הבמאי ג'ייסון דנינו הולט: "לימדתי את עצמי לראות יופי בכאב"

ג׳ייסון דנינו הולט

• גיל: 36 • מקום מגורים: תל אביב

• מצב משפחתי: רווק.

• אמן ויוצר מנהל אמנותי של תיאטרון הבית ביפו. הנחה ב־MTV, העלה בקאמרי את המופע "ניים דרופ", הוציא את הספר "צילום מסך", כעת מעלה את "HD היי דפינישן" (14-13 ביולי בתיאטרון הבית) עם אנסמבל א.נשים מהקשת הטרנסית

איפה אנחנו תופסים אותך?

"רגע לפני רואה החשבון, שהוא בעצם על תקן פסיכולוג. אני נפגש איתו פעם בשבוע והוא מחבר אותי לקרקע הכלכלה שכולנו עבדים שלה".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

"הקפה הראשון של הבוקר הוא ג׳ארה עצומה של קפה שחור עם הל. כמות מטורפת של חצי כוס חומר וחצי כוס מים. אנשים נחרדים מהעוצמה, אבל רק ככה אני מצליח להתניע".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"בזמן האחרון אני משולהב מעניין הבינה המלאכותית וכמה מהר זה מתקדם. אז הייתי רוצה לשבת עם ה־AI הכי מתקדם ופורמלית הוא היצור התבוני ביותר שקיים כרגע בעולם, ודווקא לדבר איתו על רגשות ולראות איך הוא יוכל לעזור".

על מה אתה עובד עכשיו?

"אני אחרי סדרת הצגות של 'ניים דרופ: הקאמרי', מופע שעלה לפני שש שנים בתיאטרון הבית ועבר אדפטציה חדשה בקאמרי. חגיגה מטורפת עם חברותיי הטובות מיה לנדסמן, אלון סנדלר, יעל מור, הילה גלוסקינוס, גיל שחר. אני כותב גם יצירה של עבודות אודיו לסיורים בשכונת פלורנטין. משהו מאוד שונה ואחר שאני חושב שייצא קסום.

"ולאחרונה עלה המופע 'HD היי דפינישן' בתיאטרון הבית. תוצר של שנה של עבודה עם קבוצה טרנסית - יצירה מקורית חדשה מבחינתי שהיא משנה חיים כי לא היה כזה דבר פה. לראשונה נתנו לשחקנים בקבוצה הטרנסית לספר את הסיפור שלהם, במילים שלהם, בליווי שלי. יש פה יצירה שבעיניי היא די מהפכה".

מה השריטה שלך?

"אני נעלב עד עמקי נשמתי מאיחורים. מילא להיות קפדן ולדרוש זאת מהסביבה, אבל ההיעלבות האישית היא ממש הגזמה פראית שהייתי שמח לעדן אותה. אני בעיקר סובל מזה".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"דווקא בזמנים של כאב בלתי נסבל, לדעת למצוא בו גם יופי, לחבק אותו כחלק מחומר החיים. אני משתדל ליישם, אמנם בדיעבד, אבל כשמאוד כואב לי אני אומר לעצמי שזה חלק מיופי החיים, 'אתה עכשיו חי'".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"אם הצלחתי לארגן לעצמי שישי בלי עבודה, והיה לי זמן לנקות את הדירה בצ׳יל (אני מנקה מאוד לא יעיל, לוקח לי שעות), ואני ממלא את הבית בפרחים טריים, אז שיחקתי אותה.זה האידיאל".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

"לשים את היד על פצעים, שברים ומחלות ולרפא אותם".

באילו נסיבות ולמי יוצא לך לשקר?

"לעצמי. בתקופות קשוחות אני מסתובב עם החיוך המזויף והשקרי הכי מבעית וענק במשך ימים שלמים, מתוך אמונה שהוא לאט לאט יחלחל לי למצב רוח".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"החתיך הקיצוני הזה שעובר ברחוב וקולטים אותו רק בזווית העין ומשם לא רואים אותו יותר לעולם. הבלתי מושג עד לא קיים".

