דרוש פוטש: יש לנער את האקדמיה הישראלית לקולנוע

הערב יחולקו פרסי אופיר מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע. מה שמעלה את השאלה: האם מישהו יודע מה, בעצם, עושה האקדמיה הישראלית לקולנוע? האם כמו אקדמיות אחרות לקולנוע בעולם היא עוסקת בחינוך, שימור ושתדלנות למען הקולנוע הישראלי? לא. האם היא מהווה מוקד פילנתרופי לטובת תעשיית הקולנוע? לא. אז מה היא עושה? פחות או יותר דבר אחד בלבד: היא מקיימת טקס שנתי לחלוקת פרסי אופיר. ואת המשימה האחת הזאת היא עושה באופן איום ונורא. זו תחרות מוטה ומשובשת, שקל לחזות אותה, שמתקיימת במעמד צד אחד: קבוצה קטנה של מצביעים, רובם לא באמת שייכים לתעשיית הקולנוע הפעילה, מנהלת טקס שלציבור הרחב אין שום אפשרות להשתתף בו. באופן תמוה ועקבי, הסרטים כמעט ולא מוצגים לקהל לפני. אם אתם יוצרים ותיקים ומצליחים, ואם כבר זכיתם בפרס אופיר כבמאים, הסיכויים שלכם לזכות צונחים. אם ביימתם סרט ביכורים, הסיכויים שלכם עולים. אם הסרט שלכם הופץ מסחרית וזכה להצלחה, סיכוייכם לזכות אפסיים. ואם הגעתם מחו"ל מכוח קו־פרודוקציה — כשחקנים, מוזיקאים או צלמים — אתם לא זכאים להשתתף בתחרות.

אחרי 32 שנה של פרסים, דפוסי ההצבעה של חברי האקדמיה קבועים וצפויים, ומייצגים תפיסת עולם מיושנת שהופכת את האקדמיה למועדון חברים סגור ואקסקלוסיבי שיצביעו רק עבור היוצרים שיואילו בטובם להציג בפניהם את סרטיהם לשיפוט מוקדם בבכורה עולמית. זו הסיבה לכך שהאקדמיה תמיד בלמה כל ניסיון לשנות את הסעיף המשונה ביותר בתקנון שלה, זה שמאפשר לסרטים שלא הופצו מסחרית להתמודד על הפרס. זו לא אקדמיה, זה פסטיבל קולנוע ל־900 איש.

הדרך לאילת", וילוז'ני (במרכז) גונב את ההצגה | צילום: עודד אשכנזי

בסופו של דבר, האקדמיה — שמקבלת ממשרד התרבות יותר מחצי מיליון שקל — עושה רק דבר אחד: בוחרת את נציג ישראל לאוסקר. זו ועדת מיון של 900 ומשהו חברים שמעמידה פנים שהיא מחלקת פרסים למיטב התוצרת הישראלית. וזו הסיבה שהתחרות הזו מוטה מיסודה: מאז ומתמיד אומרים לא מעט מצביעים, שהם אמנם אוהבים סרט אחד, אבל יצביעו עבור סרט אחר "כי הוא יותר מתאים לאוסקרים". מכיוון שיש לאקדמיה הנהלה חדשה ויו"ר יחסית חדש, כדאי להזכיר: כדי להפסיק להטות את ההצבעה, פצלו את הקטגוריות. פרס הסרט הטוב יוענק לסרט שחברי האקדמיה הכי אהבו השנה (מבין הסרטים שכבר הופצו מסחרית, בלי הפרדה בין עלילתי לתיעודי), נציג ישראל לאוסקר ייבחר בקטגוריה אחרת, וקטגוריה נוספת תוענק לסרט הביכורים הטוב של השנה, מה שאולי יעזור למצביעים לאזן את התלהבותם מכל מה שחדש, ואת קרירותם כלפי כוכבי השכונה, אלה שזכו בעבר ועכשיו נהיו גדולים ומצליחים מדי, עד כדי צרות עין. הנהלת האקדמיה יודעת את כל זה. אחד היו"רים הקודמים, מוש דנון, ניסה להניע מהלך לשנות את שיטת ההצבעה באקדמיה, אבל נבלם באופן אגרסיבי על ידי ותיקי התעשייה, שרוצים את התחרות הזאת בדיוק כך — מיושנת, מנותקת ולא רלבנטית. דנון, ומי שהיתה המנהלת הקודמת של האקדמיה (וכיום עומדת בראש סם שפיגל), דנה בלנקשטיין כהן, ייסדו מפעל של הקרנות סרטים ישראליים בפריפריה, שהוא הדבר היחיד שהאקדמיה עושה נכון. יו"ר האקדמיה הנוכחי אסף אמיר הוא אדם בעל זכויות אדירות כמפיק קולנוע מצוין שחתום על סרטי מופת, אבל כיו"ר האקדמיה, או לפחות כמי שאחראי על ניהול פרס אופיר, הוא עושה לדעתי עבודה איומה ונדמה שכל תפקידו הוא לבלום כל ניסיון לעדכן את התחרות למשהו שעשוי לייצג היטב את התעשייה ואף לעניין את הקהל הרחב.

הטקס עצמו יתקיים במועדון זאפה בתל אביב ויועבר בשידור לא־חי בקשת 12 ב־23:22 (אחרי גיא פינס, שיהיה ברור מה ההיררכיה כאן). יש סיכוי טוב ש"קריוקי", סרט הביכורים האפלולי והכריזמטי של משה רוזנטל, יזכה בפרסים הראשיים. ששון גבאי, בתפקיד הראשי, ככל הנראה יזכה בפרס השחקן, על תפקיד נפלא. שמואל וילוז'ני, שגונב את ההצגה בסרט "הדרך לאילת", עשוי להיות הזוכה בקטגוריית שחקן המשנה. הסרטים האלה ייצאו בבתי הקולנוע רק בעוד כמה שבועות, אז דמיינו שהגעתם לערב הגמר של "הכוכב הבא" מבלי ששודרה עונה לפני כן, כל המתחרים אלמוניים, וגם את השירים שלהם לא משדרים בגמר, רק מחלקים להם פסלונים ויו"ר מפעל הפיס בא לנאום. ועל זה אנחנו משלמים מכיסנו יותר מחצי מיליון שקל. הגיע הזמן לטלטל את פרס אופיר, לפרק ולבנות את התחרות הזאת מחדש. היא יכולה להיות הרבה־הרבה יותר מעניינת מזה. כל מה שצריך זה פוטש קטן מצד חברי אקדמיה שייצאו כבר מאדישותם ובאמת יתעניינו בפרס, בטקס ובקולנוע הישראלי.