״אנחנו חוזים בהשמדת הערך הכלכלית הכי גדולה שהייתה פה מאז קום המדינה״

חשבון הטוויטר של מיכה קאופמן, מייסד משותף ומנכ"ל חברת ההייטק הישראלית פייבר (Fiverr), היה משעמם למדי עד לפני חודשיים. בעיקר ציוצים באנגלית על טכנולוגיות חדשות, עולם הפרילנסרים שבו פועלת פייבר כפלטפורמה שמחברת ביניהם לחברות שמזמינות עבודות וכמובן קצת מעתיד הבינה המלאכותית. אבל בפברואר חל מהפך. לאט לאט העברית הלכה והשתלטה על החשבון והציוצים כבר לא דיברו על הייטק, אלא על מחאת ההייטק. קאופמן, עד אז הייטקיסט מוכר ומוערך מאוד בישראל, אך לא קולני כלל, שהיה שקוע בניהול החברה, "נכנס לאירוע".

כשהתחלנו לדבר על הריאיון הזה, לפני כמעט חצי שנה, קאופמן היה סרבן ראיונות סדרתי. עכשיו, כשאנחנו נפגשים בסיומו של אחד השבועות הסוערים ביותר שידעה ישראל עם פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט, וההשהיה, לכאורה, של ההפיכה המשטרית שבאה לאחר מכן, כמעט קשה לעצור את שטף הדיבור שלו. הוא עדיין מדבר בשקט האופייני לו, אבל מתחת לשקט מבעבעות - ומדי פעם גם מתפרצות החוצה - האמירות החריפות. דברים, שרוב הקולגות שלו, אלה העומדים בראש חברות הייטק אשר נסחרות בוול סטריט וצריכות לתת דין וחשבון לבעלי מניות זרים ברובם, מנסים לא לומר בקול רם. "למה לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ", אומר המחנה "השקט", "בסך הכל עוד לא קרה כלום ואין סיבה לייצר פאניקה".

"לא צריך לייצר את הפאניקה כי אנחנו בפאניקה. אנחנו בפאניקה כי אנחנו בצרה מאוד רצינית עכשיו. המותג 'ישראל' נפגע", אומר קאופמן. "גם אם הכל ייעצר עכשיו, הנזק הכלכלי והתדמיתי כבר נעשה. מה שאני מנסה לעשות עכשיו זה להגן על ישראל מפני השמדת ערך מטורפת. אפשר בכלל להבין את התחושה שבתוך חודשיים הרסנו 30 שנה?! זו תחושה נוראית, זה הרס של מפעל חיים ושל הנס הישראלי, וההייטק בישראל הוא לא פחות מנס".

מה יהיו ההשלכות הכלכליות של האירועים בישראל?

"התקציב שהממשלה כותבת בימים אלה הוא דמיוני. הוא לא קיים כי המיליארדים מההייטק לא ייכנסו. הנתח של ההייטק הולך להצטמצם. למשל, 400 מרכזי הפיתוח של החברות הרב־לאומיות. החבר'ה האלה לא ציונים, הם לא כמונו, הם לא פה כי חשוב להם לבנות משהו בישראל. בסביבה לא יציבה הם לא נשארים כאן, בדקה וחצי הם סוגרים פה הכל".

מחאת ההייטקיסטים. "אנשים בהייטק נותנים היום פחות תשומת לב לעבודה היומיומית שלהם בניסיון למנוע אסון" | צילום: אלעד גרשגורן

אפל ומטא אמזון וגוגל יסגרו את המרכזים שלהם בישראל שנבנו לאורך שנים ושמעסיקים אלפי עובדים?

"למה לא? הכלכלה מאוד מפחידה אותם כשהיא לא יציבה. מערכת המשפט שלא מייצרת ודאות מטרידה אותם וממשלה שכל שני וחמישי מעבירה חוקים שקשורים למערכת המשפט, יכולה להעביר גם חוק שאסור להוציא קניין רוחני מישראל וגם זה מפחיד אותם. הם לא יהיו פה בדקה. זה בדיוק כמו שקרה עם SVB, מותג שנבנה והצליח במשך 40 שנה נמחק בלילה אחד. ישראל מתחילה לעשות פאולים וזה הורס את המותג. זה כמו חברת מזון שמתחילה להוציא מוצרים פגומים. חברות כאלה לא שורדות. אנחנו חוזים בהשמדת הערך הכי גדולה שהייתה בישראל ברמה הכלכלית מאז קום המדינה".

