הדרוזים עדיין מחכים למימוש תוכניות הפיתוח שהובטחו להם

ביולי האחרון, בתגובה למחאת טורבינות הרוח, קיבלה הממשלה עוד החלטה להנהיג תוכנית רב שנתית לקידום ופיתוח החברה הדרוזית. התוכנית תכלול "הסרת חסמי תכנון ופיתוח בדיור", "פיתוח כלכלי חברתי" ואיתור קרקעות למטרות אלו. מדובר באותם חסמים שהתוכניות הקודמות לא הסירו. במילים אחרות, מתוכנית לתוכנית המצב הכלכלי וביחוד מצוקת הבנייה לא משתפרות.

היתה גם תוכנית פיתוח לכפרים הדרוזיים לשנים 2016–2019 בהיקף של 1.96 מיליארד שקל. בדיקה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת העלתה שהביצוע בסוף התוכנית עמד על 930 מיליון שקל, כלומר 47.4% מהתקציב (גם אם ייתכן שבינתיים הוצאו סכומים נוספים). "למרות החלטות הממשלה לא חלה התקדמות משמעותית בפיתוח אזורי תעשייה", נכתב בדו"ח של מכללת הגליל המערבי.

כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר וח"כ חמד עמאר הדרוזי ממפלגתו היה שר במשרד האוצר, אושרה תוכנית פיתוח חברתי כלכלי של 3 מיליארד שקל לשלוש שנים (2021–2023) ליישובים הדרוזיים. במרץ 2022 דנה ועדת משנה של הכנסת לענייני החברה הערבית ביישום התוכנית שתלוי בקידום תכנון. יו"ר הוועדה ח"כ מופיד מרעי הדרוזי מכחול לבן סיכם ש"התכנון לא מתקדם והתקציבים לא נמצאים".

עמאר מסביר שזה קורה בגלל המחסור בקרקעות מדינה ובתוכניות מתאר והמכשולים הבירוקרטיים הרבים בדרך. "אין מקורות פרנסה ביישובים כי אין אזורי תעשייה. בתוכנית הקודמת היו 120 מיליון שקל לאזורי תעשיה שלא מומשו. מה הטעם להקצות שוב אם אתה לא יכול לממש? אתה מביא תוכניות שנתקעות לכמה שנים". לדבריו יש ישובים שפיתוח של שכונות שלמות תקוע בהם בגלל הטענה שמערכת הביוב לא מסוגלת להכיל אותם. מערכת חדשה תעלה 200 מיליון שקל.

באוגוסט האחרון פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים לפיהם האוכלוסייה שחשה הכי מקופחת היא הדרוזים: 51% מהם מרגישים מופלים לרעה. בחברה הערבית, שם האפליה ניכרת לכל, רק 31% מרגישים מופלים, ובקרב היהודים 19%. יו"ר יד לבנים בחברה הדרוזית הכלכלן ד"ר רמזי חלבי מסביר את תחושות האפליה הקשות בפער הציפיות: "הבחור הדרוזי שמשרת בצבא מרגיש שמגיע לו יותר ולכן האכזבה גדולה יותר".

העדה הדרוזית הביעה בעבר את חוסר שביעות רצונה מכך שהיהודים לוקחים את ברית הדמים בין שתי החברות כמובנת מאליה. למשל, בהפגנות בקיץ האחרון נגד הקמת טורבינות הרוח ברמת הגולן שנומקה במחלוקת קרקעות. לדברי מנהל מכון המחקר של המרכז למורשת העדה הדרוזית ד"ר עמרי אילת, ההפגנות ביטאו גם את המחאה על שני חוקים שפוגעים מאוד בדרוזים: חוק הלאום שעבר ב־2018 ומגדיר את ישראל כמדינת העם היהודי וחוק קמיניץ מ־2017 שמאפשר להטיל קנסות של מאות אלפי שקלים על עבירות בנייה.

הדרוזים מונים בסך הכל 150 אלף איש, כלומר כ־1.6% בלבד מאוכלוסיית ישראל. על פי "תמונת מצב" של החברה הדרוזית ב־2022 שפרסם המכון לחקר החברה הדרוזית של המכללה האקדמית גליל מערבי, הם מרוכזים ב־19 יישובים, כולם בצפון. גם אחרי שתי תוכניות פיתוח רב־שנתיות, הנתונים מראים שמצבה הכלכלי של החברה הדרוזית לא הרבה יותר טוב משל החברה המוסלמית הכל כך מקופחת. האשכול החברתי־כלכלי הממוצע של היישובים הדרוזיים הוא 3.31 (מתוך 10) לעומת ממוצע ארצי של 5.2. שיעור ההכנסות מארנונה לא למגורים, שהוא המשתנה החשוב ביותר לתקציב רשות מקומית, הוא 13.6% בלבד, אפילו פחות מהרשויות הערביות (18.4%) ופחות מחצי מהיהודיות (36.7%).

גם נתוני ההכנסה של האוכלוסייה נמוכים. השכר החודשי הממוצע לגבר דרוזי עמד ב־2019 על 9,400 שקל, נמוך ב־26% מזה של גבר יהודי (12,700 שקל), אבל עדיין גבוה משל גבר ערבי לא דרוזי (8,100 שקל). המצב קשה עוד יותר בקרב הנשים הדרוזיות, שמשתכרות בממוצע 4,400 שקל לעומת 5,000 שקל אצל ערביות לא דרוזיות. לפי נשיא מכללת הגליל המערבי הכלכלן פרופ' נסים בן דוד, "לנתונים האלה תורמת העובדה שרוב היישובים הדרוזיים נמצאים במחוז הצפון החלש". הוא אומר שיש לפעול לשיפור מצבו של הצפון כולו.

ביום שני שעבר המדינה זרקה לדרוזים עצם: ועדת הפנים אישרה גריעה של 1,142 דונם מהגן הלאומי הר הכרמל לטובת שתי שכונות חדשות עם כ־2,000 דירות בדאלית אל־כרמל. בשבועות הקרובים תאושר ככל הנראה החלטה דומה גם לפקיעין. לדברי עמאר, ההחלטה לגבי הכרמל תקועה מ־2007. כלומר, דרושה מלחמה עם חמאס כדי לגרום לכך שמדינת ישראל תאפשר קידום תוכניות בנייה ליוצאי צבא מהחברה הדרוזית. לעמאר אין אשליות לגבי העתיד. "מניסיון העבר, אחרי המלחמה שוב ישכחו אותנו", הוא אומר.

מאחר שתוכניות המתאר תקועות, הצעירים הדרוזיים בונים בניגוד לחוק. את הבעייתיות ביטא גם מבקר המדינה בהודעה מהשבוע שעבר בתום סיור ביישובים הדרוזיים: "לא ייתכן שחייל דרוזי יחזיק צו 8 ביד אחת וצו הריסה ביד שנייה". בניגוד לאוכלוסייה הערבית המשכילה בצפון, הדרוזים ממעטים להגר לערים. ב"תמונת המצב" נכתב כי מעבר לערים בגלל מצוקת הבנייה "מעמיד את הזהות הדרוזית בסכנה עקב האפשרות של נישואי תערובת".