המדינה יכולה להוזיל את המכוניות החדשות - היא פשוט לא רוצה

סוף השנה הולך ומתקרב, ולא זו בלבד שבישראל מתקבעת מציאות לפיה מכונית היא מוצר יקר ואין מה לעשות נגד זה, בשנה הבאה המציאות הזו הולכת להחמיר.

עליות המחירים של המכוניות החדשות נעוצות בשני גורמים עיקריים: יבואני הרכב והרגולטור. כפי שפורסם השבוע ב"כלכליסט", יבואני הרכב גוזרים קופון נאה מאוד על המכוניות שהם מייבאים. מעבר לכך, רשות המיסים אחראית לעלייה במס הקנייה על המכוניות החדשות.

אבל יש דרכים למתן את ההתייקרויות האלה. הדרכים האלה אינן קשות לביצוע, פשוט שום רגולטור בר דעת בישראל לא ירצה לבצע את השינויים האלה. קודם כל, השינוי המהותי ביותר שמדינת ישראל יכולה לעשות הוא להפריד את מנגנון גביית מס הקנייה על המכוניות ממחיריהן, או בשפה פשוטה יותר: להפקיע מידיהם של יבואני הרכב את תפקיד גובי המיסים של המדינה.

כיום, ברכישת מכונית חדשה משלם הצרכן ליבואן הרכב את מחירה המלא של המכונית, כלומר המחיר עם מס קניה, מכס, שינוע וכדומה. כמה כסף אנחנו משלמים במיסי קנייה למדינת ישראל כשאנחנו משאירים אצל יבואן רכב את הצ'ק? אף אחד לא יודע, חוץ מיבואן הרכב ומדינת ישראל.

זו לא טעות: מדינת ישראל היא למעשה השותפה של יבואני הרכב, מכיוון שהם בפועל גובי המיסים שלה. במדינה כמו ישראל בה שיעורי מס הקנייה על מכוניות רבות הם אסטרונומיים, מדובר בשיטה הגיונית מאוד עבור שני הצדדים: הצרכן רק יודע שיש מס קנייה ערטילאי וגבוה, שיש נוסחאות מורכבות להפליא שדורשות חישובים מתמטיים מורכבים ושמדינת ישראל אחראית למחיר הגבוה של המכונית. כמה מתוך מחירה של מכונית חדשה בסוכנות מגיע לידיה של מדינת ישראל? אף אחד לא יודע. כמה מתוך מחיר המכונית מגיע לידי יבואן הרכב? אף אחד לא יודע.

כך, אין את מי להאשים במחיר הגבוה ואין למי לבוא בטענות כשיבואני הרכב גוזרים קופון. בתרחיש מתוקן, לקוח שרוכש מכונית היה משאיר בסוכנות שתי המחאות: אחת למדינת ישראל ואחת ליבואנית הרכב. כך ניתן לדעת פחות או יותר כמה כסף בעצם מגיע למדינה. אגב, כבר יש כיום מכונית אחת שנמכרת בשיטה הזאת: כאשר לקוח קונה טסלה, הוא יודע בדיוק כמה כסף מגיע לידי המדינה וכמה לידי היבואנית, כי המידע הזה מופיע באתר החברה בישראל.

מעבר לכך, מדינת ישראל יכולה לנקוט בשיטה נוספת למניעת התייקרויות: להפסיק להקשות על יבואנים מקבילים וכך לעודד תחרות ליבוא הישיר. מדוחותיהן של היבואניות הישירות שפורסמו השבוע עולה כי הן נהנות משיעור רווחיות מרשים, מה שמעיד על כך שהיבוא המקביל לא נוגס במסירותיהן. לשם השוואה, הדוחות של יבואנית הרכב המקבילה המדווחת היחידה בישראל, אוטומוקס, מראים כי שיעור הרווחיות שלה נמוך בהרבה.

בעיה מרכזית עמה נדרשים היבואנים המקבילים להתמודד היא היעדר מסמכי מקור. מסמכי מקור הם מסמכים שמעידים שמכונית אכן יוצרה במדינה שיש לה עם ישראל הסכם סחר חופשי, כלומר מדינות אירופה וארה"ב. ליצרן רכב אין שום בעיה לתת מסמך כזה ליבואן ישיר, אבל במקרה של היבואנים המקבילים מדובר בכאב ראש.

יש יבואני רכב שמדגישים שאין להם שום בעיה עם התחרות הבריאה שמייצר יבוא מקביל, אבל בפועל הם יודעים היטב שללא מסמכי מקור היבוא המקביל כלל לא יהיה רווחי. נושא ביטול הדרישה למסמכי מקור עלה בעבר כמה פעמים ואף נידון בעבר במשרד האוצר, ומאז התפוגג ונעלם כלא היה.

חשוב לציין שיבואני הרכב, הן המקבילים והן הישירים, רחוקים מאוד מלהיות תמימים. הסיכוי להוזלת המכוניות הוא אפסי, כי חתול ששומר על השמנת מתרגל לטעמה של שמנת. אבל לפחות ההנחות שצומצמו דרסטית בשנתיים האחרונות יוכלו אולי לחזור. גם זה משהו. אבל כפי שהדברים נראים כעת, ייתכן בהחלט שלמדינת ישראל נוח מאוד עם המצב הזה בו יבואני הרכב הגדולים גורפים לכיסם רווחי עתק מחד, ומעבירים לה את ליטרת הבשר שלה מאידך. והצרכנים? הם פשוט שותקים.