחשמל נותק להם בגלל חוב, או מיגון מלא לכל מוסדות החינוך בעוטף עזה. או, "חיוב מועצה מקומית להקים מקווה עבור נשים שומרות מצוות ביישוב שהרוב בו חילוני". את כל אלה מבקש לוין להכחיד רק בשל השתעבדותו האובססיבית לתיאוריות הקונספירציה שהשופטים ממוקדים רק במזימות שנועדו לגזול ממנו את המשילות.

חיות השיבה לכל קובלנה שמוטחת בבתי המשפט ומתגלמת ברפורמה של לוין. הבעיה האמיתית שלנו היא אמרה זה "עומס לא אנושי, שאין לו אח ורע בעולם". עומס של כאלף תיקים בשנה לשופט שגם אם יעבוד 24/7 365 יום בשנה אין לו סיכוי להשלים את הפערים והפיגורים: "בפגישת העבודה הראשונה שאקיים עם השר אציג לו את הבעיות האמיתיות שעמן מתמודדת הרשות השופטת, ואת הצורך הדחוף לחפש כל דרך להקל מן העומס המוטל על השופטים, כדי לייעל את ההליך המשפטי ולקצרו, לטובת ציבור המתדיינים". סוגיה זו אגב לא עלתה כלל במסגרת הבעיות שהציג השר לוין. את עיקר הרעות החולות במערכת הוא כאמור רואה בעצמאות ובהיעדר התלות של השופטים. את זה הוא בא לחסל.

היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, התריעה אף היא מפני הרפורמות שמתוכננות, שהוטלו לפתחה מבלי כל התייעצות מוקדמת עם משרד המשפטים. "נקיים עבודת מטה סדורה לבחינת ההצעות", אמרה. להבדיל מחיות, היא התייחסה פחות לגופן של ההצעות אבל הביקורת שלה נגעה בעניין עקרוני יותר: "הסדרים חוקתיים, נכון לגבש בתהליך סדור ובטח לא בבהילות. דמותה של הדמוקרטיה הישראלית אינה רק דאגה של ממשלה זו או אחרת או של ציבור מסוים. ממשלות מתחלפות והרוב הקואליציוני של היום, עשוי להיות המיעוט של מחר".

בהרב מיארה ביקשה לנקות קצת את האוויר הרעיל שמכיל את "שלטון המשפטנים" ו"תופרי התיקים" וכיוצא באלה. זו בקשה שהצד השני יתקשה לקבל ואפילו לשקול, כי בלי ההסתה הפרועה נגד מערכת המשפט קשה יהיה לשכנע את מחצית העם שהצביע לקואליציה הנוכחית בנחיצות הרפורמות. חיסול מערכת המשפט מותנה בצביעתה וסימונה בשלל כינויי גנאי מבית היוצר של נתניהו האב, הבן ושר המשפטים שלהם שעכשיו מסמנים את הנשיאה והיועצת כמבעירות הרחוב וכמועמדות להיעצר ביחד עם גנץ, איזנקוט ולפיד על המרדת הרחוב או בגידה. ב-"1984" של ג'ורג' אורוול למדנו על הניו-ספיץ' שבכוחו להפוך שקר לאמת, שחור ללבן ולהיפך. "1984" לא מאחורינו, היא ממש כאן בשער.