דו"ח העוני חמור - והשנים הבאות יהיו קשות יותר

דו"ח העוני של 2022 הוא דו"ח חמור, כמו כל דו"ח עוני בישראל. במדינה שממוקמת במקום השני במימדי העוני ב-OECD ובאחד המקומות הראשונים בפערים אין דו"חות עוני חיוביים. כדאי לשים לב שבעוד שתחולת העוני על פי הכנסות עומדת על 21%, שיעור האנשים שחיים בחוסר ביטחון תזונתי עומד על 31% - כמעט שליש - ובחברה הערבית על 63%. ובמילים אחרות: כמה שמצבה של ישראל גרוע כשמודדים עוני על פי הכנסות, בעצם המצב כאן הרבה יותר גרוע, כי בסופו של דבר עוני לא נמדד רק בהכנסות אלא גם בהוצאות - כלומר ביכולת לממן צרכים בסיסיים.

קשה לדעת מה יאמר דו"ח העוני של 2023. כיון ש-2023 מסתיימת בימים אלה במלחמה ששינתה ועוד תשנה לגמרי את הנסיבות, זה יהיה בכל מקרה דו"ח עם רלבנטיות מוגבלת. מה שבטוח זה שדו"חות העוני של 2024 ו-2025 עלולים להיות הרבה יותר גרועים. אוכלוסיות שלמות נעקרו מביתן ומפרנסתן ולא ברור איך ומתי ישתקמו. וזה שלא בימים רגילים כל כך קל להתפרנס בפריפריה. בחברה שבה מאות אלפים נחשפו לטראומות פיזיות ובעיקר נפשיות שיכולות לפגוע מאוד בתפקוד, קשה מאוד לחזות כמה יאבדו את יכולת וההשתכרות וידרדרו לעוני.

לא במקרה אנחנו במקום כל כך גרוע בטבלת העוני של המדינות המתקדמות. דו"ח העוני הצביע על הפער העצום בין ההוצאה הציבורית לרווחה בישראל שעומדת על 15.8% מהתמ"ג לעומת 22.4% בממוצע ב-OECD, כלומר היא 70% מהממוצע ולא שהממוצע עצמו אמור להיות השאיפה. במצב שבו הוצאות המלחמה גבוהות כל כך הסיכוי לנדיבות גדולה יותר לא קיים, כי לא יהיה כסף. סביר שימצאו דרכים לשחוק גם את הקיים. כמובן, העובדה שמיליארדים הולכים להוצאות שמעודדות עוני כמו אברכים רק תחמיר את המצב.

במקביל, האבטלה במגזר הערבי נסקה ל-15%. היא נובעת בין היתר ממשבר אמון הדדי ומפחד של שני הצדדים וכמובן גם מגזענות. השקט הגורף שסיפקה לנו החברה הערבית בזמן המלחמה לא בהכרח מועיל להם כיוון שבעיני חלק גדול מהציבור הם נשארים חשודים. כבר השנה שחקה ממשלת ההפיכה מאוד את התקציבים לפיתוח של החברה הערבית. גם ממשלה הגיונית יותר שבאמת תאמין בזה ששילוב הערבים חיוני לכלכלה, תתקשה להשקיע בקצב המתוכנן במסגרת הקיצוצים הכלליים.