ערב בחירות, והתחנות האזוריות שוב זכו במתנה

תחנות הרדיו האזוריות שוב נהנות מכלכלת בחירות: התיקון לחוק הרשות השנייה שעבר בחודש שעבר מאפשר לרשות להאריך בארבע שנים נוספות את הזיכיון לתחנות האזוריות, ללא מתחרים חדשים. הארכה כזו היא בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של ועדת הכלכלה, והיא נמשכת בפועל כבר 16 שנה. מאחורי הצעת החוק, שעברה בחטף שעות לפי התפזרות הכנסת, עמדו חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית, שבאקט נדיר יצרו חזית אחידה.

הארכת הזיכיון על ידי הח"כים רגע לפני הבחירות היא בבחינת מתנה לתחנות הרדיו, שבהן הם עתידים להתראיין ולהיות מסוקרים בתקופת הבחירות. "בוודאי שיש בכך בעייתיות", מגיב לטענה הזו יו"ר הוועדה מיכאל ביטון, "אבל כל דבר שהמחוקק עושה מיטיב עם קבוצה מסוימת, עם חברות גז או גוף כלשהו. הציבור צריך לסמוך עליו ששיקול הדעת הוא מידתי.

"עוד דבר שמקומם אותי בנושא הזה, הוא שלא מזמן אישרנו הארכה של התקופה בה קשת ורשת יוכלו לגבות מחברות הטלוויזיה באינטרנט תשלום על חדשות. הארכת האישור הזה לא עברה בקונצנזוס, בניגוד לחוק המתייחס לתחנות הרדיו, אבל שם, כשמדובר בגופי התקשורת הכי גדולים וחזקים במדינה, אף אחד לא פצה את פיו. אז למה דווקא עכשיו כשמדובר בגופים קטנים זה מפריע?"

מידת התחרות בשוק הרדיו תלויה בחלוקת תדרים על ידי הממשלה. לפי החוק, התדרים מוקצים לתקופה של ארבע שנים, אלא שהפעם האחרונה שבה חולקו תדרי רדיו היתה לפני 16 שנה. מה שקורה בפועל הוא שהרשות השנייה דואגת להאריך שוב ושוב את תקופת הזיכיון של התחנות. הפעם הארכת הזיכיון ניתנה בעקבות טענתן שהן נפגעו עמוקות ממשבר הקורונה. "אנו מתבססים על פרסומות, שהיקפן ירד בקורונה בכ־80%. הרדיו נפגע אנושות ובעלי תחנות נאלצו לקחת הלוואות. הסטת הכספים של המפרסמים הקטנים לרשתות החברתיות ולטלוויזיה יצרה עבורנו מצב כלכלי קשה. הרדיו המסורתי עובר אט־אט לפלטפורמה דיגיטלית. בסוף תקופת הזיכיון נבקש לעבור לרישיונות", טען יו"ר התאחדות תחנות הרדיו האזוריות דוד בן בסט בדיון בוועדת הכלכלה.

עדן בר טל, יו"ר הרשות השנייה, טען אף הוא כי "הרדיו האזורי מאבד כל רגע את חלקו בעוגת הפרסום. אנחנו חושבים שכרגע אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, שהשימוש ברדיו מעל גבי תדרים, כנראה בעתיד מסוים נראה לעין, יוחלף בשימוש ברדיו דיגיטלי... אנחנו רואים את התקופה הזאת כתקופת מעבר... כרגע – ולא הזכרתי את המילה קורונה – צריך לתמוך בהצעה שתיתן אופק כלכלי. יש פה שחקנים שבחלקם הגדול אפילו לא היה מועמד מתחרה במכרז מולם".

הצעת החוק עברה כאמור בניגוד לעמדת היועמ"ש של ועדה כלכלה, עו"ד איתי עצמון, שטען כי "יש תכלית למכרז, וברגע שקובעים חריג לזה צריכות להיות סיבות משמעותיות והנמקה סבירה. המדינה והכנסת ידעו לחוקק חוקים ייעודיים, ויש מתווה שלם לפיצוי. אני לא חושב שמתן זיכיון ללא מכרז מהווה פיצוי על נזקים מהקורונה. אפשר לדון על פיצוי כספי בגין נזקי הקורונה, אך אני לא רואה הלימה בין האמצעי שנבחר להסדר המוצע כעת. צריך הנמקה יותר משמעותית למה ראוי לתת ארבע שנים ללא מכרז".

מעבר לפגיעה בתחרות, יש שאלה נוספת שצריך לשאול בנוגע לנימוק על בסיסו עבר החוק. אם שוק הרדיו אינו אטרקטיבי וקשה לשרוד בו, משמעות הדבר היא שלא תהיה התעניינות במכרז החדש, והשחקנים הוותיקים שכבר השקיעו סכומי כסף גדולים ישמרו על מקומם, אז מדוע החשש מהצטרפות מתחרים חדשים? יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ ביטון, שתמך בהצעת החוק, מבהיר כי הוא היה "ניטרלי" בנוגע אליה: "ההצעה הגיעה משבע סיעות שונות, קואליציה ואופוזיציה, במסגרת ניקוי שולחן. לפני שהתחלתי לטפל בחוק שאלתי את משרד האוצר, התקשורת והרשות השנייה מה עמדתם. הם לא התנגדו ואפילו היו בעד. הפגיעה בתחרות במסגרת הארכת הזיכיון היא מידתית, כי במשך 16 שנה הזיכיון הוארך, זה לא אירוע חריג. אלה כלי התקשורת החלשים ביותר כלכלית שמביאים קולות אזוריים ושל פריפריה שחשוב שיישמעו".

זו לא הפעם הראשונה שבעלי התחנות הקיימות מקבלים הטבות ייחודיות. בשנים האחרונות הרשות השנייה אישרה תדרים לתחנות רדיו אזוריות חדשות רק לבעלי תחנות קיימות, ומתחרים חדשים לא יכלו להשתתף בחלוקה. בישראל פועלות כ־20 תחנות רדיו אזוריות תחת הרשות השנייה. ביניהן רדיו 103fm, אקו 99FM, רדיו דרום, רדיו חיפה, רדיו ירושלים, רדיו לב המדינה, רדיו תל אביב, רדיו קול ברמה ועוד, שמגיעות באזורים רלבנטיים לשיעורי האזנה גבוהים יותר מהתחנות הארציות. ב־1990 הוסדרה הקמת התחנות שממומנות בדרך מסחרית, ולפי החוק הזיכיון מוענק ל־4 שנים במכרז. המועצה רשאית להאריך את הזיכיון ללא מכרז לשלוש תקופות נוספות של 4 שנים, בהתאם לביצועי בעל הזיכיון. ללא חלוקת תדרים חדשה, מתחרים חדשים לא יכולים להיכנס לתחום.