ביטול חוק המזון יביא לירידת מחירים לצרכן

מטרתו העיקרית של חוק קידום התחרות בענף המזון (או בקיצור – חוק המזון) שנכנס לתוקפו בינואר 2015 היא הוזלת המחירים לצרכן. ליתר דיוק: "הגברת התחרותיות בענף המזון ובתחום מוצרי הצריכה, לשם הפחתת המחירים לצרכן" (לשון החוק). החוק כולל שלושה מרכיבים עיקריים, שהמוכר בהם הוא חובת פרסום המחירים לציבור. מרכיב נוסף עוסק במניעת ריכוזיות גיאוגרפית של חנויות גדולות מאותה רשת, והמרכיב החשוב והבעייתי ביותר עוסק בהסדרת מערכת היחסים בין הקמעונאים לספקים. מרכיב זה מאפיל על האחרים, והוא למעשה הסיבה לכך שהחוק אינו משיג את מטרתו ואף פוגע בה.

לפני כניסת חוק המזון לתוקפו, התקיים "מאזן אימה" בין הספקים הגדולים בשוק כמו: תנובה, אוסם, נטו, שטראוס, החברה המרכזית למשקאות, דיפלומט ועוד, לבין רשתות השיווק הגדולות (הקמעונאים) ובינם לבין עצמם. למרות כינויו המאיים, מאזן זה תרם למעשה ליצירת שוק תחרותי ומשוכלל יותר ולהוזלת המחירים לצרכן מאחר והוא אפשר לספקים להפנות בגלוי חלק מעלויות הפרסום לטובת קבלת שטחי מדף גדולים יותר ברשתות ומיקום אסטרטגי יותר בסדר הולכת הלקוח. עלויות אלה שקיבלו הקמעונאים מהספקים, התגלגלו בסופו של דבר לצרכנים כהנחות ומבצעים משמעותיים והובילו להוזלת מחירים.

אז למה להפר את האיזון המבורך ולפגוע במחירים לצרכן? הטענה המרכזית שהובילה לחקיקת מרכיב זה בחוק היא שהמצב כפי שהוא, אינו מאפשר תחרותיות הוגנת בין הספקים הגדולים לבין הבינוניים והקטנים שנדחקים משטחי המדף ומהמיקומים האסטרטגיים בחנויות, אך בפועל, רק מיעוט שולי מבין הספקים הקטנים והבינוניים ניסה לקחת חלק בתחרות זו והודר ממנה. ספקים אלה לא מסוגלים לשאת במחויבות של החזרת סחורה, זמני אספקה קצובים וחוסר סלחנות על עיכובים מצד הקמעונאים. לעומת זאת, הם נהנים מחוזים בלעדיים עם חברות הפצה גדולות שדואגות להכניס את מוצריהם לחנויות, ממכירה ישירה דרך האינטרנט וממכירות שכונתיות שמאפשרות להם להרוויח יותר.

ומה לגבי הקמעונאים והספקים הגדולים לאחר כניסת חוק המזון לתוקפו? מאחר ולפי החוק הקמעונאים לא יכולים לגבות מחיר על מיקום ומקום, כאשר הספקים רוצים לקדם את מוצריהם הם מעניקים לקמעונאים הנחות סחר והטבות שונות, המעוגנים בהסכמי סחר סודיים. עובדה זו יוצרת מצב מנוגד לשקיפות אותה מבקש החוק לעודד, ואינה מחייבת את הקמעונאים לגלגל את ההטבות שקיבלו, שהינן נמוכות מבעבר, אל הצרכן. הגבלה נוספת לא מאפשרת לספקים למתג את נקודות המכירה עם קישוטים שונים, אלא כאשר יוצא לשוק מוצר חדש. עובדה זו מעודדת את הספקים לפתח מוצרים חדשים בקצב מסחרר, רק כדי לבלוט בנקודות המכירה. עלויות הפיתוח הגבוהות מגולמות במחירים לצרכן, שעולים באופן משמעותי לאחר תקופת ההשקה.

היכרותי רבת השנים עם השוק הקמעונאי, לימדה אותי כי מטרת הקמעונאים היא להגיע ליעד קבוע של רווח גולמי, בין אם מקורו בהכנסות מספקים או מצרכנים, וכי הם אינם חוששים להעניק הנחות לצרכנים כאשר יעד זה לא נפגע. כמו כן, לספקים יש כוח רב בשוק וכאשר מתאפשר ניתן להפנותו לטובת הקמעונאים והצרכנים. עם זאת, המגבלות שקובע חוק המזון על מערכת היחסים שבין הקמעונאים לספקים פוגעות בתחרות הטבעית והבריאה של השוק הקמעונאי בישראל ובמקום להוביל להוזלה במחירים לצרכן – הן גורמות לעלייתם.

לאור נתונים אלה, כדי להוזיל את המחירים לצרכן יש לבטל את חוק המזון לאלתר ולאפשר לספקים הגדולים ולקמעונאים להתנהל זה מול זה בגלוי ובפיקוח. את קו השקיפות, המיוצג בחוק בדמות החובה לפרסם לצרכנים את מחירי המוצרים – יש להמשיך ולקיים, לצד המשך הפיקוח.

מאז תחילתו של החוק ועד היום נוכחנו לראות כיצד כוחות השוק יכולים לאזן בסופו של דבר את השוק, כדי שכל השחקנים בו יוכלו להמשיך להתקיים ולהרוויח. ביטול חוק המזון הוא האפשרות היחידה לעודד את הכוחות הטבעיים הללו, להוזיל את המחירים לצרכן ולהקל על יוקר המחייה בישראל.

איזק סיוה הוא מנכ"ל חברת בי-סמארט ריטייל מקבוצת בוכוולטר - חברה הנותנת שירותי שיווק קמעונאי להקמה ושדרוג חנויות