המדינה ויתרה על הרווחה וחברות פרטיות מרוויחות מיליארדים

חוזר שהוציא סמנכ"ל בכיר ברשות המסים בנוגע להשתתפות מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח) במכרזים שפורסמו על ידי המדינה עשוי להציב חסם כבד בפני רוב העמותות שמעוניינות להשתתף במכרזים כאלה. משמעות ההנחיות הוא ביטול דה פקטו של הטבת מס שניתנה אוטומטית לעמותות. ההוראה תקשה עליהן לגשת למכרזים, ומי שיהנה מכך הן חברות פרטיות שיקבלו רוח גבית בעת התמודדותן במכרזים של המדינה. מדובר במכרזים בשווי כולל של מיליארדים בשנה – יותר מ־12 מיליארד שקל לשירותים חברתיים ב־2020.

ההנחיה של רשות המסים מחודש אוגוסט שמעוררת תרעומת בקרב העמותות היא תולדה של קביעת בג"צ שנועדה למנוע אפליה בין מתמודדים מהמגזר השלישי והמגזר העסקי. היא קובעת שכדי שעמותות יוכלו להמשיך ולהנות מפטור על תשלום מע"מ (יתרון שיש להן על גופים פרטיים) בעת התמודדותן במכרזים, הן צריכות לקבל אישור מרשות המסים עך כך שהפעילות נשוא המכרז נעשית כחלק מפעילותן המלכ"רית, ולהגישו לוועדת המכרזים. התהליך הביורוקרטי הזה עשוי להציב חסם כבד בפני רוב העמותות, שלא ידעו בעת הגשת המכרז אם יקבלו את ההטבה, דבר הנוגע ליכולת התמחור שלהן, ואם בכלל יוכלו לעמוד בתנאיו. כמו כן, הקריטריונים שנקבעו על מנת לזכות בהכרה כמלכ"ר לצורך המכרז לא רלבנטיים לרבות מהעמותות ולמכרזים משמעותיים, ופוגעים הלכה למעשה ביכולת העמותות לקבל הטבת מס ולהתמודד במכרזים (הן יוכלו לעשות זאת אך רק כעוסק רגיל שאינו פטור ממע"מ).

מדובר כאמור במכרזים בשווי של מיליארדי שקלים בשנה. בדיקה שערכנו באתר "מפתח התקציב" של הסדנה לידע ציבורי לגבי כמה ספקים מרכזיים של שירותים חברתיים העלתה נתונים ודוגמאות לגבי חברות שעשו לא מעט כסף בשנים האחרונות מהעלייה בהוצאת שירותים חברתיים למיקור חוץ. כך למשל, חברת מילגם שמספקת את תוכנית ההזנה במערכת החינוך, קיבלה מהמדינה כ־1.7 מיליארד שקל בשלוש השנים האחרונות (בין 2019 ל־2022), ובסך הכל במהלך השנים כ־4.1 מיליארד שקל ממשרד החינוך. במקביל סיפקה מילגם שירותים במאות מיליוני שקלים למשרד הרווחה (מיזם ביטחון תזונתי), משרד התחבורה (תפעול מערך מבחיני הנהיגה), רשות המסים, משרד הבינוי והשיכון ועוד, לצד שירותי גבייה לרשויות מקומיות, תאגידי מים וגופים נוספים. בעלי המניות המרכזיים במילגם הם האחים גיל ושי וייל (נכדיו של אחד ממייסדי אסם, עזריאל וייל), מהמשפחות העשירות בישראל.

נשים מדליקות נרות ליד בית דפנה בחולון שבו שלושה קשישים נפטרו בעקבות הרעלת מזון. אין מי שיפקח על המוסדות | צילום: דנה קופל

ספק פרטי גדול אחר של משרד החינוך היא חברת "אקסיומה הישגים בהשכלה", שקיבלה מהמדינה כ־132 מיליון שקל בשלוש השנים האחרונות. החברה מפעילה בין השאר תוכניות פדגוגיות במגזר הערבי, הבדואי והדרוזי וקורסי פיתוח מקצועי לעובדי הוראה.

