"אם אגרום לילד לפתוח ספר, את שלי עשיתי"

פלא שלא קם עד עכשיו פסטיבל ספרות ילדים ישראלי — דבר כל כך מתבקש. אבל הנה זה קורה: "פלא" הוא פסטיבל ספרי ילדים חדש שאותו יזמה ומנהלת ליאת סגול, מומחית בתרבות הילד ומי שזכורה בזכות החנות המקסימה לספרי ילדים "אמילי ופפו" בשינקין. סגול, בת למשפחת סגול, מבעלי חברת כתר פלסטיק, הגתה את הרעיון וגם את השם וגייסה לטובת העניין את מימון המשפחה, מתוך תקווה להפוך את הפסטיבל למסורת שנתית.

"פלא" יתקיים בבת ים ב־8-6 ביוני, ויכלול מפגשי סופרים, הצגות ילדים, יריד ספרים וסדנאות יצירה. ישתתפו בו, בין השאר, שירה גפן ואתגר קרת (עם ספר ילדים חדש שטרם ראה אור, "העץ שאף ילד לא דמיין"), ינץ לוי, עלמה זהר, חנוך פיבן, רוני אורן, מאירה ברנע גולדברג ועוד רבים.

סגול (49), גרושה ואם לשלושה, מתגוררת בתל אביב. היא למדה לתואר ראשון בתקשורת במכללה למינהל ולתואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך ב־2005 פתחה את החנות "אמילי ופפו". כשהחנות נסגרה הלכה סגול ללמוד לתואר שני נוסף במחקר תרבות הילד.

סגול היא בתו של יצחק סגול, שביחד עם אחיו סמי ירשו מאביהם את העסק המשפחתי לייצור מוצרי פלסטיק, חברת כתר. החברה, שהתחילה כעסק משפחתי קטן, צמחה משנות ה־80 והפכה ליצרנית בינלאומית גדולה. כיום למשפחת סגול 20% מכתר פלסטיק.

"הבית שגדלתי בו טיפח את הערך של לתת כבוד לאחר, לא רק למה שהוא אני. דווקא בגלל המצב הנוכחי בחברה הישראלית, בפסטיבל שעוסק בספרות ילדים יש פוטנציאל להרחיב את המכנה המשותף. כי מעטים הבתים שלא קוראים בהם ספרות ילדים. זה חוצה קהלים וחוצה דעות ומעמדות".

סגול מספרת שאחרי סגירת "אמילי ופפו" ב־2010 נקלעה לוואקום. "הייתי באבל, אף שהסגירה נעשתה באופן מפוכח בלי שיהיו לי חרטות", היא מספרת. "אבל חוויתי ריק גדול, חור בבטן, אז מילאתי אותו בתינוקת אמיתית, ילדתי את בתי השלישית שלי, ואז עשיתי תואר שני במחקר תרבות הילד באוניברסיטת תל אביב, סיימתי לכתוב את התזה לפני שנה בערך, ושאלתי את עצמי מה עכשיו. בהתחלה חשבתי להקים מרכז תרבות שמוקדש לספרות ילדים, לא מרכז מחקרי כמו בית ברל אלא מרכז חווייתי עבור הילדים ובית מקצועי עבור היוצרים, הסופרים, המאיירים. ספרי ילדים מיועדים לילדים אבל כל שרשרת היצירה שלהם מורכבת ממבוגרים. אבל הבנתי שזה פרויקט ענק, וחשבתי על פסטיבל.

איך נוצר הקשר עם בת ים?

"המשפחה שלי במקור מבת ים, הם עלו מאיזמיר שבטורקיה וגרו שם. אבל מעבר לחיבור האישי, אני מאוד מאמינה בעיר הזאת — יש בה פוטנציאל אדיר, גיאוגרפית היא ממוקמת טוב, קרובה להרבה ערים גדולות אחרות, יש לה הרבה נכסים תרבותיים שאנשים לא כל כך מכירים, כמו טרמינל העיצוב ומוזיאון בת ים. כשבאתי לראש העיר צביקה ברוט, הוא הבין את הערך של הפסטיבל. קראתי לפסטיבל 'פלא', כי באמת פלא בעיניי שאין כזה דבר עדיין".

פלא זו גם התחושה שספרי ילדים יכולים לעורר בילדים. "פלא זה הרגע שבו הורה וילד קוראים יחד ספר ונמצאים במרחב עצמאי שאין לו שום תחליף", אומרת סגול. "או כשילדה לומדת את האלף־בית ונהנית בפעם הראשונה מקריאת ספר".

