תמרה יובל ג'ונס בבגד בעיצובה. צילום של בן לם ל"את", 1974 |
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
להכיר מקרוב אייקון אופנה מישראל עם הספר של תמרה יובל ג'ונס, לגלות שהמחזה אותלו רלבנטי מתמיד עם גיל פרנק, להצטרף לחצר הסוערת של קיסרית אוסטריה בסדרה "הקיסרית" ועוד ועוד
ספר
להכיר מקרוב אייקון אופנה ישראלי
"אני מנסה להזכיר לאנשים שהיתה כאן אופנה מרהיבה, ועוד יכולה להיות כזאת, אם הקהל באמת ילבש את העיצובים היצירתיים של מעצבים צעירים פה", אומרת תמרה יובל ג'ונס, מעצבת אופנה יותר מחמישה עשורים, מי ששימשה מעצבת ראשית של רוברטו קוואלי האיטלקי, עיצבה עבור בתי האופנה המיתולוגיים "משכית" ו"רקמה", הקימה בית אופנה משלה ואף עמדה בראש המחלקות לאופנה בשנקר ובבצלאל. הספר שלה "תמרה" מספר את סיפורה של תעשיית האופנה הישראלית ואת סיפורה האישי. הוא כולל יותר מ־300 צילומים נהדרים המתעדים את סצנת האופנה בארץ בשנות ה־70 וה־80, ובצידם תובנות מרתקות על עולם האופנה ושפת האופנה. בארבע השנים האחרונות עבדה יובל ג'ונס על הספר הזה יחד עם האוצרת וחוקרת האופנה יערה קידר. "הספר הוא המסע האישי שלי בשני כובעים — האחד של מעצבת אוטודידקטית שמראשית דרכה החליטה להיות עצמאית וחופשייה, והשני של מרצה באקדמיה", היא אומרת. אין הרבה ספרי אופנה כאלה בארץ, וזה יהיה אחד הנדירים שבהם. יובל ג'ונס מגייסת את התקציב הנדרש להוצאת הספר בקמפיין בהדסטארט עד ה־25 בחודש. כרגע לא מתוכננת מכירה בחנויות, מי שירכוש אותו יימנה עם בני המזל ויוכל לשאוב השראה מעולם אסתטי, שפה ייחודית ומאופנה עם חותם אישי.
https://headstart.co.il/project/69024
עילית מינמר
במה
לגלות שאותלו רלבנטי מתמיד
המחזה "אותלו" מאת ויליאם שייקספיר הוא סיפור של אהבה בוערת, קנאה, תסכולים, תמימות נעורים, פוליטיקה זדונית, שמועות כזב, הקטנת נשים וגבריות פגועה. זו הסיבה שהוא נשאר רלבנטי ואוניברסלי כבר 400 שנה. עיבוד חדש של מיכאל טפליצקי שגם ביים, יפתח את העונה של תיאטרון מלנקי בכיכובם של גיל פרנק כאותלו ודודו ניב כיאגו. "לחזור לשייקספיר תמיד תענוג. לגלם את אותלו זו זכייה גדולה. התגעגעתי", אומר פרנק, "אנחנו קאסט מאושר. מצאנו נקודת מבט מקורית לעצב את אותלו. משפט המפתח הוא 'אני כבר במדרון של השנים', שאותו אומר אותלו לעצמו כחשבון נפש. זו נקודת מבט שמוציאה את הסיפור מהאגדה שהוא, ומחברת אותו לגברים פצועים בימינו. אומרים ששייקספיר מודרני, ואני אומר — לא, זה אנחנו שנשארנו עתיקים. אנחנו מודרניים מבחינה טכנולוגית אבל נפש האדם נשארה אותו דבר מימי אדם וחווה. קנאה, שאפתנות, תסכול, חשדנות, אהבה, בגידה, אלימות כלפי נשים — כולם מלווים אותנו עד היום. הכל רלבנטי, גם השפה שוטפת וקליטה לאוזן". החל מה־14.10
מאיה נחום שחל
טלוויזיה
להצטרף לחצר הסוערת של קיסרית אוסטריה
“הקיסרית", סדרה תקופתית על המאה ה־19, מבוססת על התרחשויות היסטוריות בממלכת הבסבורג באירופה, שהפכה בהמשך לאימפריה האוסטרית. הסדרה שזמינה כעת בנטפליקס התמקמה גבוה בסדרות הנצפות של השירות, והיא מתרחשת באחוזות אבן ענקיות, טבולות בירק. יש בה שמלות נפוחות, פנים חיוורות, סוסים דוהרים ועגלות, נופים עוצרי נשימה, ועוגות קצפת בקומות וכן נישואים בשידוכים המופרים ברומנטיקה סוערת. כלומר כל מה שמצפים לקבל מדרמה היסטורית. אפילו לגיבורה קוראים אליזבת, כמו ב"גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין. אבל מאחר שמדובר בסדרה גרמנית, המספרת את סיפורה של אליזבת מבוואריה (דוורים לינגנאו), שכונתה סיסי, שנהיית לקיסרית אוסטריה, יש בה גם אופל. הוצאה להורג מתרחשת כבר בפרק הראשון, וגם המתת חסד של סוס ששבר את רגלו — המרמזות על העתיד לבוא.
