4,040 הצעות חוק פרטיות בשנה ורבע

הכנסת ה־24 שתתפזר הלילה, שנה ורבע לאחר שכוננה, המשיכה את המגמה של הכנסת הקודמת ה־23: בשתיהן ניכר גידול דרמטי במספר הצעות החוק הפרטיות המוגשות, וצמצום דרמטי בשיעור הצעות החוק הפרטיות המתקבלות בקריאה שלישית.

מניתוח שערכו אביטל פרידמן חוקרת בתוכנית לרפורמות פוליטיות במכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר חן פרידברג, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחברת סגל באוניברסיטת אריאל עולה שהתופעה נובעת בשל תקופת הכהונה הקצרה של שתי הכנסות האחרונות, שקטעה תהליכי חקיקה בעיצומם.

הכנסת ה־24 כוננה ב־6 באפריל 2021 ותתפזר הלילה מקץ שנה ו־3 חודשים, אך פורמלית תכהן עד 15 בנובמבר 2022. הכנסת ה־23 פעלה שנה בלבד מ־16 במרץ 2020 עד 6 באפריל 2021.

החוקרות מציינות כי הממצא הבולט ביותר הוא שכנסת זו המשיכה את המגמה של הכנסת הקודמת: בשתיהן ניכר גידול דרמטי במספר הצעות החוק הפרטיות המוגשות, וצמצום דרמטי בשיעור הצעות החוק הפרטיות המתקבלות בקריאה שלישית. לדבריהן, "מדובר בהחרפה ברורה של אחת הבעיות הקשות ביותר הפוגעות בתפקוד הכנסת: אינספור הצעות חוק פרטיות, שרובן המוחלט אינו הופך לחוקים. הדבר מוביל לבזבוז משאבים של חברי הכנסת, צוותיהם והגורמים המקצועיים בכנסת, ובא על חשבון עבודה מהותית ומשמעותית יותר, בעיקר פיקוח על הממשלה".

דפוסי החקיקה הפרטית בכנסת הנוכחית תואמים את דפוסי החקיקה בכנסות הקודמות, שגם בהן הוגשו אלפי הצעות חוק פרטיות, אך רק מספר מועט מאוד מהן השלימו את הליך החקיקה. לפי מאגר החקיקה הלאומי הונחו על שולחן הכנסת ה־24 במהלך כהונתה 4,265 הצעות חוק, מתוכן רק 73 הפכו לחוקים (1.7%).

יש פערים עצומים בשיעור החקיקה בקריאה שנייה ושלישית של הצעות החוק לפי המקור שלהן: בעוד ש־26% מהצעות החוק הממשלתיות (57 מתוך 221) הפכו לחוקים, הרי שרק 0.3% מהצעות החוק הפרטיות הפכו לחוקים (14 מתוך 4,040).

הכנסות ה־24 וה־23 מובילות במספר הצעות החוק הפרטיות שהוגשו (יחסית למשך הקדנציה). עם זאת, שיעור ההצעות שאושרו בכנסת ה־24 הוא הנמוך ביותר.