ה־OECD: קצצו קצבאות לחרדים ושלבו אותם בהייטק. הממשלה: עושה את ההפך

הקריאה בדו"ח ה־OECD שפורסם אמש ונושא את הכותרת "מתקדמים לצמיחה 2023" מספקת לקורא הישראלי חויה מעורבת. מצד אחד, ישראל צריכה לבצע שורה של שינויים מבניים בכדי להמשיך לצמוח ולטפח כלכלה מכלילה ומקיימת, ביניהם שינויים שנראים סבוכים לביצוע כמו שילוב החרדים בשוק העבודה, הפחתת רגולציה וחסמי סחר, ומעבר לכלכלה דלת־פחמן. אך מן הצד השני, ישראל לא לבד, הבעיות והאתגרים שמאפיינים את המדיניות הממשלתית בישראל קיימות במדינות מפותחות רבות: כל המדינות מסתבכות ביצירת תמיכה אפקטיבית באוכלוסיות חלשות מבלי לפגוע בתמריצים של שוק העבודה, ומדינות רבות לא מבצעות את המעבר לכלכלה דלת־פחמן בקצב מספיק. מצד שלישי, ההשוואה גם מזכירה כי ישראל ממשיכה לשמור על נקודות חוזק כלכליות, כמו ההשקעה הגבוהה במחקר ופיתוח, וכמו צמצום הפער בפריון לעובד לעומת ממוצע ה־OECD.

ב־OECD מגדירים את מטרת המדיניות הציבורית הכלכלית בצורה רחבה יותר ממה שמקובל במשרד האוצר הישראלי. לצד הבטחת צמיחה חזקה, ב־OECD שמים דגש גם על צמיחה מכלילה וברת קיימא. שני רכיבים אלו מבטאים את הצורך להתמודד עם אי השוויון והפערים החברתיים, ועם משבר האקלים.

גם בישראל מושקעים משאבים בצמצום פערים ובקיימות, אך אלו נתפסים כמעין משקולות שיש להתמודד עימם, לא כחלק אינטגרלי מפונקציית המטרה של הממשלה. בהתאם להגדרה הרחבה הזו, מצביעים ב־OECD על ארבע תחומי מדיניות שעל מדינות ה־OECD לפעול לשפר: שיפור של תכנון וניהול של תכניות תמיכה לאוכלוסיות חלשות כך שהן לא יפספסו את הזקוקים לעזרה מחד, ולא יביאו לתמריצים שליליים בשוק העבודה מאידך; הגדלת קצב הצמיחה של פריון העבודה באמצעות הגדלת השקעה ציבורית בתשתיות וחינוך; שינוי מערכת מס והפחתת רגולציה וחסמי סחר; והאצת ההתקדמות לקראת כלכלה דלת־פחמן באמצעות תמחור פליטות פחמן והשקעה באנרגיות מתחדשות.

בהקשר הישראלי, תחת הכותרת "הכלה, הגנה חברתית, והזדקנות", המליצו כלכלני הארגון "להסיר את הסובסידיות הממשלתיות לתלמידי ישיבות (ככל הנראה הכוונה למלגות לאברכים, ולא לתקציב למוסדות הישיבות — ש"ט), ולהתנות את התמיכה בטיפול בילדים בהעסקת אבות".

ההמלצה גרמה לכעס בקרב פוליטיקאים חרדיים (למרות שאינה חדשה), ויו"ר דגל התורה משה גפני אמר כי "הגוי לא מבין שעם ישראל הגיע לארץ בזכות לומדי תורה. מישהו מישראל דאג שהדברים ייכנסו לדו"ח". גפני צודק בהערכתו כי הדברים נאמרו ל־OECD ע"י כלכלנים ישראליים, אך הוא טועה כשהוא חושב שאפשר למכור ל־OECD כל מה שרוצים. צריך לזכור שה־OECD ממליץ למרבית המדינות להגדיל את התמיכה במסגרות לגיל הרך בכדי לעודד תעסוקת נשים, אך בהקשר הישראלי, השתכנעו ב־OECD, ובצדק, כי הגדלת התמיכה בגיל הרך ללא דרישה של תעסוקת האב תביא לפגיעה חברתית.

סעיף ביקורת נוסף הוא שיש אי שיוויון חריף בשוק העבודה בישראל: יש בישראל שיעור גבוה של עובדים עניים בהשוואה עולמית, וכי יש קבוצות שאין להם ייצוג בהייטק המשגשג בישראל (חרדים וערבים). בנוסף, מציינים בארגן כי יש לפעול לשיפור ההזדמנויות בחינוך במגזר הערבי, ולהשוות את תקציב החינוך הערבי לזה היהודי. ישראל היא מהמדינות שמשקיעה את השיעור הנמוך ביותר בפעילות אקטיביות להחזרת מובטלים לשוק העבודה.

התשתית להמלצות אלו הן הנתונים שמלמדים כי בישראל יש שיעור של כ־32.4% ממשקי הבית שמתקיימים מהכנסה של פחות מ־60% מההכנסה החציונית למשק בית (לעומת 28.7% ב־OECD). כמו כן, כלכלני הארגון מדגישים כי בישראל יש קשר חזק מהממוצע במדינות המפותחות בין הרקע הסוציו האקונומי לבין הציון במבחני הפיז"ה בקריאה.

זירת אי שיוויון נוספת היא הנגישות לדיגיטציה, בעיקר ביחס לבמגזרים מסורתיים. רק ל־62% מהעסקים אתר אינטרנט, לעומת ממוצע של 78.1% ב־OECD.

הנושא שבו ישראל בולטת לרעה הוא ללא ספק מה שקשור למעבר לכלכלה מקיימת. בישראל שיעור האנרגיות המתחדשות בייצור חשמל עומד על 4.4% בלבד, זאת לעומת ממוצע של 22.1% בממוצע ה־OECD. רק כ־30% מהפחמן שבשימוש ממוסה ברמה של 60 טון ומעלה, וההשקעה הממשלתית במו"פ הנוגע לאקלים עומד על 0.7% בלבד מכלל השקעות הממשלה במחקר ופיתוח.

אך הנתון שעשוי להטריד גם את מי שבוחר להתעלם מסיכוני האקלים, הוא האיזכור של כלכלני ה־OECD כי 100% מהאוכלוסייה בישראל חשופה לרמת זיהום אויר חריגה, זאת לעומת כ־61.2% בממוצע ה־OECD, ושיעור אפסי במדינות המובילות ב־OECD. ההמלצות לישראל בזירה זו הם להגדיל את הבלו על דלקים לתעשיה, להשתמש בהכנסות ממסים סביבתיים בכדי לשפר את התחבורה הציבורית, וכמובן לקדם תמחור פליטות פחמן בכל המגזרים.