אבל בסוף, לפני האידיאולוגיה ולפני מערכת המשפט, יש לחברות האלה אינטרס מובהק בישראל - המוחות שלנו, העובדים האלה - ואותם הן רוצות לא משנה מה.

"הטאלנט האמיתי, הליבה, המוחות האלה שבאמת מחזרים אחריהם זה לא כל 400 אלף עובדי ההייטק, אלא בסוף קבוצה קטנה של 20-15 אלף איש שמקבלים הצעות לעשות רילוקיישן בערך שלוש פעמים בשבוע. בחו"ל הם יקבלו את המשכורת שהם מרוויחים פה, רק בדולרים ועוד תוספת של 30%-20%. החברות הרב־לאומיות לא ייצאו בהצהרות על הוצאת הכסף או העברת האנשים. הן פשוט יעשו את זה. בתוך שנתיים או חמש שנים הן יפסיקו להרחיב את המשרדים פה ויעבירו חלק מהעובדים לחו"ל. כך גם המשקיעים. הם לא יודיעו על החלטה להקטין את החשיפה לישראל. הם פשוט יעשו את זה בשקט. לכן התקציב שבונה הממשלה הוא הזוי. איך אפשר לבנות תקציב בסביבה כזאת של חוסר וודאות? זה חוסר אחריות".

הדברים שלך מטרידים מאוד, מה יהיה עם ההייטק הישראלי והכלכלה בכלל?

"המשבר הזה תפס את ההייטק במצב מאוד לא טוב ממילא. יש ירידה בהשקעות כי הריבית גבוהה ולמשקיעים יש אלטרנטיבות. בשנים האחרונות הייתה קפיצת מדרגה מאוד משמעותית בהייטק ונולד פה דור של יזמים שחושבים איך לבנות חברות ענק ולא רק חברות כדי לעשות קצת כסף ולהמשיך הלאה. בשנים האלה ההייטק שימש כדובר הכי חשוב של מדינת ישראל בחוץ. שנים שאין פה יציבות בכל המישורים וכבר עשיתי דיווחים לבורסה כשברקע אזעקות, ובכל זאת הצלחנו לגרום למשקיעים לא לעסוק בזה כי התחושה הייתה שישראל יודעת איך להתמודד. הכל ידענו להוריד מסדר היום, אבל מה שקורה עכשיו הוא מחוץ לשליטתנו. אני יודע שיש הרבה דיבורים שההייטק מייצר איזה תחושה של תבהלה, אבל אלה טענות כל כך מגוחכות, כי הרי כל בהלה שאנחנו מייצרים פועלת נגדנו, למה שנעשה את זה?"

כי להייטק קל לעבור מחר למקום אחר ולהשאיר את כל היתר להתמודד עם השברים.

"אבל מי רוצה לעבור למקום אחר? אין לנו שום אינטרס לצאת מישראל. כשהקמתי את פייבר, וזה נכון לכל חברות ההייטק הישראליות, היה עליי המון לחץ לרשום את החברה בחו"ל. לא עשיתי את זה מטעמים ציוניים. אנחנו רוצים לייצר פה מקומות עבודה שבסופו של דבר חוזרים למס, והמס חוזר לכל התושבים".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. המסר המרגיע לאנשי ההייטק לא גובה במעשים | צילום: אלכס קולומויסקי

ובכל זאת, אתה יכול להעביר מכאן את החברה בלחיצת כפתור. בטח, יש גם לא מעט עובדים שמבקשים רילוקיישן עכשיו.

"זה נכון, אבל לא כל כך קל להעביר. לא ברמה הנפשית וגם לא ברמה הטכנית לעשות היפוך שרוול ולהפוך לחברה אמריקאית. זה תהליך מורכב תמיד, ועוד יותר כשאתה חברה ציבורית".

