סיכון חייל מול מאושפז: האתגר המשפטי של צה"ל בבית חולים שיפא

תקיפת בית חולים שיפא תעצים בפני הצבא את האתגר המוסרי והמשפטי לצד זה המבצעי. החמאס מטמיע עצמו באוכלוסיה אזרחית שמשמשת לו שכפ"ץ אנושי, ומציאות זו מאלצת את צה"ל לשקול את "מידתיות" הפעלת הכוח בכל פעם שהוא מסמן מטרה צבאית שפגיעה בה גוררת "נזק משני" - כלומר, פגיעה ב"בלתי מעורבים". בתי חולים ואמבולנסים הם סיפור שונה שמחייב משנה זהירות בגלל ההגנה המיוחדת שמעניקים להם דיני הלחימה, ואכן ראינו מחבלי חמאס מודים בחקירותיהם שהעברת לוחמים ואמצעי לחימה באמבולנסים היא פרקטיקה נפוצה כי, לדברי אחד מהם: "היהודים לא תוקפים אמבולנסים". אלא שהמציאות הנוכחית מאתגרת את ההבנות הישנות.

בתי החולים עלולים לאבד את החסינות המסורתית שלהם אם יתברר שלא ניתן להשיג את יעד מיטוט החמאס ללא ניקוי המנהרות שמתחת להם. המנהרות שבהם פועמים עדיין הלב והמוח של הארגון. צה"ל מתלבט עדיין אל מול השלכות המשפט הבינלאומי, האמריקאים ומול הלחץ שעלול להיווצר לעצירת המבצע. כמובן שהפתרון הוא פינוי בית החולים לפני הפעולה הצבאית, אבל החולים והפצועים שמאושפזים שם, כמו החטופים הישראלים, הם חלק מפוליסת הביטוח של החמאס ליום שבו האיום על קיומו יהפוך מוחשי. סביר שהחמאס לא יוותר על המגן האנושי שמעניקים המאושפזים והחטופים.

בינתיים זלג הוויכוח על תקיפת בתי החולים גם אל הרופאים בישראל. מצד אחד, הרופאים למען זכויות אדם מתריעים נגד הפגיעה בבתי חולים. מולם, הרופאים למען זכויות חיילי צה"ל דורשים לתקוף את שיפא לאחר מתן התראה מוקדמת. הוויכוח בין ארגוני הרופאים מקביל לוויכוח בין הביטחוניסטים שחלוקים ביניהם בשאלות של שלום, שטחים ואפילו הפיכה משטרית. בשני המקרים, הפוליטיקה והאידיאולוגיה מספרות לנו שאין בתואר מקצועי – רופא או אלוף במילואים – כדי להתאחד סביב מסקנה או השקפת עולם אחת.

כשמדובר ברופאים עולה גם שבועת הרופא ושאלת המחויבות הראשונית לשלום החולים. האם רופאים יכולים לתמוך בפגיעה מכוונת בבית חולים כדי לקדם מטרה מבצעית? נכון, את עמדת הרופאים "המפציצים" אפשר להצדיק פעמיים. ראשית, הם בעד התראה מוקדמת לפינוי. שנית, כשהם מציבים במשוואה את חיי החיילים אל מול חיי המאושפזים בשיפא. הם לא "מקריבים" חולים אלא מתעדפים על פניהם את חיי החיילים.

ובכל זאת, ד"ר תמי קרני, מ"מ יו"ר הלשכה לאתיקה ויו"ר בית הדין של הר"י פרסמה את עמדתה בוויכוח בין ארגוני הרופאים. "גם בימים רגישים אלה, בעת מלחמה תפקיד הרופאים לטפל בפצועים. ההסתדרות הרפואית בישראל ורופאי ישראל ימשיכו להיות נאמנים בהתחייבותם לאמנות הבינלאומיות, המגינות על צוותים ומתקנים רפואיים". ואז היא מוסיפה משפט נוקב במיוחד: "הרופאים נשבעו לרפא ולא להרוג", ומסכמת: "רופאי הר"י לא יעודדו פשעים נגד האנושות".

ככל שהעמדה היא עמדתה הרשמית של הר"י, היא יוצאת בחריפות נגד עמדת הרופאים למען חייל צה"ל. נגד העמדה להפציץ את בית החולים שיפא. הר"י מייצגת גם את הרופאים האלה, אבל האתיקה המקצועית אמורה לחייב את כולם וד"ר קרני היא חד משמעית בעמדתה ש"רופאי הר"י לא יעודדו פשעים נגד האנושות".

ויכוח זה הוא עוד פיסה ממציאות חיינו החדשה שמאתגרת את כל המוסכמות שלאורם חיינו עד ה-7 באוקטובר. במיוחד בשאלה האם המלחמה נגד השטן החמאסי מצדיקה את כל האמצעים. ההסתייגות הרבתי מהשימוש בנשק אטומי (האופציה שלא נפסלה בידי השר עמיחי אליהו) מלמדת שעדיין יש לנו גבולות. אתגר שיפא מעמיד בפנינו גבול נוסף - ומתי הוא ייחצה? אם וכאשר יוחלט שהמטרה הצבאית – המנהרות מתחת לבית החולים – היא חיונית להגשמת יעדי הלחימה עד שאין ברירה אלא "לעבור" דרך בית החולים עד כדי כך שמבחן "המידתיות" יאפשר את הפגיעה בו.