וזכרוני הראשון שלמה ארצי | צילום: אלעד דבי
להתפעל מטקס חינה או לצאת למסע עם שלמה ארצי: המלצות לשעות של פנאי
וגם: להחליק את החג עם דאקירי רימונים, להקפיא את הדם עם נואר נורדי משובח, או להתמוגג מהחתול המקסים של דויד גרוסמן
תערוכה
להתפעל מטקס חינה מרהיב
"החינה היתה הזדמנות להוציא מהארון את התלבושות והתכשיטים ולחגוג טקס המשלב בין הדורות, שבו מרעיפים ברכות. זה היה מעורר השראה", אומר רפאל וזאנה, שאוצר יחד עם אילנה כרמלי לנר, את התערוכה "קולולולו", שנפתחה אתמול בגלריית המשכן בית מאירוב בחולון. התערוכה עוסקת בטקס החינה כפי שהוא בא לידי ביטוי במנהגי העדות השונות בארץ לרבות התלבושות האותנטיות, למשל, כפתן חינה מרוקאית משנות ה־70; פריטי האופנה — בהם כובע לכלה בחינה תימנית כפרית משנות ה־60; ותכשיטים, כלים וצלילים. לדידו של וזאנה, מנהל אגף תרבות ואמנות בעיריית חולון, החינה היא חלק מהביוגרפיה האישית: "במקום תקליטים או קסטות שמעתי קולולולו כבן למשפחה ענפה בעיירת פיתוח". בנוסף מוצגים פריטים שעוצבו במיוחד על ידי מעצבים ישראליים בהם שחר אבנט, קובי גולן אפרת קליג ועוד. בולטות ביופיין שמלה בעיצובה של נטע איטח וגלימה מרשימה של דרור קונטנטו וכן תכשיטים של הצורף בן ציון דוד, דור שמיני לצורפים מתימן.
עילית מינמר
אוכל
להחליק את החג עם דאקירי רימונים
אם עוד לא הספקתם להתארגן על מתנות לחג, בקפה תמוז, השלוחה התל אביבית של משק מלמד האורגני המצטיין מכפר הנגיד בשיתוף עם קפה טוני ואסתר משוק לווינסקי, ישמחו לעזור עם מגוון שווה במיוחד. שלל מארזים במחירים שינועו בין 120 ל־400 שקלים ובהם דבש ממכוורת האמנונים, טופי, מלח אמבט וסבון טבעי של טבע צמחים, טחינה שמית וכלי חרס של דוד לשם. מחר יערך במקום גם יריד ראש השנה שיכלול תקלוטים, הופעה ודוכנים.
מי שמבקשים מארזי אלכוהול מוצלחים יוכלו לחפש את אלו של בית ה"ספייסהאוז", בר הקוקטיילים התל אביבי המצוין של המיקסולוג יותם שילה. טעמי חג חדשים כמו דאקירי רימונים, ג'ין תפוח בדבש, מרטיני ענבים סגולים. ועוד. המארזים ימכרו במחירים של החל מ־169 שקלים.
קפה תמוז, מאז"ה 9, תל אביב.
חיליק גורפינקל
טלויזיה
להקפיא את הדם עם נואר נורדי משובח
במקום להדליק מזגן בלילות החמים האלה של ספטמבר, עדיף פשוט לצפות בעונה השלישית של "לכודים" בנטפליקס, סדרה איסלנדית מז'אנר הנואר הנורדי. מפולות השלגים ועלילת המתח מקפיאות דם. זה חוסך חשמל. "לכודים", ששתי עונותיה הראשונות, הציגו סיפור בלשי מעולה על רקע נופים רחוקים ומהפנטים, חזרה אחרי הפסקה של כמה שנים לעונה שלישית, וכדאי לצפות בשתי העונות הראשונות לפני שמתחילים עם זאת. הן מתרחשות בחורף המושלג, בין הררי לובן, בין רקיאוויק לצפון, ובכל מקרה בכפור עז, כששיטת הרצח המועדפת בהן באופן סימבולי או פרדוקסלי הוא שריפה — שיר של אש ושל קרח. בין לבין לומדים על עניינים פוליטיים וחברתיים במדינה בת 300 אלף איש בסך הכל. העונה השלישית נפתחת במציאת גופה במערה, שמובילה לחקירה של כת. גיבורי הסדרה, שיצר בלטאזר קורמאקור, הם מפקד המשטרה אנדרי אולאפסון, הדובי והעצוב, ועמיתתו הינריקה, שגם היא לא נראתה מחייכת מעולם.