שקלתם לעשות את זה?

"המחויבות שלנו כחברה, ושוב, בטח כחברה ציבורית שבעלי המניות שלה לא ישראלים ברובם, זה תמיד לשקול את טובת החברה. היו כמה חברות שהיו יותר ווקאליות כשדיברו על הוצאת כספים, אבל בסוף רוב החברות לא מדברות על זה. בסביבה של חוסר ודאות כלכלית, המחויבות שלנו כמנהלים בחברה זה לדאוג שהכסף יהיה במקום בטוח. מה זה אומר? זה אומר שאם כרגע יש כלכלה לא יציבה באנגליה, בגלל שהם נמצאים בתהליך של ברקזיט, נוציא משם את הכסף. אם יש כרגע מהומות בארצות הברית ואנחנו מרגישים שזה יכול להשפיע על הכלכלה, מוציאים את הכסף ארה"ב. אותו דבר עושים עם ישראל. זה לא עניין הצהרתי, לא כדי לעשות דווקא, לא כדי לייצר בהלה, אלא רק כדי לייצר אחריות".

הוצאתם כסף מאנגליה כשהיה ברקזיט?

"בוודאי. כשיש מצב של חוסר ודאות וחוסר יציבות עושים את המהלכים, מצפים שהמנהלים יעשו את זה. תתארי לעצמך שאת פייבר או את וויקס היה מנהל מנכ"לית או מנכ"ל אמריקאים. הם לא היו חושבים פעמיים, כי זו החלטה עסקית, לא עקרונית. מה יהיה למשל אם מחר הממשלה תחליט שלא מוציאים כסף החוצה כי יש חשש ליציבות הבנקים".

מה הסיכוי באמת שזה יקרה? הרי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר "תסמכו עליי".

"כשאומרים לי תסמכו עליי, אני יודע שאנחנו בצרות. אם הכל מבוסס על אנשים שצריך לסמוך עליהם ולא על סביבה יציבה, גם רגולטורית, גם כלכלית, אני דואג. האמירות תסמכו עליי בכל מיני הקשרים, גם המשפטי וגם הכלכלי, יצרו פה הכי הרבה פאניקה בציבור. אלה לא אמירות שיש להן מקום בדמוקרטיה".

את הדברים האלה אומר קאופמן על בסיס היכרות אישית עם הנפשות הפועלות, לאחר שהשתתף בחודשים האחרונים במספר פגישות עם שרים בממשלה, בהם גם סמוטריץ'. מאחת הפגישות, שנערכה עם קבוצה של אנשי הייטק, הם יצאו בתחושה כי סמוטריץ' יבלום את חוקי המהפכה, מה שכמובן לא קרה.

בית פייבר בתל אביב עליו מוקרנת המילה דמוקרטיה. "ההייטק הישראלי הוא מאוד פלורליסטי והמחאה היא לא פוליטית" | צילום: באדיבות פייבר

אבל זה בדיוק העניין - הכל עוד בגדר חששות ואתה אומר שהנזקים הם כבר אמיתיים, כשלכאורה עוד לא קרה אף שינוי.

"איך אפשר להגיד שלא קרה כלום?!", קאופמן מאבד את שלוותו מעט ואף דופק קלות על השולחן. "יש ממשלה שהניחה על השולחן שלה בחודשיים 140 חוקים. זו ריצת אמוק. איזה אינטרס יש לנו כאנשים ציונים שהחליטו, למרות הכל, לא בזכות שום דבר, להשאיר את החברות שלנו פה? אנחנו פוגעים בעצמנו קודם. לכן אנחנו גם הראשונים שנלחמים על זה. הסיפור הוא לא פוליטי, אני אומר את זה גם באופן אישי. הרי אף אחד לא יודע למה הצבעתי בבחירות, ואם יש לי תמונה של ז'בוטינסקי בחדר שינה. אני גם שומע את זה מחברים בהייטק".

