שביל הצפצפות: אפשרות של אי

דקות לפני ההגעה לחניון העפר בכניסה לשדה נחמיה, מפלס ההתרגשות עולה. אין מקום נעים יותר להיות בו כשחם. שם, מאחורי הבוטקה של השומר בכניסה לקיבוץ הצפוני, מסתתר יקום אחר המנותק בהווייתו ובמראהו מכל מדינת ישראל. את המרדף נגד הזמן, הפקקים והשמש הלוהטת, מחליפה מיד הליכה רגועה לצד נחלי הצפון השופעים והקפואים, תחת צל עצי ענק. מסלול הבניאס התחתון, או "שביל הצפצפות", הוא מסלול הליכה (וריצה ורכיבה) פחות מוכר שמחבר בין שדה נחמיה לשאר ישוב, ויכול להתמודד על התואר "המסלול הכי יפה בארץ".

כמה מטרים מתחילתו בעמדת השומר אל אפיק הנחל, ואתם כבר על שביל אדמה מהודק העושה דרכו צפונה כשהוא צמוד לירדן. במקביל לגדר הקיבוץ יש אינספור אפשרויות לטבילה צוננת. הראשונה מיד עם הכניסה, עם שביל קטן וצר המוביל עד שפת המים.

החום, על אף שעת הערביים שבה יצאתי לדרך, מקשה לעמוד בפיתוי. מבלי מחשבה יתרה, מגיעה קפיצה זריזה למי הירדן המזמינים, ממש במרחק נגיעה מגשר יוסף הסמוך. הנשימה אמנם נעתקת תחילה מהקור העז, אך למרות הקיפאון הרגעי והמטלטל, התחושה נהדרת ומנערת. כזו שיכולה להעיר כל אדם עייף. בחוץ כל כך לוהט, שאפילו אין צורך להתנגב.

דקות ספורות וכמה מאות מטרים צפונה מנקודת ההתחלה ניכרת תכונה על השביל: מפינה מוצלת הגולשת אל תוך הנחל, מגיחה קבוצה קטנה שמטפסת ישר לכיוון שער מתכת נסתר בגדר ההיקפית של הקיבוץ. אחד החברים שולף מפתח וכולם משתחלים אחריו פנימה בזריזות. מיקום השער כנראה לא מקרי. הוא נמצא ממש מעל הנקודה המעניינת ביותר במסלול שהיתה יכולה בקלות להיחשב לאטרקציה בקנה מידה לאומי לו היתה יותר מוכרת: "מפגש הנחלים". כאן נפגש נחל שניר (חצבאני) עם הדן והבניאס ומתאחד לקסם המוכר כנהר הירדן. שווה להתעכב במקום כמה דקות לפני שממשיכים צפונה על השביל, להתפעל, להרהר ואולי גם לטבול. לא כל יום רואים איפה מתחיל אחד הנהרות המפורסמים בהיסטוריה.

כמה עשרות מטרים ממפגש הנחלים חוצה גשר מתכת ירוק את הנחל ממזרח למערב. לאן מוביל הגשר העמוס? למין אי הכלוא בין החצבאני לנחל דן וחרמון המאוחדים. עליו, איך לא, בריכת השחייה הסופר־שווה של שדה נחמיה, הממוקמת ממש על הירדן (ניתן להיכנס בתשלום, ואף מומלץ). ההתלבטות קשה — לנהר או לבריכה?

האי הקסום (האי של שדה נחמיה) הנמצא בהמשך הדרך בוודאי לא מקל את ההתלבטות. כלוא בין מה שכנראה היתה נקודת מפגש קדומה בין החצבאני לבניאס, עמוס באקליפטוסים תמירים, זה כנראה מקום הטבילה המושלם: הזרימה עדינה יותר, המים רדודים והצל יקר ערך. המחפשים דממה קצת פחות ייהנו בנקודה ההומה הזו ולהם עדיף להמשיך צפונה. לא חסרות נקודות כניסה מצוינות למים במעלה הדרך,

אחרי שחולפים על פני בית העלמין המטופח של הקיבוץ והמדשאה הארוכה שמקבילה לו. שלט ירוק מכריז על הכניסה לשטח נחל חרמון ושלל האיסורים המצפים לשוהים בשטחו, כולל איסור הנסיעה בכלי רכב ממונעים, מה שמאפשר הליכה שקטה ונעימה על השביל. הקולות היחידים ברקע הם של משפחות המבלות על גדות הנחל. הניקיון, למרבה הפלא, גם מרשים. המועצה האזורית גליל עליון עושה פלאים על השביל.

הקסם הגדול ביותר של המסלול מתחולל לאחר 2 ק"מ בערך. כניסה אל "משעול הערבות", מקום שלטעמי אין שני לו בישראל: הדרך הרחבה מתכנסת אל מין מנהרה הנמתחת לצד מי הנחל. תחת צילו של קנה צפוף וערבות ואינספור נקודות גישה מסתוריות למי הבניאס המתפתלים. שורשי עצים וענפים מתחברים ביצירתיות למים ויוצרים מראות מכושפים השמורים למדינות אחרות, וקרני השמש חודרות בעדינות מבעד לצמחייה הצפופה ומחממות די הצורך.

כל פינה במקטע זה מיוחדת מקודמתה: באחת העצים הצמאים יוצרים ספסלים טבעיים על קו המים, באחרת סלעים חלקלקים יורדים למרכז הנחל ומאפשרים רביצה. האקליפטוסים העצומים מרחפים מעל וההתקדמות על השביל איטית כי ההתענגות מכל פינה היא הכרח. לאורך הדרך, כל כמה עשרות מטרים, שלטים חומים מפנים את המטיילים צפונה, מציינים את המרחק אל סוף השביל הבלתי נמנע עם היציאה ממנו לשביל עפר לבן המתרחק מעט מהנחל ומוביל למתקן טיהור מים שנמצא מימין הדרך. נוף חרמון והר דב מחליפים את הבניאס במרבית החלק הזה, אך למי שממש בא עוד להירטב, אל חשש: ממש בסוף, רגע לפני החיבור עם כביש 918, חיתוך קטן שמאלה שוב מוביל אל הבניאס הצונן.

הגעה בווייז נקודת התחלה: שדה נחמיה (חניה לפני שער הקיבוץ)

סוג מסלול: מסלול מים רגלי או אופניים

אפשרויות: קווי והלוך חזור (ניתן להשאיר רכב שני בחיבור השביל עם כביש 918)

אורך: 5 ק"מ לכל כיוון

משך: שעתיים עד ארבע שעות

מים בדרך: אין

קושי: קל