האיראנים הפגינו אומץ, האנגלים התקפלו - אבל הראו שהם יודעים כדורגל

אלן טיורינג היה מתמטיקאי אנגלי ואחד מהאנשים החשובים ביותר בהיסטוריה של מדעי המחשב. הוא הגיע להישגים יוצאי דופן בצד התיאורטי והיה אחד האחראים לפיצוח ה"אניגמה" – מכונת הצפנה של הצבא הגרמני. עבודתו תרמה תרומה תרומה מכרעת לניצחונן של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

פחות מעשור אחרי הניצחון במלחמה, טיורינג התאבד. הוא התאבד כי רק ב-1961 הומוסקסואליות הפכה לחוקית בבריטניה. טיורינג הורשע ב"חוסר מהוגנות חמור", עבירה שנועדה להרשיע גברים שקיימו יחסי מין הומוסקסואליים. בגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי שהוא בעצם סירוס כימי. הטיפול כלל זריקות הורמונים נשיים. תופעות הלוואי של ההורמונים הללו כללו שינויים גופניים (צמחו לו שדיים), השמנה ודיכאון. לאחר שנתיים זוועתיות, טיורינג - גאון חד פעמי והיסטורי - התאבד.

זהו אירוע כמעט בלתי נתפס בעולם המודרני ואפשר רק לדמיין מה היה קורה לו טיורינג היה מתחיל לקבל את הטיפולים הנוראיים הללו לפני מלחמת העולם השנייה. אולי בעלות הברית לא היו מנצחות את המלחמה.

מדינות ליברליות הן מדינות מוצלחות יותר, באופן כללי, בעיקר בגלל ניצול טוב יותר של ההון האנושי בהן. גברים, נשים, להט"בקים - כל מי שיכול לתרום עם מוחו ורעיונותיו יכול לעשות זאת מבלי להשקיע אנרגיות בלהסתיר את מי שהוא. מבלי לסבול מאפליה. ולכן הסוגיה הלהט"בית אינה "פוליטית". אנשים מכל הקשת הפוליטית יכולים להיות הומואים או לסביות. הסוגיה היא עניין של זכויות אדם. חלק לא מבוטל מאוכלוסיית העולם אינו "סטרייטי" ומגיע לו את אותן זכויות כמו של סטרייטים.

בפיפ"א ואופ"א מניפים את דגל הגאווה הצבעוני בשבוע הגאווה, מקדמים מאבקים נגד הומופוביה ומענישים קהלים ששרים שירים הומופוביים במרכז אמריקה. לקראת המונדיאל הם קידמו את הפעולות החברתיות שלהם בסלוגן "הכדורגל מאחד את העולם". אבל בקטאר, זכות האדם הבסיסית הזו - להתאהב באדם מאותו מין שלך - אינה חוקית, ופיפ"א אוכפת, בעצם, את החוק המקומי נגד הלהט"בים.

שחקני אנגליה חוגגים נגד איראן | גטי

לפני המשחקים היום, פיפ"א הודיעה שלא תאפשר לקפטנים של נבחרות אירופאיות לענוד סרט קפטן עם הכיתוב One Love ועליו חלק מהצבעים שנמצאים גם על דגל הגאווה. הסרט אפילו לא נראה כמו דגל הגאווה, אבל המסר הזה - לכולם הזכות לאהוב - הוא, בעיני פיפ"א והמארגנים הקטארים "פרובוקטיבי" ו"פוליטי". אז בפיפ"א הבטיחו להעניק כרטיס צהוב לכל קפטן שיענוד את הסרט "האסור", וכך ירקו בפנים, פעם נוספת, של מיליוני אוהדים שהם במקרה גם להט"בקים.

הארי קיין, קפטן נבחרת אנגליה, עלה היום ללא סרט הקפטן המדובר - למרות שהכריז בעבר שיעלה עם סרט כזה כאות מחאה על המדיניות הקטארית. על הסרט שלו היום היה מסר אחר: "לא לאפליה". אירוני משהו שלפי פיפ"א האפליה מותרת, אבל על סרט הקפטן שקיבל הופיע הכיתוב "לא לאפליה". האיראנים, שלא שרו את ההמנון לאות תמיכה במחאת החיג'אב והאוהדים שלהם (בעיקר איראנים גולים) ששרקו בוז להמנון, גילו הרבה יותר אומץ מאשר האנגלים.