קאופמן מוסיף כי "אוהבים להגיד בצד השני שהמטרה שלנו היא להחליף את הממשלה, אבל זה לא נכון. בנימין נתניהו והממשלה שלו נבחרו בדרך דמוקרטית, והוא ראש הממשלה שלי ובצלאל סמוטריץ' הוא שר האוצר שלי", הוא מדגיש את המלה שלי בשני המקרים ומבהיר: "ולכן הם צריכים לעבוד גם בשבילי לא רק בשביל הבייס שלהם. הם צריכים לעשות מה שטוב למדינת ישראל, לא מה שטוב רק למצביעים שבחרו בכל אחת ממפלגות הקואליציה, אשר התחברו יחד מתוך מוטיבציות שונות, להעביר תהליך שמערער פה את הדמוקרטיה".

"הממשלה הזאת עשתה טעות גדולה כשהעירה את הדוב"

כשהוא נשאל, אפרופו דמוקרטיה, איך הוא מתייחס לטענות על חוסר היכולת משילות, אומר קאופמן כי "אני אוהב את המשילות, אבל בואי גם לא נתבלבל מהרטוריקה. אנחנו ב־20 השנה האחרונות בממשלת ימין. אז איפה המשילות ואיפה הטיפול, במה שהם קוראים לו 'ישראל השנייה' ואיפה הטיפול בפריפריה. איך אפשר לדבר על זה כאילו שהיה איזה מישהו אחר דמיוני שייצר פה תסיסה וייצר אוכלוסייה שהיא מוחלשת? זה אתם! איך אפשר לעשות לזה ספין? אבל אין גבול לספינים. הממשלה הזאת עשתה טעות אחת גדולה היא העירה את הדוב והדוב לא חוזר לישון".

את מי אתה כולל בתוך הדוב הזה?

"זה ההייטק וזה הציבור הליברלי השקט. רוב האנשים הוציאו את עצמם החוצה לרחובות ואלה האנשים שאני פוגש בהפגנות". קאופמן לא מזכיר זאת, אבל רבים מהמשתתפים בהפגנות בקפלן יכלו להיתקל בו מחלק בקבוקי מים בחינם, על חשבונו למוחים. "אין שום הנהגה, בטח לא הנהגה פוליטית למחאה הזאת. היו ניסיונות לייצר כזו, אבל הם נבלמו על ידינו ועל ידי באופן אישי. אני גם אמרתי שאם יהיה פוליטיקאי שירצה לקחת קרדיט על המחאה, אנחנו נתנער ממנו".

איך מתקבלת בפייבר הפעילות שלך במחאה? הרי יש עובדים שלא מסכימים עם הדעות שלך. השקעתם מכספי החברה בשלט הענק שתליתם על בניין החברה ברחוב קפלן בתל אביב או כשארגתנם חתימה על מגילת עצמאות ענקית בכניסה לבניין?

"כל ההייטק הישראלי הוא מאוד פלורליסטי, והמחאה היא לא פוליטית. זה גם מה שאומר השלט 'דמוקרטיה גדולה מפוליטיקה'. לעובדים שלנו בחו"ל אנחנו מנסים להעביר מסרים מרגיעים, גם למשקיעים שלנו. הם מתעניינים במה שקורה פה כמו שכולנו התעניינו מאוד במלחמה הנוראית באוקראינה. כשאני חושב על זה, בדיווח השנתי שלנו על הסיכונים, ההערה הקודמת שהוספנו הייתה על המלחמה באוקראינה ועכשיו הוספנו הערה לגבי המצב בישראל. זה עצוב".

אבל השאלה אם זה באמת משאיר מקום לפלורליזם, האם העובדים עוד מרגישים בנוח לבטא את דעותיהם.

"אני מאוד מקווה שאנשים מרגישים בנוח להגיד את זה כי אין שום סיבה לא להרגיש בנוח. מה שעושה אותנו חזקים זה הפלורליזם, השונות היא הכוח שמייצר חשיבה לא דוגמטית ולא שבלונית".

אבל זו לא באמת שונות, הרי אחת הביקורות המוצדקות כלפי ההייטק זו ההומוגניות שלו, מה שהיום נקרא "הפריבילגיות".