עוד חברה בולטת היא מרמנת מקבוצת טלרד, המתמחה בהקמה וניהול פרויקטים בעולמות השירות והתפעול ובהדרכה והטמעה. הכנסותיה מהמדינה עמדו בשלוש השנים האחרונות על כ־113 מיליון שקל. לצד הלקוח העיקרי, משרד החינוך, סיפקה שירותים גם לגופים ממשלתיים אחרים כמו רשות מקרקעי ישראל, המשרד לביטחון פנים, משרד התרבות והספורט, הרבנות הראשית ועוד. מי שנהנתה בשנים האחרונות מההכנסות האלה מהמדינה, מאז שרכשה את מרמנת ב־2019, היתה קרן פורטיסימו בראשות יובל כהן, שהיתה בעלת השליטה בטלרד הציבורית ולאחרונה מכרה אותה לחברה אמריקאית. הצצה לשיעור הרווח של מרמנת ניתן היה לקבל בעת פרסום הנתונים הכספיים של החברה בעת רכישתה לפני שלוש שנים: שיעור רווח נקי של 7%–8% בשנים 2017 ו־2018.

החברה הגדולה ביותר המספקת שירותים למשרד הרווחה היא דנאל, המפעילה עבור המשרד מסגרות חוץ ביתיות שונות. בנוסף היא מקבלת הכנסות גבוהות מהמוסד לביטוח הלאומי, הלקוח הגדול ביותר שלה. דנאל היא החברה הציבורית היחידה מבין הספקים הגדולים של שירותים חברתיים, ובעלות המניות הגדולות בה הן מגדל, הראל והפניקס. עיון בדו"ח השנתי של דנאל, הנסחרת בבורסה בתל אביב, ל־2021 מראה כי הכנסותיה מהביטוח הלאומי עבור מתן שירותי סיעוד לזכאים לגמלת סיעוד ולנפגעי שואה הסתכמו ב־987 מיליון שקל. ביחד עם ההכנסות ממשרד הרווחה לאותה שנה עבור שרותי סיעוד אלה עמדו הכנסותיה מלקוחות ציבוריים בתחום זה על כ־1.1 מיליארד שקל. שיעור הרווחיות התפעולית של פעילות זו היה 7.5%. בנוסף, דנאל מספקת למשרד הרווחה שירותי דיור ותעסוקה במסגרות לאנשים עם צרכים מיוחדים, מעונות לחוסים והוסטלים לאוטיסטים. הכנסותיה בשנת 2021 ממשרד הרווחה עבור פעילות זו היו 246 מיליון שקל. במקביל היא מספקת שירותי חינוך והכנסותיה ממשרד החינוך ב־2021 מהפעילות היו 208 מיליון שקל. שיעור הרווחיות התפעולית של פעילויות אלה המסופקות לשני המשרדים במאוחד עמדה ב־2021 על כמעט 13%.

ספק מרכזי נוסף של המדינה המתמחה בנושאי בריאות הוא פמי פרימיום, שבבעלות רוני דוידוף. הכנסותיה מהמדינה עמדו בשלוש השנים האחרונות על כ־190 מיליון שקל, ובמהלך השנים מכרה שירותים למשרדי ממשלה רבים כמו משרד הבריאות (כמו דיגום בדיקות קורונה), משרד התרבות והספורט, משרד החינוך, משרד הרווחה, שב"ס ועוד.

חברה פרטית נוספת, "קידום פרויקטים שיקומיים", שבין היתר מפעילה מסגרות לפגועי נפש ופרויקטים שיקומיים בקהילה קיבלה מהמדינה בשלוש השנים האחרונות 103.5 מיליון שקל, רובם ממשרד הבריאות.

בעקבות ההנחיה החדשה של רשות המסים ארגון הגג של המגזר השלישי,"מנהיגות אזרחית" ופורומי היועצים המשפטיים ומנהלי הכספים בעמותות, דרשו משר האוצר אביגדור ליברמן וממנהל רשות המסים ערן יעקב להקפיא את יישום ההנחיה. לטענתם, ההנחיות סותרות מדיניות ממשלתית שנועדה לעודד את העמותות לגשת למכרזים ולייעל את הטיפול ברכש חברתי באופן שישפר את השירות לאזרח וכי מדובר ב"מכת מוות על השירותים החברתיים בישראל ועל הארגונים ללא כוונת רווח כמפעיליהן".

