אירופה תכיר בעובדי כלכלת החלטורה כשכירים

בימים אלו מגיעה לישורת האחרונה חקיקת תקנה חדשנית באירופה, שצפויה להסדיר את מערכת היחסים בין עובדי כלכלת הפלטפורמה (הידועה ככלכלת החלטורה), לאפליקציות שבהן הם עובדים. החקיקה עליה עובדים בנציבות האירופית מאז 2021 מבטיחה כי כל העובדים בחברות אלו, כמו אובר או וולט, יזכו למעמד של שכירים כברירת מחדל. אף שהפלטפורמות יהיו זכאיות לערער או להפריך כי קיימת מערכת יחסים של עובד־מעביד, נטל ההוכחה ייפול על הפלטפורמה. החקיקה צפויה לסיים מאבק ארוך שנים של חברות האפליקציה ברגולטורים האירופים, ולסווג מחדש כ־4 מיליון עובדים כשכירים.

מועצת האיחוד האירופי טרם העבירה את התקנה בהצבעה במליאה, שהייתה אמורה להתקיים בסוף השבוע ונדחתה ל־2 בפברואר. הדחייה נועדה לאפשר להוסיף עוד מספר תיקונים. השהיה זו אינה מטילה צל על החקיקה עצמה שכן היא זכתה כבר ברוב גדול בוועדה לתעסוקה של האיחוד האירופי ויש לה תמיכה רחבה של מחוקקים מהשמאל ומהימין. הראשונים בשל מחויבותם לזכויות עובדים, והשניים בשל מחויבותם לתחרות הוגנת, שלא קיבלו שחברות מסוימות חייבות לציית לחוק ואחרות לא.

בכך מדינות האיחוד צפויות לשים קץ לסאגה המתמשכת שיצרו חברות הפלטפורמה בעשור האחרון. כזו שכללה מאמץ ליצירת מעמד עובדים חדש שכל עבודתם מנוהלת, מוגדרת ומתומחרת על ידי פלטפורמה עם כמעט שום אוטונומיה לקביעת תנאי עבודתם, אך שלא זכאים להגנות בסיסיות הקבועות בחוקי העבודה. לפי הערכות של הנציבות האירופית 1.7–4.1 מיליון עובדים, מתוך כ־36 מיליון העובדים בתעשיות אלו ברחבי האיחוד, מסווגים בצורה שגויה כעצמאים. במרבית המדינות חוקי העבודה והליכים משפטיים שונים כבר חייבו חברות, לרבות וולט שפופולארית בישראל, לסווג את העובדים שלהם כשכירים. בישראל וולט נאבקת בתביעה ייצוגית נגד חיובה להגדיר את עובדיה כשכירים. נטל ההוכחה במקרה זה נח על העובדים.

כשהכריזה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין בתחילת 2019 שהאיחוד יפעל להסדיר את הנושא, הדבר התקבל באהדה מצד המגזר העסקי. הערכות היו שהנציבות תכשיר מעין "מעמד שלישי" של עובדים כפי שהפלטפורמות עצמן ניסו לבסס. הם טעו, מאז ועד היום הצליחו להתארגן עובדים בפלטפורמות אלו ברחבי אירופה ולייצר הסכמה רחבה להעביר תקנה לפיה תתקיים הנחה בסיסית כי בין העובדים לפלטפורמות מתקיימים יחסי עובד־מעביד.

ארגון המעסיקים האירופי BusinessEurope התנגד לתקנה, וכינה אותה "לא אחראית". טענתם העיקרית היא נגד מנגנון הערעור שמטיל את נטל ההוכחה על המעסיקים. ההתמקדות בנטל ההוכחה, ולא בטענות שנשמעות תדיר על ידי בעלי הפלטפורמות כמו מתן גמישות חדשנית לעובדים, מעידה לא רק שהתקנה לא פוגעת באפשרויות הרבות לייצר גמישות לעובדים (עצמאים או לאו). אלא גם מעידה על החשש הבסיסי של אותם מעסיקים: לציית לכללי העבודה המוכרים והממוסדים באיחוד שכל מעסיק אחר מחויב לעמוד בהם. זאת אומרת להכיר בכך שתפעול עסק עם עובדים שאין להם כמעט כוח בקבלת ההחלטות מחייב את העסק להעניק שכר מינימום, תנאים סוציאליים, ימי חופשה ומחלה והגנות מפני העסקה שרירותית ופוגענית.