"אני לא עסוק במה אומרים על ההייטק. בסופו של דבר, כשנכנס בן אדם מועמד לפייבר, לא מעניין אותנו אם הוא אשכנזי או מזרחי. לא מעניין אותנו אם הוא גר בפריפריה או במרכז".

איזה שיעור מעובדי פייבר מגיע מהפריפריה?

"מעט מדי, אבל גם זה ספין. אנחנו בפייבר ובחברות הייטק נוספות מייצרים מעל עשור תוכניות עבודה עם פריפריה, כדי לחזק אותה, עם אוכלוסיות מוחלשות, כדי להכניס אותם לתוך מעגל ההייטק. אבל אנחנו לא יכולים לעשות מהלכי בזק, זה לא עובד ככה. צריך לעשות מהלך שלוקח 10 שנים או 15 שנה, וזה אומר לקחת ילדים שנמצאים היום בפריפריה בגיל גן. חובה ללוות אותם בחינוך טכנולוגי כדי שההייטק במקום שהוא יהיה 10% מכוח העבודה, יהיה 20% מכוח העבודה או 25% מכוח העבודה בעוד 20 שנה. היום בפריפריה אין מספיק טאלנטים שיכולים מחר בבוקר להתחיל לעבוד בפייבר. זה לא משנה כמה נרצה או לא. אבל הייטק גם תורם המון, גם בתרומות בפילנתרופיה וגם במסים. הייטק שילם 36% מהמס ב־2022 ואם לוקחים את המעגלים הנוספים של שכירות, עורכי דין, הסעדה וניקיון, נגיע גם ל50% מהמס. הייטק הוא גם 50% מהייצוא. הייטק סוחב על הגב שלו אוכלוסיות שלמות וזה בסדר, אבל גם הייטק לא יכול לעשות קסמים".

כלומר, היית מצפה שהממשלות ישקיעו יותר בחינוך?

"אם רוצים להפסיק לדבר על 'ישראל השנייה', צריכים לטפל בזה. איפה הייתם 20 שנה? ההייטק מוכן להשתתף בכל תוכנית. יותר מזה, הממשלה מנהלת את הכסף של ההייטק ומחליטה איפה להשקיע אותו. גם אני מכה היום על חטא על הדברים שנעשו פה ולא העסיקו אותי. והיו פה אינסוף עוולות כלפי אינסוף ציבורים לאורך השנים. אבל לא מתקנים עוולה עם עוולה נוספת. לא מנסים לתקן תחושה של פגיעה על ידי רמיסת אחרים. זה לא יהודי וזה גם לא דמוקרטי".

והנה אתה בעצמך מגיע לזה שההייטק לאורך השנים היה, או לפחות נתפס, כאליטיסטי ומנותק.

"אני מבין את הדיבור על המפונקים ואת הפרודיות עם 20 טעמי גלידה, גם לי יש ביקורת על זה. אבל בסופו של דבר אלה אנקדוטות. הייטק בישראל נותן תנאים מפנקים לעובדים כי הוא צריך להיות תחרותי מול החברות האמריקאיות. אבל ההייטק הוא זה שסוחב עליו מדינה שלמה ויש לו אלטרנטיבות שהוא לא בוחר בהן".

אלה בדיוק האמירות שגורמות לציבור הרחב להרגיש שאתם מתנשאים.

"אני לא חושב שהייתה פה התנשאות, להיפך גם אנחנו וגם הטייסים וכל מי שעכשיו מזכירים אותו כישראל הראשונה הוא בעצם ישראל השנייה, זו ישראל שמתנדבת ונושאת בנטל, משלמת את המסים, עושה פילנתרופיה, עוזרת לניצולי שואה ולנשים ולילדים בסיכון וגם פועלת להקטנת הפערים בחברה. אבל היא עושה את כל זה בשקט ובלי ספינים. אפשר להעמיס הרבה על ההייטק, אבל יש גבול. אנחנו לא אשמים במה שהממשלות לא עשו פה 20 שנה".