"זה כמו טיפול בהלם למגזר השלישי, אמר ל"כלכליסט" ד"ר עו"ד נוי ברינט, המייעץ משפטית לעמותות ומהחוקרים המובילים בארץ בתחום המגזר השלישי. "משמעות ההנחיות היא לקחת את מה שקיים ולחרב אותו ולהקים משהו חדש על מזבח הניאו־ליברליות. לדבריו, ההנחיות משנות את המשוואה לרעת העמותות המתמודדות במכרזים, מה שנוגד את הרעיון להשוות את התנאים בין העמותות לחברות הפרטיות. לצד תבחינים שראוי שיוכנסו כמו הגבלת שכר נושאי המשרה בעמותה, ישנם קריטריונים בעייתיים יותר שיגבילו עמותות רבות. למשל, עמותות יזכו להטבה רק במכרזים בהיקף של פחות מ־20 מיליון שקל, לא תינתן הטבה לעמותה שהכנסותיה ממכרזים של המדינה הם יותר מ־25% מכלל הכנסותיה, ועמותה תוכר כמלכ"ר לצורך התמודדות במכרז רק לאחר שלוש שנות פעילות. ברינט מסביר כי עמותות רבות לא יעמדו בתבחינים האלה במציאות הקיימת ותיחסם בפניהן האפשרות לקבל הטבת מס בעת התמודדות במכרזים הגדולים.

"כ־75% מהעמותות שהיום משתתפות במכרזים כמלכ"ר לא יוכלו להשתתף כמלכ"ר אלא כעוסק רגיל, ובפועל לא יוכלו לעמוד בזה", הוא מעריך.

מנכ"ל מנהיגות אזרחית, רון ברקאי מוסיף כי גם רשות והמסים וגם העמותות לא יוכלו לעמוד בהנחיות החדשות. "זה יכניס חוסר ודאות בהתמודדות של עמותות במכרזים. הפתרון הוא הקפאת ההנחיות והקמת ועדה שתקבע מה הסטנדרטים לקביעת 'מסלול ירוק' לעמותות להתמודד במכרזים כמלכ"ר".

לאחר מו"מ בין הארגונים לרשות המסים, הגיעו בספטמבר הצדדים לפשרה זמנית, לפיה יוקם צוות עבודה משותף של נציגי הארגונים החברתיים ורשות המסים לבחינת הקריטריונים העדכניים לסיווג פעילות הארגונים במסגרת מכרזי מדינה.

בשנה האחרונה נחשפנו לכמה אירועים קשים במיוחד במוסדות פרטיים המספקים שירותי רווחה למדינה. באמצע אוגוסט חוסה בשנות ה־30 לחייה במעון לאנשים עם מוגבלות בבנימינה נחנקה מחתיכת לחם שאכלה, ונפטרה. זה היה מקרה המוות הרביעי שהתרחש בתקופה האחרונה מתחת לאפה של מפעילת המקום, רשת בית אקשטיין, חברה־בת של חברת דנאל הנסחרת בבורסת ת"א, המפעילה מסגרות לאנשים עם צרכים מיוחדים ומספקת שירותי סיעוד, רפואה וכח אדם. שלושת מקרי המוות הקודמים אירעו בחודש מאי השנה במעון אחר של בית אקשטיין — "בית דפנה" בחולון. אז היו אלה שלושה חוסים קשישים שנפטרו בעקבות הרעלת מזון במקום.

אל מקרי המוות הטרגיים האלה מצטרפת פרשת התעללות חמורה במיוחד שנחשפה השנה במעון "בני ציון" בראש העין שהופעל גם הוא על ידי חברה פרטית אחרת — ק.ב.ע שפעלה תחת המותג אלאור (שבין בעליה נמצאים חבר מועצת עיריית נתניה מטעם הליכוד אלון אלרואי ואהובה תורג'מן, מבעלי רשת המסעדות BBB). המקרה הסתיים במעצרים וכתבי אישום נגד מטפלים שתקפו והשפילו חוסים חסרי ישע ובעלי צרכים מיוחדים. "רעידת אדמה", הגדיר זאת משרד הרווחה, שבצעד חריג העיף משם את החברה המפעילה והעביר את ההפעלה באופן זמני לעמותה אחרת. נוסף לאלה, נחשפו באחרונה מקרים רבים, מתועדים, של התעללות קשה בחוסים במוסדות סגורים, המופעלים על ידי גורמים פרטיים.