רותה קופפר
מוזיקה
לצאת למסע עם שלמה ארצי
בדוקו "וזכרוני הראשון" (הוט 8), מדבר שלמה ארצי בכנות ובפתיחות על חייו האישיים והמוזיקליים, בליווי קטעים מהארכיון הפרטי, עדויות של בני משפחה ושותפים לדרך וצילומים נדירים מאחורי הקלעים. במסע אינטימי בן שלושה פרקים שיצרו ירון שילון, אמיר בן־דוד ומוריס בן־מיור, מוצגת הביוגרפיה האישית של ארצי, זו שכרוכה בה גם הביוגרפיה של המדינה, מתחילת דרכו בלהקת חיל הים ועד שנהפך ליוצר המצליח שאמפי קיסריה הוא ביתו השני ("גבר הולך לאיבוד היתה נקודת מפנה בקריירה שלי"). ארצי ניצב חשוף וכן מול המצלמה, לא נלחם גם בדמעות שעולות מדי פעם, ומדבר בפתיחות גם על הצדדים הפחות זוהרים של ההצלחה, על הילדות בבית של שורדי שואה, ועל הביקורות הקשות והמזלזלות שספג. כל אלה היו חלק מההתמודדות שלו ואולי גם היו מרכיב דומיננטי בהתמדה, בהתעקשות ובהצלחה שיצרה את המותג "שלמה ארצי". "וזכרוני הראשון" לא מיועדת רק לקהל האוהדים האדוק אלא לכל מי שנושם מוזיקה ישראלית וקצת מתגעגע למי ולמה שהוא היה כששמע את "תרקוד", "דרכים" או "ירח".
מאיה נחום שחל
ספר
להתמוגג מהחתול המקסים של דויד גרוסמן
אין פה רגע בלי חתול — זה משפט כל כך נכון, כל כך הגיוני, שקשה להסביר למה הוא סביר. לא רק עבור מי שיש לו חתול בבית (במקרה שלנו מדובר בג'ינג'י שמן ומפונק), אלא גם עבור מי שמשוטט ברחובה של עיר, ועבור מי שקורא ספרות: חתול הצ'שייר המחייך ב"אליס בארץ הפלאות", ואפילו קרמר של מאיר שלו. "אין פה רגע בלי חתול" הוא שמו של ספר הילדים החדש והמקסים של דויד גרוסמן (עם עובד), עם איורים של נעמה בנזימן. זה מתחיל בילדה אחת, מעיין, שחלמה בלילה על חתול צהוב קטן שהולך ברחוב ולפתע מסתובב ואומר לה: "אין פה רגע בלי חתול". וכשמעיין מגיעה לגן היא מגלה שעוד ילדים חלמו את אותו חתול בדיוק, שאומר להם את המשפט הזה בדיוק. והחתול הזה הולך ומתגשם להם בגן — בלי ספוילרים, גם בספרי ילדים יש ספוילרים. ונדמה שאפשר לראות בחתול את ייצוגו של הקסם ביומיום, קסם שרק הנפש הילדית מסוגלת להבחין בו, ולגרום לו להתממש.
שירי לב־ארי
טלויזיה
לחזור ליקום של מלחמת הכוכבים
"אנדור" היא הסדרה החדשה מהיקום של "מלחמת הכוכבים" שעולה היום עם שלושה פרקים ראשונים בדיסני+. דייגו לונה מגלם את קסיאן אנדור, דמות שאת סופה פגשנו בסרט "רוג 1". בסרט ההוא הוזעק טוני גילרוי ("מייקל קלייטון") לכתוב ולביים צילומי השלמה, ועל הדרך הוא ברא ביוגרפיה שלמה לדמותו של אנדור, פליט מכוכב לידתו שהופך לנמלט מהחוק בעקבות קטטה שבה הרג שני אנשי המשמר האימפריאלי, ובסופו של דבר הופך לאחד המנהיגים הראשונים של המורדים נגד האימפריה. גילרוי יצר וכתב את הסדרה שמספרת את סיפור התעוררותו הפוליטית של אנדור. באופן משונה ומעניין הסדרה שואבת את השראתה הסגנונית דווקא מ"בלייד ראנר" ולא מהיקום של "מלחמת הכוכבים" — עולם אפל של אנשי שוליים שחיים בחושך ובגשם. הסדרה מתנהלת לאט וניכר שגילרוי בעיקר מתעניין בלדמיין איך נראים חיי היומיום בפריפריה של העלילה הגדולה של הקרב בין האימפריה והמורדים. שלושת הפרקים הראשונים בעצם מהווים מהלך עלילתי אחד, שהופך את אנדור מדמות משנית לדמות עיקרית.
יאיר רוה
