עיליי אשדות: "השריטה שלי היא להאמין שיש עוד תקווה"

עיליי אשדות

גיל: 26 • מקום מגורים: תל אביב

• מצב משפחתי: בזוגיות

• מוזיקאי, זמר ומפיק מוזיקלי, בנם של המוזיקאי יזהר אשדות והסופרת אלונה קמחי. אלבומו הראשון Maximal Life יצא ב־2021. בשבוע שעבר יצא אלבומו השני "היסטוריה סודית" וב־17.4 יופיע במועדון לבונטין בתל אביב

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בבית. מסיים גרסאות לפרויקט מיוחד שאני עובד עליו וייצא בקרוב".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?

"אני לא שותה קפה. אני מאלה. אני מרגיש שיש מספיק חומרים שאני תלוי בהם אז תודה לאל שעל זה אני מצליח לדלג".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"עם רוברטו בולניו, סופר צ'יליאני מת וחבר יקר שלא זכיתי לפגוש בגלגול הזה. העולם הזה נהיה יותר ויותר גרסה סוריאליסטית והזויה של עצמו והוא הבנאדם היחיד שהצליח לא רק להבין את זה ולהישיר מבט לכך, אלא גם לכתוב זאת ולאפשר לזה להיראות קמצוץ של הגיוני".

על מה אתה עובד עכשיו?

"סיימתי את האלבום שלי 'היסטוריה סודית', שיצא בשבוע שעבר, סיימתי אלבום חדש ליהודית רביץ שהפקתי יחד עם אבא שלי (יזהר אשדות), וסיימתי את האלבום השני של נונו. זו תחושה משונה להוציא אלבום בתקופה כזאת, בעיקר שהוא לא נולד מהתקופה. האינסטינקט הראשון מול המלחמה היה לתפוס מרחק מאוד גדול מאמנות. כי מה המקום של היופי הקטן הזה שאני עושה בתוך תהום גדולה מאוד. וככל שעובר הזמן מתברר שזה חשוב, הפכתי ממחשבה של 'מה אתם עושים שיר באמצע מלחמה? למה אתם עושים לנו מלחמה באמצע השירים?'. להוציא אלבום זה החסד הקטן שאני יכול לתת. בתחילת המלחמה התנדבתי עם קבוצת חברים אהובים. גייסנו 15 אלף שקל באינסטגרם וקנינו והסענו מה שאפשר — מערכות יצירה לילדים ועד אוכל. היתה תחושה של התארגנות אזרחית יפה ומצד שני נטישה גדולה מאוד של אנשים שכל תפקידם היה לעזור לנו. זה השאיר אותי מאוד מרוקן".

מה השריטה שלך?

"בזמן האחרון זה אשכרה להאמין שיש עוד תקווה. זה מרגיש מאוד שרוט. אני מאמין באלוהים והשאלה באיזה אלוהים אתה מאמין בשלב הזה — כי זה אלוהים שמרשה לדברים מאוד משונים לקרות. רותם בר אור, סולן להקת האיינג'לסי, ואני התחלנו לקרוא בפרשת השבוע כי הכל התחיל בשמחת תורה וניסינו להבין את הדת, המסורת, הדבר הזה של להיות יהודי. ככל שהתקדמנו חלחלה בנו ההכרה שאלוהים הופך מהיצור המדהים שבורא הכל יש מאין ומשמיד עמים לישות בלי כוח, ואני זוכר את עצמי מתחבט איפה האלוהים הזה. אני חושב הרבה לאחרונה שאלוהים נעלם וקצת צריך לחפש אותו כרגע".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"כשעשינו את האלבום של יהודית רביץ, הבאנו מדי פעם מוזיקאים אהובים להקליט או להתייעץ. אלון אולארצ'יק הגיע ושמע שיר שהיה כמעט־יפה ואמר 'למה שלא תורידו את התיבה המוזיקלית הזאת?', וברגע שעשינו את זה, הכל נפל למקום. ברגע שהוא אמר את זה, נפתחה לי תחושה של הכל בר־שינוי בכל רגע נתון, אם זה במוזיקה ואם בחיי האהבה שלך או במותך. תמיד אפשר להזיז משהו".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"לאחרונה בלהשתכר ולהסתכל על הדקלים מחוץ לחלון. יש כמה יפים מאוד ויש גם שלט ענק של 'כולנו ישראל אחת'".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

"לא פנטזתי על כוחות־על אף פעם. הבנתי שלצערי אני בעולם שאין בו כאלה".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"בזוגיות שלי, כדי לעשות משהו יותר חמוד משהוא היה באמת".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"ניל קסידי, האיש שעליו ג'ק קרואק כתב את 'בדרכים', אחד הספרים הגדולים. הוא כל כך אוהב אותו שהוא מוציא אותו הבן אדם הכי מדהים. גיי או סטרייט — אתה יוצא מהספר הזה כשאתה מאוהב בו".

למה אתה מתגעגע?

"לחיים לפני המלחמה על כל גוניהם".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"טוקיו. יש משהו ביפן שהוא מוזר. לעומת תאילנד או מדינות אסייתיות אחרות שמצויות ב־180 מעלות מאיפה שאנחנו, יפן היא כמעט, היא באלכסון, כאילו יש שם סוני ונינטנדו ומגדלים ואנשי עסקים ומקדונלד’ס, אבל הכל על הצד".

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"בחצי השנה האחרונה על מוזיקה ואלכוהול. במיוחד יין לבן".

על מה יש לך רגשות אשם?

"אין לי. אחרי הרבה שנים של יש לי — עכשיו אין לי".

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"לעשות אהבה טובה עם האשה שלי".

מה מפחיד אותך, והאם זה השתנה אחרי 7 באוקטובר?

"אלוהים, והוא נהיה יותר מפחיד. להבין כמה כאוטי העולם, במובן של תוהו ובוהו, ועד כמה חמור העניין, עד כמה רציני, עד כמה נשגב מבינתי ועד כמה חסר רחמים".

מה מקום המפלט שלך בימים אלו?

"לעשות מוזיקה. המלחמה התחילה מבחינתי בשיתוק מוחלט, כי מה הפונקציה של יופי בעולם שרק רוצה להתפרק מעצמו, ולאט לאט, בעדינות ובטבעיות, זה הפך למה שאני אוהב ויודע לעשות, אז אני עושה את זה".

מה עושה אותך מאושר?

"בעולם שלפני המלחמה הייתי אומר סקס טוב, אבל בעולם אחרי המלחמה אני אומר ששיחה נורמלית".

מה הכי חסר לך בחיים?

"תחושה של היגיון. הלוואי שהייתי מבין טיפה יותר מה פאקינג קורה פה".

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?

"הבריאות הנפשית שלי".

איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?

"שהם שם. היו לי חברים בחיי שלא היו שם, וזה היה גזר דין מוות".

מי היוצרים האהובים עליך?

"לנה דל ריי ויואל הופמן".

אם לא היית מוזיקאי מה היית עושה?

"בעולם מתוקן הייתי דייג. אני אוהב את הים מאוד".