הפרשות האחרונות מדגישות עוד יותר את מה שמומחי רווחה המתנגדים להמשך הפרטת השירותים החברתיים מזהירים מפניו: הידרדרות הולכת ונמשכת באיכות הטיפול והשירות לאוכלוסיות החלשות ביותר במדינה, על רקע ליקויים חריפים בפיקוח של המדינה על מאות גורמים חיצוניים מהמגזר השלישי או העסקי, שהיקף השירותים במיקור חוץ שהם מספקים הולך ומאמיר מדי שנה. הדבר בולט במיוחד בשרותי הרווחה.

לפי נתוני משרד הרווחה, שמתפרסמים כאן לראשונה, נכון לחודש שעבר במשרד פועלים בסך הכל 441 מפקחים במשרה מלאה שאחראים על 740 מסגרות חוץ ביתיות, שבהן מטופלים השוהים במוסדות לכל אורך היממה, ו־9,866 מסגרות יום וערב ללא לינה. זה כולל את הפיקוח על כל התחומים — בעלי מוגבלויות, ילדים ונוער, אזרחים ותיקים, אוכלוסיות קצה, מחלקות לשירותים חברתיים ועוד — בסך הכל 10,606 מסגרות שונות. למעשה מדובר במעט מדי כוח אדם על מספר עצום של מסגרות ואנשים. השנה אמנם המשרד החל להשתמש גם בגורמים חיצוניים, פירמות מתמחות, שיעבו את הבקרה בתחום הפיננסי, ההנדסי והבריאותי וכמו כן נוספו כ־40 תקני פיקוח, אך גם זה עדיין "טיפה בים", כפי שהודתה מנכ"לית משרד הרווחה סיגל מורן בדיון בוועדת העבודה והרווחה בכנסת בחודש מאי השנה. "אנחנו צריכים בשנה הבאה 150 תקני פיקוח נוספים", היא אמרה בדיון.

גם מנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש תיאר באותו דיון את היכולת המוגבלת של ביקורות תברואתיות על מוסדות, דוגמת "בית דפנה", בו הסתיים אירוע ההרעלה באסון.

בכיר במשרד הרווחה מודה בשיחה עם "כלכליסט" כי "אלמנט הפיקוח על המפעילים הוא הבעייתי ביותר. זה האתגר המרכזי שלנו, ובו אנחנו פחות חזקים. אם שם היינו מצליחים לסגור את המעגל, המצב שלנו היה הרבה יותר טוב".

ולמרות שהמדינה "לא הצליחה לסגור את המעגל" הזה היא ממשיכה ביתר שאת במדיניות הוצאת שירותים חברתיים למיקור חוץ, אותה היא מכנה באופן מכובס כ"רכש חברתי". מבדיקת "כלכליסט", שהתבצעה על פי הנתונים העדכניים ביותר שיש בידי המדינה (נכונים לסוף 2020) עולה כי שלושת המשרדים החברתיים – רווחה, בריאות וחינוך – הוציאו ב־2020 למיקור חוץ 252 שירותים חברתיים שונים בהיקף כספי של כ־12.12 מיליארד שקל, שבהם התחלקו 948 מפעילים — הן עמותות מהמגזר השלישי והן חברות פרטיות.

מדובר בעלייה של כ־26% בתוך שלוש שנים (2017–2020) בהיקף הוצאת שירותים חברתיים למיקור חוץ, זאת לעומת עלייה מינורית יותר בשלוש השנים לפני כן (2014־2017), שעמדה על כ־6% בלבד, מה שמביא למסקנה כי מדובר במגמה מתמשכת, ששיעוריה התעצמו בשנים האחרונות.

משרד הרווחה הוא הגוף העיקרי שמוביל את מגמת ההפרטה, כשהוציא למיקור חוץ 140 שירותים בהיקף של 5.44 מיליארד שקל ב־2020. משרד הבריאות הוציא באותה תקופה למיקור חוץ 52 שירותים בהיקף של 4.77 מיליארד שקל ומשרד החינוך 60 שירותים בהיקף כספי של 1.95 מיליארד שקל.