גם אחסאן חאג'-ספי, קפטן נבחרת איראן, הראה אומץ רב יותר מאשר הארי קיין וכל קפטן של נבחרת אירופית במונדיאל הזה. "אנחנו חייבים לקבל את זה שהתנאים במדינה שלנו לא נכונים וראויים והעם לא שמח", אמר חאג'-ספי כשהתייחס לכך שהרשויות האכזריות באיראן הרגו יותר מ-400 מפגינים וגם עצרו כ-17 אלף בני אדם. "אני רוצה להביע תנחומים לכל המשפחות השכולות. הן צריכות לדעת שאנחנו איתן. אנחנו תומכים בהן ומביעים את הערכה שלנו אליהן. אי אפשר להתכחש לתנאים במדינה שלנו. תנאים לא טובים והשחקנים יודעים זאת".

חאג'-ספי צפוי לחזור לקבוצתו א.א.ק אתונה בתום המונדיאל, אבל ייתכן שהמשטר יתנכל למשפחתו. "אנחנו כאן, אבל זה לא אומר שלא נהיה הקול של המשפחות השכולות. אני מקווה שהתנאים ישתנו לפי רצון העם", הוסיף הקפטן. דבריו, לבטח, נותנים רוח גבית אדירה לעם האיראני.

מה אפשר לעשות?

אין ספק שהקפטנים והתאחדויות שבחרו לוותר על אמירה עקרונית מהחשש לכרטיס צהוב יצאו פחדנים. בשביל להימנע מכרטיס צהוב נמנעו מלעמוד על עקרנות שהפכו את המדינות שלהם למדינות חופשיות יותר, דמוקרטיות יותר ומוצלחות יותר.

מה כן אפשר לעשות? אפשר לתרום לארגונים שתומכים בלהט"בים בלינק הזה. כל שער במונדיאל שווה להם כסף. ודבר נוסף, יש מדינות פרימיטיביות עם הרבה מאוד כסף בזכות אוצרות טבע שגילו וגבולותיהן. אבל זה שהן מאוד עשירות, לא אומר שהן מאוד מוצלחות. וזה שהן פרימיטיביות, בעיקר בגלל דבקות דתית בערכים מפעם, לא אומר שצריך לכבד אותן או את הגישה שלהן כלפי זכויות אדם והזכות לאהוב.

אוהדים של איראן במשחק נגד אנגליה | AP

למרות שכדורגל במונדיאל הזה הוא לא הסיפור, היה גם כדורגל. והכדורגל של האנגלים היה מהודק ואיכותי. הנבחרת האירופית היחידה שהיתה בחצאי הגמר ומעלה בשני הטורנירים הגדולים האחרונים (יורו ומונדיאל) יודעת בדיוק איך היא אמורה לשחק. ולמרות שהגיעה לקטאר ברצף של 6 משחקים ללא ניצחון, המשחקים הללו היו בטורנירים ובמשחקי ידידות שהשחקנים הגיעו אליהם עייפים, מותשים וחסרי מוטיבציה.

מול האיראנים, האנגלים הגיעו מוכנים ובכושר שיא של אמצע העונה בפרמיירליג. וכך זה נראה על המגרש. הפציעה של השוער האיראני לא סייעה לנבחרת של קרלס קיירוש אבל גם לא ההחלטה של המאמן הפורטוגלי להסתגר ברחבה כאשר לאנגלים יש את הכוח האווירי החזק ביותר בעולם הכדורגל - שני השערים הראשונים הגיעו בזכות נגיחות ברחבה.

הכובש הראשון במשחק היה ג'וד בלינגהאם. הבן-עשרה השני בכל הזמנים שכובש לנבחרת אנגליה במונדיאל (רק מייקל אואן היה צעיר יותר). בלינגהאם הוא יליד אזור בירמינגהאם אבל הסיפור מהמשחק הזה הוא בעיקר על כדורגל בלונדון. הלונדונים בהרכב נבחרת אנגליה היום: הארי קיין, בוקאיו סאקה, דקלן רייס ולוק שואו (בישל את השער הראשון). מייסון מאונט יליד פורטסמות' אבל מאז שהוא נער הוא לונדוני, וראחים סטרלינג נולד בקינגסטון שבג'מייקה אבל עבר ללונדון בגיל 5.

נראה שלונדון, בעיקר דרום ומזרח העיר, הפכה ל"מפעל" לכדורגלנים שדומה לפריז או ריו דה ז'נרו.

את השער הרביעי כבש סאקה (לונדוני), את החמישי בישל לונדוני (הארי קיין), ובעצם רק בשער האחרון לא היה מעורב לונדוני. אנגליה ניצחה את המשחק הזה במחצית הראשונה (0-3) וסיימה אותו עם 2-6.