ליאת סגול, מקימת פסטיבל "פלא", עם החתול פסח. "נהיינו קצת עצלנים ואני רוצה להזכיר מה הדבר הזה עושה לקשר בין הורה לבין ילד" | צילום: יובל חן

סגול מספרת שעבורה כילדה זו הייתה חוויה משנה חיים: "בלימודי התואר השני לקחתי קורס על הגירה ודרכו הבנתי שאני בעצם בת למהגרים. כל חיי לא הבנתי את זה. אמא שלי נולדה בישראל ובגיל שנה חזרה לטורקיה, רק בגיל 22 עלתה; ואבי נולד בטורקיה ועלה לארץ כשהיה בן 11. תרבות קריאה של ספרות עברית לא הייתה משהו שגור בבית, אז החיבור שלי לספרות ילדים עברית היה הניסיון שלי ליצור שורשים למקום הזה".

יש ירידה בקריאה, ודאי בקרב צעירים. הניסיון לחבב על ילדים את הקריאה הוא לא קצת מלחמה בטחנות רוח?

"הנתונים מראים שיש ירידה בקריאה אצל ילדים ומבוגרים, אבל לא צריך להרים ידיים, אלא דווקא כן לנסות ולפעול. ולא מתוך חרדה, אלא מתוך כיף ושמחה של תראו אילו דברים נפלאים יש לנו ולפגוש יוצרים ולראות תערוכות. אם אצליח לגרום לילד אחד לחזור הביתה ולפתוח ספר, או לגרום להורה להקריא לילד שלו ספר — עשיתי את שלי. המטרה היא גם לעודד הורים להקריא לילדים שלהם, יש לנו תפקיד משמעותי במובן הזה. נהיינו קצת עצלנים ואני רוצה להזכיר מה הדבר הזה עושה לקשר בין הורה לבין ילד".

הפסטיבל יכלול גם מחוות לשני יוצרים משמעותיים שהיטיבו לכתוב לילדים, מאיר שלו ויהונתן גפן, שנפטרו לאחרונה. "יש פה יוצרים נפלאים לילדים וחשוב לטפח את היצירה המשובחת הזאת. יצרנו בבת ים גם תוכניות חינוכיות וקהילתיות סביב ספרי ילדים: תלמידים מבתי ספר בעיר עברו סדנאות כתיבה וסדנאות איור, ואת התוצרים נציג במוזיאון בת ים לאמנות במשך הפסטיבל. גיבשנו גם חמש קבוצות של ילדים והורים, כל קבוצה בחרה ספר ילדים אחד, הפגשנו אותם עם היוצרים, והם בנו בובות ענק כמו בעדלאידע של דמויות מתוך הספרים".

כשהיא נשאלת אם ניסתה לכתוב ספר ילדים בעצמה, היא משיבה ש"ממש לא, חמש שנים הייתי בצד השני של הדלפק, הייתי מקבלת בכל שבוע עשרות ספרי ילדים ונוער ורובם — איך לומר — לא ממש טובים. אם אתה כותב, כדאי שזה יהיה מעולה. זו הבעיה עם התחום הזה, הרבה חושבים שקל לכתוב לילדים, כל סבתא כותבת ספר לנכדיה וזה זילות של התחום. להפך, ילדים צריכים לקבל את המוצר הכי טוב. לא סתם הסופרים הכי גדולים כותבים גם לילדים. אני משאירה את הכתיבה לאנשים המחוננים לזה".

איך ספרות ילדים הפכה לאהבת חייך?

"בתור ילדה קראתי הרבה. כשהייתי בהיריון עם בתי הבכורה, כבר קניתי לה את סדרת המיתולוגיה היוונית לילדים, זה חיכה לה. פשוט התוודעתי לעולם הזה והתאהבתי בו. ספר ילדים בעיניי הוא כמו שירה, במעט טקסט וכמה איורים הוא יכול להגיד את הדברים הנסתרים מהעין. לאהובים שלי הרבה פעמים אני נותנת ספרי ילדים במתנה. אגב, יש לנו בפסטיבל גם שעת סיפור למבוגרים עם המשוררת אורית גידלי. היא בוחרת ספרי ילדים שהם פיוט ממש, ומקריאה אותם".

מה ספר הילדים האהוב עלייך?

"זה ספר שכבר כמעט אי אפשר להשיג: 'סבתא מעופפת' של הסופר והמאייר הגרמני וולף ארלברוך. אני בוכה כשאני קוראת אותו".