הנתונים האלה מתוכללים באתר שנמצא בהרצה שמפעיל האגף לממשל וחברה במשרד ראש הממשלה בשיתוף הסדנה לידע ציבורי. הנתונים אינם כוללים את המכרזים שמוציאות הרשויות המקומיות או שירותים חברתיים שמופעלים על ידי משרדים נוספים (שזה חלק קטן יחסית) וכמו כן לא את נתוני מיקור החוץ של הביטוח הלאומי, שלבדו מוציא למיקור חוץ שירותים בהיקף של כ־10 מיליארד שקל בשנה. במשרד הרווחה ניתן לראות בתוך שלוש שנים בלבד עלייה של כ־30% בהיקף הכספי הכולל של השירותים שהוצאו למיקור חוץ בין 2017 ל־2020. כאשר התחום הבולט ביותר בכמות ובהיקף הוא גם זה שבו האוכלוסייה הפגיעה ביותר — תחום המוגבלויות — שירותים בהיקף כספי של 3.1 מיליארד שקל (57%) שהוצאו לגופים חיצוניים, מתוך כל ההוצאה למיקור חוץ של משרד הרווחה.

במשרד הבריאות ניתן לראות עלייה של כ־24% בהיקף התקציב הכולל שהוצא למיקור חוץ בין 2017 ל־2020, ובמשרד החינוך עלייה של כ־22%. בשנה החולפת היתה ירידה לעומת השנתיים הקודמות, אך זו מוסברת לא בשל קיטון בהיקף מיקור החוץ, אלא עשויה לנובע ממעבר של שירותים לצורות הפעלה שונות שאינן דווקא באמצעות מכרזים.

משרד הבריאות בולט במיוחד בהוצאת שירותים למיקור חוץ למגזר העסקי: מתוך 319 המפעילים החיצוניים שמספקים שירותים שונים למשרד, 188 מפעילים (59%) הם גופים עסקיים.

ישנם שירותים רבים המסופקים על ידי מגוון רחב של מפעילים בכל רחבי הארץ, כאשר הדוגמא הבולטת ביותר היא המכרז הגדול ביותר של מיקור חוץ של משרד הבריאות, ושל המדינה בכלל, בהיקף של 2.3 מיליארד שקל, למתן שירותי אשפוז גריאטריים לחולים סיעודיים או תשושי נפש. השירות ניתן ל־13,200 איש ברחבי הארץ ומסופק על ידי 117 מפעילים שונים. גם כאן ניתן לראות רוב בולט לגופים מהמגזר העסקי (80) לעומת המגזר השלישי (26). מגמה זו באה לידי ביטוי גם בעוד מכרזים גדולים נוספים של המשרד, למשל בתחום שירותי השיקום לנכי נפש בקהילה.

גם משרד הרווחה מוציא לא מעט מהשירותים למיקור חוץ לגופים פרטיים. בשנת 2020, מתוך 578 מפעילים חיצוניים שונים עבור משרד הרווחה, 205 הם גופים עסקיים (35%). נוכחות המפעילים מהמגזר העסקי בולטת במיוחד בתחום מתן שירותים לאזרחים ותיקים (כ־50%) ובתחומים של מוגבלויות ושירותים אישיים וחברתיים (כ־35%). השרות עם ההיקף הכספי הגבוה ביותר שרוכש המשרד הוא מעונות פנימייה לאנשים עם מוגבלות ־ מסגרת דיור חוץ ביתי טיפולית ושיקומית. מדובר במכרז בהיקף 1.56 מיליארד שקל שנועד לשרת כ־8,490 איש, וכיום מסופק בידי 69 מפעילים שונים, כשרובם (45) הם גופים פרטיים.

במשרד החינוך שיעור המפעילים החיצוניים שהם גופים עסקיים הוא דומה: 49 מפעילים חיצוניים מתוך 134 בסך הכל. כאשר מפעיל אחד מהמגזר העסקי — חברת מילגם — מקבל לבדו כשליש מסך ההוצאה של המשרד על "רכש חברתי". מדובר במכרז הגדול ביותר של משרד החינוך למיקור חוץ — התוכנית להזנת 420 אלף תלמידי בתי הספר היסודיים וגני החובה בהיקף שנת מאושר של כ־639 מיליון שקל.

לדברי ברקאי ממנהיגות אזרחית, "החברות הפרטיות רוכבות על הגל של השיוויון במכרזים ומעקרות את הרעיון שהיה ביסוד ההפרטה של שירותים חברתיים שהמדינה העבירה לארגונים ללא כוונות רווח. בנוסף הן הצליחו בכוח שכנוע להוסיף לעצמן את התנאי במכרזים של 4% רווח תחת הטענה שהן מופלות לרעה מול העמותות שלא משלמות מע"מ, ויצרו לעצמן היקפי הכנסות ורווח נאים".

פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה טוען כי "לחברות הפרטיות האלה אין עניין אמיתי ברמת השירות. מה שחשוב להן זו שורת הרווח. הן בעיקר מתמחות בשני דברים: יש להם כלכלנים שיודעים למלא חוברות מכרזים כדי לגשת ולזכות בהם ועורכי דין שאחרי זה יבואו ויתמקחו ויגידו 'על זה לא התחייבנו במכרז'. הגופים הגדולים הפרטיים האלה מתרחבים ומתפשטים לתחומים נוספים. הצעד הבא יהיה שגופים עסקיים יתחרו אחד בשני על תמחור חסר רק כדי לזכות, כולל להגיש הצעות הפסדיות, וברגע שזה מה שיקרה ככה גם תיראה רמת השירות".

פרופ' ג'וני גל מהחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וראש תוכנית הרווחה במרכז טאוב אומר כי על מנת לטפל בחוסר הפיקוח של המדינה על הגופים הפרטיים "יש להרחיב את מנעד הסנקציות, את המקלות והגזרים שיש למדינה במערכת היחסים עם הגוף המפוקח, לא רק סנקציה של ניתוק יחסים אלא גם סנקציות ביניים למיניהן. כמו כן ניתן לצמצם תופעות בעייתיות על ידי יצירת מנגנונים מסודרים של שילוב מקבלי השירות — למשל בני משפחה של חוסים — בתהליך הפיקוח, ובאופן מובנה ולא אקראי. ונקודה אחרונה שכדאי לחשוב עליה היא עד כמה המדינה צריכה שהטיפול באנשים עם מוגבלות או בעיות אחרות יתבצע במוסדות סגורים מחוץ לבית, שקשה לפקח בהם ואנו רואים שם תנאים פחות טובים וסיכון גבוה יותר, או שנכון יותר לטפל בתוך הקהילה".

פרופ' גוטווין נחרץ יותר: "הרגולציה היא פיקציה, כי אין באמת גורם ממשלתי שיכול לעשות רגולציה מתוך ידע בניהול מקומות כאלה. לכן צריך לקבוע מערכת יעדים להחזרה של השירותים האלה לידי המדינה. אני קורא לזה הלאמה חוזרת באופן מדורג".

לדברי אביעד הומינר־רוזנבלום, מנהל המדיניות בקרן ברל כצנלסון, לבעיית היעדר הפיקוח על מסגרות הרווחה המופעלות במיקור חוץ, מצטרפת גם בעיה נוספת: היעדר התמקצעות של רוב אנשי הצוות — מטפלים, מדריכים וכדומה. הוא מכיר את הסוגייה מקרוב מהימים שבהם היה יועצו של שר הרווחה לשעבר איציק שמולי. "ראיתי כיצד הדברים מתנהלים מבפנים, במסגרות החוץ ביתיות בכל הנוגע לכוח האדם הלא פרופסיונאלי. המצב שלהם הוא פשוט קטסטרופלי, מזעזע. מדובר באנשי צוות שמקבלים שכר מינימום, שבעצמם מגיעים מאוכלוסיות מוחלשות מאוד, בלי תנאי סף, ללא השכלה, עם אפס הכשרה והדרכה למעט אולי חפיפה קצרה. יש תת־תקינה מבחינת כמות האנשים כי תמיד יש פחות מדי עובדים על כמות המטופלים וקשה לגייס עובדים לעבודה הקשה הזו, ואורך הזמן שעובדים מחזיקים במקומות האלה הוא בין שנה לשנה וחצי. כשאתה מכניס את האנשים האלה לטפל באוכלוסיות הכי קשות 24/7, אז ברור שמפה ועד שיהיו התעללויות בחוסים הדרך קצרה. זה כמעט לא יכול להיות אחרת, כי זה כמו סיר לחץ. כל עוד לא יטפלו וישנו מהותית את התקצוב, התקינה וכוח האדם – המצב לא ישתנה, וזה פשוט מזעזע".