למה אתה מתגעגע?

"אני מתגעגע ליכולת להתגעגע בקלות. להרגיש געגוע זה אחד המחסומים הרגשיים הכי עקשניים שלי".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"לא מאמין בנכסים ונדל"ן יותר. הייתי רוצה ים כסף בשביל לטוס בעולם, לראות מלא הופעות ולשלם שכירות על דירות מהממות בטוקיו, אתונה, מקסיקו סיטי ובנגקוק.להיות בתנועה".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"על חוויות. פחות חפצים ובגדים ויותר נסיעות וטיולים בחו"ל . נגיד עכשיו ההופעה של ביונסה בוורשה זו חוויה חד־פעמית ששווה להוציא עליה כסף".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"הייתי רוצה יותר שליטה על מצב הרוח שלי, שהמציאות האובייקטיבית (אם יש בכלל דבר כזה) לא תשתנה מקצה לקצה בהתאם למצב רוח שדרכו אני חווה אותה".

על מה יש לך רגשות אשם?

"על זה שחתול אחד שלי מקבל הרבה יותר יחס מהחתול השני שלי. יש לי שני חתולים, אחד פיזית חי עליי והוא כמו תינוק והשני סנוב שבעצם רוצה תשומת לב אבל לא יודע לבקש, אז הוא לא מקבל אותה. במציאות יש לי 'בן' שמקבל 90% מהיחס ועוד יצור שאני יודע שמגיע לו יותר אבל הוא לא מקבל והוא מקופח”

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"שאני בחיים, עם לב רך ותשוקה אותנטית ליצירה".

מה מפחיד אותך?

"קפיטליזם, יצרנות במקום יצירתיות, לעבוד מהמקומות הלא נכונים, מהמוטיבציות של חומר ולא של רוח. מפחיד אותי שהמטוטלת בעולם, ובטח בארץ, מכה חזק מאוד ימינה לכיוון השמרני והחשוך, מפחיד אותי הרגע שבו אמירות ייתרגמו למציאות שאני כבר לא ארגיש שאני וחבריי בטוחים בחיים שלנו".

מה עושה אותך מאושר?

"החתול שמקבל את היחס המועדף. יחסים כאלו לא היו לי בחיים עם יצור אנושי: אני שונא להתכרבל עם בני אנוש ואיתו אני יכול שעות".

מה הכי חסר לך בחיים?

"לצערי זאת תשובה קפיטליסטית ודוחה אבל הייתי שמח לעוד שמונה שעות ביממה".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"הים של תל אביב. הוא אמנם לא שלי אבל המגורים בקרבה אליו והיציבות שלו (הוא תמיד שם) גורמים לי להרגיש שהוא נכס גם שלי באופן פרטי. ההילר האולטימטיבי הוא הים".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"התמדה, הומור, נאמנות. יצאו לי שלוש".

מי האמן שהכי השפיע על יצירתך?

"יש לי רתיעה מובנית משאלות 'הכי': מה הצבע הכי אהוב עליך, השיר הכי אהוב עליך וכו׳. זה מקבע שלא לצורך רשימת שמות בלתי נגמרת.

"עכשיו באופן אסוציאטיבי עלה לי שייקספיר. זה הפתיע אותי ומרגיש לי קצת קרינג׳ לכתוב אותו מבלי לציין שהוא טיפה בים מאוד דינמי של השראות ומוזות - שהן דבר מאוד דינמי ומתחלף, אנחנו בעידן של שפע יצירתי מטורף".

אם לא היית אמן יוצר מה היית עושה?

“הייתי פותח בית הארחה באיזה חוף שבן הזוג שלי הוא השף המוצלח ואני המארחת היעני ביצ׳ית, אבל בעצם הלב החמוד ושיוצר את הווייב של המקום".