בצד הסיפור הרומנטי, הכולל חתונות פאר שלא היו מביישות את "הכתר" (סדרה שיש מי שמשווים אותה אליה), יש ב"הקיסרית" גם מהלכים פוליטיים וחברתיים. הצאר הרוסי ניקולאי רוצה לאחד כוחות עם אוסטריה ואילו הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף לא רוצה במלחמה, ובינתיים פשוטי העם, הנדרסים על ידי הקיסרות, מתכננים מהפכה. כניסתה של הקיסרית לעולם הזה מבטיחה שינויים ורפורמות, אבל גם עוד שמלות ונשפים, שמתקיימים זה לצד זה עד בוא המהפכה.
רותה קופפר
פסטיבל
ליצור אמנות קהילתית נהדרת ביפו ד'
אם לא יצא לכם עד היום לבקר באחד מאירועי זומו המופלאים שהתקיימו בכל רחבי הארץ — הנה ההזדמנות. המוזיאון הנודד שחרת על דגלו את צמד המילים אמנות וקהילה (וגם: חינוך לאמנות) התמקם בחול המועד סוכות ביפו ד׳ עם 40 יצירות אמנות שנוצרו במיוחד למקום, בשיתוף הקהילה, ועם סיורים וסדנאות לכל המשפחה שיועברו על ידי מוזיאון תל אביב. בדומה לזומו לוד שהתקיים בשנה שעברה ממש על מפתני הבתים במטרה לייצר שיח, כך גם הפעם: העבודות יוצגו ברחובות, בחצרות, בבנייני השכונה ובמרחבים היומיומיים שמפגישים בין תושבי המקום אם ירצו ואם לא. במהלך ארבעת ימי הפסטיבל לוסיאנה קפלון תצלם את המבקרים בשיטת קמרה אובסקורה, ודיוויד גיבס יצייר מפות שמבוססות על הזיכרונות של תושבי השכונה. משתתפים גם גילי אבישר, נעם ונקרט, אלעד לרום, אלהם רוקני ועוד רבים ורבות.
עד 15.10, יפו ד׳. כניסה חופשית. zumu.org.il
דנה גילרמן
אוכל
לטעום קרואסון כנאפה
ד"ר נוף עתאמנה מוכרת היטב לקהל חובבי האוכל אחרי זכייתה בעונה הרביעית של “מאסטר שף” ב־2014, והיא גם האוצרת של פסטיבל דארנא ("הבית שלנו") שיתקיים החל מהיום ועד שבת בבאקה אל־גרבייה, עיר הולדתה. הפסטיבל יכלול דוכני אוכל שיציעו ממולאים, מקלובה ועראייס לצד הפתעות כמו בריוש זעתר וקרואסון כנאפה. בסדנאות מהמטבח הערבי ילמדו להכין לחמה בעג'ין, פטאייר גבינה וזעתר ומנאקיש, וגם בקלאווה החל משלב הבצק, בסבוסה וכנאפה. האוכל הוא רק חלק מפסטיבל תרבותי שלם שיתקיים בכפר, ובו תוכלו להשתתף בשחזור טקס חתונה ערבית מסורתית ובסדנאות אמנות עממית (כמו סדנת ריקמה מסורתית או קליעת סלי קש). יתקיימו גם סיורים אדריכליים בכפר, קונצרט וערב הקראת שירה.
חיליק גורפינקל
סרט
לצאת למלחמת מעמדות על יאכטת פאר
"משולש העצבות", סרטו דובר האנגלית וזוכה דקל הזהב של הבמאי רובן אוסטלונד ("הריבוע", "כוח עליון"), הוא סרט מהנה. בזמן הצפייה יהיו שיחשבו שהוא מצחיק נורא ויהיו שיתעצבנו עליו, יהיו שיחשבו שהוא פורץ דרך ויהיו שיראו בו מיחזור מיושן של רעיונות נדושים, יהיו שיחשבו שהוא הסרט הגדול של השנה ויהיו שלא. ולכן, עיקר ההנאה בסרט הוא הוויכוחים שיבואו אחריו. ונדמה שלשם חתר אוסטלונד — ליצור סרט מחרחר ריב ומדון. הסרט הופך את מלחמת המעמדות למלחמת הישרדות של טורפים ונטרפים. בלב העלילה נמצאת יאכטת פאר שעל סיפונה מתקבצים עשירי העולם ואת הספינה מנווט קברניט אמריקאי שיכור (וודי הרלסון). כן, זו מטאפורה. בהמשך פירמידת המעמדות תתהפך כשהעשירים יהיו תלויים בחסדי המשרתים שלהם להישרדותם, וכאוס ישלוט בג'ונגל שהוא בני האדם. לואיס בונואל עשה את הסאטירות הנושכות האלה כבר בשנות ה־60 וה־70, והן זוכות בימינו לעדנה בזכות יוצרים כמו יורגוס לנתימוס היווני ואוסטלונד השבדי, שבונים על זה שלא ראיתם את בונואל. "משולש העצבות" — על שם קמט הדאגה שנוצר בין הגבות, קמט שמאפיין אנשים עניים ומודאגים — הוא סרט שרוצה להתנשא על אנשים מתנשאים, ולכן אחרי הצפייה בו מומלץ מאוד לריב איתו בחזרה.
יאיר רוה
