תנו לחינוך לנצח: ישראל יכולה - וצריכה - להפוך לאד-טק ניישן

ישראל מוכרת ברוב העולם כסטארט-אפ ניישן וכעת יש הזדמנות ואף צורך להגדיר כיעד לאומי חדש את תחום האד-טק (Educational Technology) ולהיות בשורה הראשונה של המובילות העולמיות בשילוב הטכנולוגיה בחינוך.

בעוד מספר ימים יתקיים עוד סבב בחירות לאחר שבארבע השנים האחרונות שמונה בכירים הובילו את משרד החינוך כשרים וכמנכ"לים, כשהם מנסים ליישם אג'נדות שונות ומתמודדים עם שבריריות תקציב ועם פערי מוכנות חוזרים ונשנים לקראת שנת הלימודים. מערכת החינוך בישראל, כמו מערכות אחרות, משוועת לאסטרטגיה הכרוכה ביציבות פוליטית, אך בצד קולות הנכאים, הרי שקיימות בעת הזו הזדמנויות נוספות לקידום חינוך רלוונטי בעידן הדיגיטלי - וזהו מקור לתקווה.

את התמורות ביחס המדינה, הציבור ומערכת החינוך כלפי שילוב הטכנולוגיה בהוראה חווינו בעיקר בתקופת הקורונה, שטלטלה את רפרטואר ההרגלים שלנו וייצרה, בצד מבוכות רבות, גם ידע חדש, בעיקר בקרב צוותי הוראה בשטח, אך גם בקרב יזמים ומשקיעים. ידע זה עשוי להניע את מערכות החינוך למחוזות רלוונטיים יותר ולהבליט את הצורך בשילוב בין מה שמלמדים ולומדים, לאיך מלמדים ולומדים, תוך שאיפה למימוש שלושת היעדים החינוכיים הבאים:

1. פרסונליזציה ומענה לשונות – הצפיפות בכיתות והמחסור במורים מעלים את הצורך להתאים את הלמידה לא רק לממוצע בכיתה אלא להתחשב דווקא בשונות בתוך הכיתה ובין בתי ספר בארץ. כאן, לטכנולוגיה יכול להיות תפקיד מרכזי. יש לייצר סביבות למידה היברידיות חדשות המאפשרות ללומד ללמוד באופן עצמאי ולמורה ללמד במגוון שיטות, תוך שהוא נע בין עזרים מסורתיים כגון ספר הלימוד, לסביבה הדיגיטלית המספקת חוויה מסוג חדש, כוללת משחוק ומשוב מיידי ואף מספקת למורה נתונים אודות מצב הפרטים והכיתה כולה. כך ניתן להתמקד באופן אישי בקבוצה קטנה של תלמידים ולקדם אותם.

2. המורה המנחה והלומד העצמאי – מיומנויות התלמיד והבוגר בעידן זה מחייבות את המורה להיות "המלמד הלומד" בעצמו ולגלם בתפקידו לא רק את מי שמעביר ידע, אלא גם את מי שמכוון ומנחה את התלמיד כיצד לעבד את הידע הנרכש וללמוד באופן עצמאי או בחברה, תוך התמודדות עם אתגרי האוריינות בכלל והסביבה הדיגיטלית בפרט. כבר היום, מורים בבתי ספר יסודיים בישראל מעבירים שיעורי קוד, לדוגמה. המורים הטובים מבינים כיום שתפקידם העיקרי הוא להנחות את התלמידים כיצד ללמוד לבד וגם לשתף פעולה במסגרת קבוצה. גם השינוי המסתמן בתיכון בלימודי חברה ורוח יכול לדרבן מורים ותלמידים לפעול לאור ערכים אלה, בעיקר בעבודות החקר שיחליפו את מבחני הבגרות החיצוניים.

3. מרחבי למידה גמישים בזמן ובמרחב, בחירה ולמידה חברתית – הסדירויות המסורתיות בבית הספר מתבססות בדרך כלל על לימוד מהבוקר ועד הצהריים בין ארבעה קירות מסוימים ומשכי שיעור של כ-50 דק'. לסדירויות אלה חשיבות מסוימת, אבל יש להן מגבלות ברורות. גם כאן, הטכנולוגיה יכולה לפרוץ את גבולות ביה"ס ולאפשר שכבה וירטואלית משלימה. דמיינו שתלמידים יוכלו לבחור כמה מקצועות, בין אם מסורתיים או חדשים (כגון סייבר, פילוסופיה, אומנות, חשיבה חישובית), וללמוד אותם באמצעות מערכת למידה וירטואלית עם תלמידים ומורים שאינם מבית ספרם. ניהול שכבה זו יתנהל כ"קמפוס וירטואלי" באופן ארצי אך נתוני הלמידה יתקבלו בביה"ס האורגני של התלמיד כחלק מכלל לימודיו. גישה זו תאפשר גם לצמצם את הפערים החברתיים, לקדם את השוויוניות ואף להקל על בעיית המחסור במורים באמצעות סטודנטים ומומחים אחרים שיוכשרו לשם כך.

למרכיבי מערכת החינוך - ומשרד החינוך בראשם - אסור להחמיץ את הפוטנציאל שזימנה לנו תקופת הקורנה. לצורך מימוש היעדים החינוכיים הללו עלינו לעודד את הניצנים הקיימים כבר בשטח. אנחנו צריכים כמובן, להבין שהטכנולוגיה היא לא פתרון קסם, אבל היא בפירוש הזדמנות לקידום החינוך ולא רק תחליף חיוור או איום ללימוד המסורתי.

הכותב הוא מנכ״ל מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית המוביל את שבוע האד-טק ביחד עם "מיינדסט" (חממת החדשנות מבית מטח). במסגרת השבוע ייערכו כנס shaping the future (25.10) ושורה של מפגשים עם מומחים מובילים מהארץ ומחו״ל בתל אביב ובירוחם שכותרתם היא "נקודת מפנה בממדי הזמן והמרחב של הלמידה"