לתקנה שצפויה לעבור, שני חלקים חשובים נוספים. הראשון הוא החובה שתוטל על החברות לדווח לכל מדינה בה הן פועלות ובאיזה אופן. ושנית לייצר שכבת הגנה על העובדים מפני בקרה שרירותית של אלגוריתם. חברות הפלטפורמה יהיו חייבות לייצר שקיפות לגבי מתי ואיך פועלות מערכות ניטור וקבלת החלטות אוטומטיות. השקיפות נועדה להגביר את הבנת העובדים לגבי שיטות הניהול ולהעמיד לזכותם אפשרות לערער על החלטות אוטומטיות שנקבעות עליהם.

זוהי התפתחות יוצאת מן הכלל בתחום כלכלת הפלטפורמות שהבטיחה לפני יותר מעשור לשבש תעשיות שלמות, באמצעות שינוי תפיסות בסיסיות לגבי יחסי עובד־מעביד. השינוי שהחל עם המשבר הפיננסי של 2008 הביא להקמתן של חברות כמו אובר וליפט בתחום שיתוף הנסיעות, וולט, דורדאש או פוסטמייט בתחום משלוחי המזון. חברות אלו כולן פועלות על בסיס הרעיון של הקצאת משימות לעובדים מזדמנים וזמניים, שמחפשים תעסוקה צדדית. כך למעשה להעביר את כל עלויות התפעול לעובדים. בשלב מסוים חברות אלו היו החברות הפרטיות בעלות השווי הגבוה ביותר בעולם.

על אף התהודה הגדולה שחברות אלו קיבלו, כולן ללא יוצא מן הכלל, טרם הציגו ולו שנה רווחית אחת. הסיבה לכך הא שלחברות אלו אין יתרון תחרותי, והן לא הצליחו לייעל את השירות המסורתי באופן שמתורגם לרווח. הדרך היחידה שלהן לצמצם עלויות או להגדיל הכנסות היא פשטנית ועתיקה כמו הכלכלה עצמה: ניצול עובדים באמצעות יצירה ותחזוקה של פער רגולטורי בין הטכנולוגיה לחוקים הקיימים, העלאת מחירים ורמיסת תחרות.

לאורך השנים החברות השקיעו מאות מיליוני דולרים כדי להילחם בעובדים ורגולטורים ברחבי העולם, ולהמשיך לקיים את המודל העסקי שלהן. מנהלי החברות בעצמם אמרו לא אחת כי אין להם יכולות לפעול בהינתן שיאלצו להכיר בעובדים שלהם כשכירים. זאת אומרת שכבר 15 שנה שחברות אלו שורדות בזמן שהן רושמות הפסדי עתק עקביים, בלי שום דרך נראית לעין לרווחיות ורק הודות למימון מאסיבי מתעשיית ההון סיכון, ואחר כך מציבור הלווים. ההתפתחות הנוכחית עם הרגולטור האירופי תסגור את הפער הרגולטורי ותספק הגנות בסיסיות לעובדים שישפרו משמעותית את חייהם. מדינות רבות באיחוד האירופי, אגב, מחייבות כבר היום העסקה ישירה של שליחים ונהגים, ועדיין ניתן למצוא שירותי וולט, אובר Eats וחברות רבות אחרות בפריסה רחבה לא פחות מאלו שקיימים בישראל ובארה"ב. ההבדל הוא שבמדינות אלו השליחים לא מנוצלים והצרכנים לא יכולים לקבל את השירותים הללו במחיר אפסי (והפסדי לחברות) שמסובסד על ידי משקיעים. במקום המשתמשים "נאלצים" לשלם על השירות באופן שמגלם את עלותו.

אין דבר חדשני או מתקדם בניצול עובדים כדי לספק בזול רצון להזמין אוכל ממסעדה קרובה. גם אם חברת פלטפורמה יצרה כלי שמקל על מתן השירות, מייעל אותו, מקשר באופן אלגנטי ונוח יותר בין נותני שירות ולקוחות, אותה חברה עדיין חייבת לפעול במסגרת החוקית של תקנות עבודה. אם שירות תחת ציות לחוקים הקיימים לא מאפשר לחברה עתיד כלכלי, הרי שיש משהו לא תקין באופן שבו היא פועלת. ההגנות החדשות יחייבו את חברות הפלטפורמה לפעול בשוק כמו כל חברה אחרת, בכפוף לחוק הקיים, מה שצפוי לדחוף לשינוי האופן שבו חברות אלו פועלות ויצור פתח לעלייתם של מודלים עסקיים בריאים יותר.