גורם בכיר במשרד הרווחה מודה בשיחה עם "כלכליסט" ש"המודלים של התקצוב צריכים להיות יותר נדיבים, כדי שניתן יהיה לשלם שכר גבוה יותר למטפלים ולמדריכים. כיום אנו מתמחרים את שכרם בשכר המינימום ועוד 10%, ולכן יש קושי למצוא עובדים איכותיים". אולם, לדבריו, מדובר בבעיה משנית לעומת הכשל המרכזי – היעדר פיקוח מספק על הגורמים החיצוניים המספקים את השירותים במיקור חוץ.

גם המנכ"לית סיגל מורן התבטאה בשנה האחרונה בפורומים שונים על היעדר כוח אדם וידע מספקים בתחום הפיקוח ועל "צעדים מתבקשים שלא נעשו שנים ארוכות", ובאותו דיון בכנסת בנושא דיברה על החשיבות של צמצום וסגירת מסגרות הדיור החוץ ביתיות הגדולות והעברת חלק מהחוסים לטיפול בקהילה. "המעונות הגדולים כפי שהם היום צריכים להיעלם מהעולם. אלה שיישארו בסוף צריכים להיות קטנים, בסטנדרטים אחרים, באיכות אחרת וצריכים להיות בפוקוס פיקוחי אחרי לגמרי ממה שקיים היום", אמרה.

במהלך השנים דו"חות שונים הצביעו על ליקויים בתחום הפיקוח על שרותי הרווחה, כאשר דוגמא לאוזלת היד בנושא אפשר לראות בממצאי דו"ח פנימי של משרד הרווחה שפורסם בתחילת חודש יולי ב"הארץ", והצביע על מחסור חמור במפקחים על ילדים שהועברו למשפחות אומנה. כך למשל, בשנת 2020, לפי הדו"ח, היתה מפקחת אחת במחוזות תל אביב והמרכז שאחראית על יותר מ־1,100 ילדים במשפחות אומנה, מפקחת אחת במחוז ירושלים על 900 ילדים ומפקחת אחת בדרום הארץ בחצי תקן על 600 ילדים. הדו"ח קבע שהליקויים "מעידים על הצורך בהגברה משמעותית של הפיקוח הקיים". וזו רק דוגמא אחת.

במשרד הרווחה מדגישים שבשנה האחרונה, בין השאר בעקבות האירועים בבני ציון ובבית דפנה, הם נקטו בצעדים משמעותיים בעניין הפיקוח, כמו הקצאת עשרות תקנים נוספים לעיבוי מערך הפיקוח ואפילו הוצאת הפיקוח עצמו למיקור חוץ. "אנו לא יכולים לעשות את זה לבד באמצעות עובדים שלנו, אז החלטנו להשתמש בגורמים חיצוניים לפיקוח ובקרה על המפעילים", מספר הגורם במשרד הרווחה. במכרזים נבחרו שלוש פירמות ראיית חשבון לביצוע פיקוח פיננסי, וחברות לפיקוח רפואי והנדסי. בנוסף, בחודש מאי המשרד הוציא נהלים חדשים לפיהם יופעלו סנקציות על מפעילים כמו קיזוז כספים מתשלומים אם לא יעמדו בהתחייבויותיהם.

הצעדים האלה, מקווים במשרד, יסייעו בשיפור המצב הבעייתי אולם המדיניות של הוצאת שירותים למיקור חוץ תימשך. "השיטה של קניית שירותים, למרות כל המגבלות שלה, היא הטובה ביותר", אומר הבכיר במשרד הרווחה. "בפועל, כל עלייה בתקציב המשרד מתורגמת לעלייה במיקור החוץ".

לדבריו, אין מדובר בהתנערות מאחריות. "המדינה אחראית על הרגולציה, על התווית המדיניות, מחליטה איזה שירות היא רוצה, קובעת איזה תכנים יהיו בשירות, מתמחרת אותם ויוצאת למכרז על ההפעלה, כאשר היא לוקחת בחשבון את איכות ההצעות ובמרבית המקרים לא את המחיר, שהוא נתון", אמר הבכיר במשרד הרווחה. "אנו מעדיפים עמותות על פני חברות פרטיות, אבל אין לנו העדפה מובנית בתוך המכרזים בשל מגבלות משפטיות. במרבית המקרים כשיש עמותה טובה שניגשת למכרז היא זוכה, אולם לצערנו יש גם עמותות גרועות ואין בארץ מספיק עמותות שמוכנות להתמודד עם שירותי הרווחה, אז אין לנו ברירה אלא להכניס גופים פרטיים שכן מוכנים לקחת את זה על עצמם".