קאופמן עצמו, אגב, לא נופל במה שהפך היום להגדרת הפריביליג הקלאסי. במהלך שירותו הצבאי בחיל הים כסגן מפקד דבורה הופיע עם צוותו על שערי העיתונים לאחר שהצליחו לחסל חוליית מחבלים מול ראש הנקרה.

אז עוד יש מקום לאופטימיות חרף התמונה הקשה שעולה מהדברים שלך? אתה מאמין בהשהיה ובתהליך ההידברות?

"החרדה הגדולה שלי היום היא לא רק ממה שקורה, אלא בכך שבאופן אישי אני מרגיש שהחוזה הבלתי כתוב בין האזרח למדינה נשבר. לכן גם הדוב הזה שמתנדב ומשלם ושומר החוק, התעורר והוא אומר - לא בא לנו יותר, אנחנו רוצים שוויון. הנחמה שלי היא שאולי מהקרע הנוראי הזה תיווצר מציאות שתחייב כתיבה של חוזה חדש, לא משנה אם יקראו לו חוקה או משהו אחר, אבל הוא ידביק את העם הזה חזרה יחד. הבעיה היא שכרגע אני לא רואה שום דבר שקרוב לזה וגם שום דבר שהולך לכיוון הזה. כל צד מתבצר בעמדות שלו, וכולם חושבים שהם דפוקים, כולם חושבים שהם הקורבן של הסיפור".

לדבריו, "המחנאות בציבוריות הישראלית הורסת אותנו. ההורים שלי עלו לקיבוץ החותרים מארגנטינה כדי להילחם במלחמת ששת הימים, הם עלו חסרי כל ואת מה שהיה להם, גנבו להם בדרך כשהם הפליגו לפה. לאן אני אלך מפה? מי רוצה אותי? התחושה שלי היום היא תחושת חורבן, אבל אני חייב להיות אופטימי כי אם לא, זה אומר שעוד 10 שנים לא נהיה פה וזו מחשבה בלתי נתפסת. אני אפילו לא יכול לתת לה לעבור בראש".

כמה כל האירועים של החודשים האחרונים משפיעים על הביזנס, על פייבר עצמה?

"יש בעלי מניות פוטנציאליים בעולם שיכולים לקנות מניות של פייבר ולא קונים, אני לא אדע על זה, אבל החשש שלי זה שזה קיים. החשש שלי הוא גם מהיכולת שלי להמשיך למצוא טאלנטים בישראל כי חלק שוקלים לצאת מפה. כהנהלה שנמצאת בישראל, אני נפגע יחד עם המותג ישראל, אני חושש מהרגע שיגידו לי לא להחזיק פה כספים ולהקטין את כמות האנשים בישראל. יכול להיות שחלק מהפחד שלי הוא לא רציונלי, אבל כשאומרים לי 'תסמכו עליי' הפחד שלי מזנק פי 10".

איך אתה מסביר שוותיקי תעשייה כמו גיל שויד מצ'ק פוינט או אמנון שעשוע ממובילאיי - גם לא משמיעים את דעתם וגם נדמה כי לא מוטרדים במיוחד מהמצב?

"אני חושב שזו שאלה מצוינת אליהם".

לכמה רגעים בשיא הקורונה פייבר הייתה קרובה מאוד לצ'ק פוינט כאשר הגיעה לשווי של 11 מיליארד דולר. מאז המניה התרסקה ונסחרת כיום בערך בעשירית מהשווי, אבל עדיין מעל מיליארד דולר. פייבר מעסיקה כ־600 עובדים בישראל, ועוד 400 בחו"ל שמטרתם לסייע לשדך בין פרילנסרים לחברות שזקוקות לשירותיהם. פייבר שייכת לדור החדש של חברות ההייטק הישראליות שעובדות ישירות מול לקוחות הקצה והמותג שלהן מוכר היטב ברחבי העולם, כאשר היריבה המרכזית שלה היא UPWORK האמריקאית שנסחרת בשווי דומה בוול סטריט.

קשה להסתכל על המסך ולראות את הצניחה?

"כשהחברה הייתה בשווי של 11 מיליארד דולר, כינסתי את ההנהלה, הרמנו כוסית ואמרתי - תסתכלו על המספר ותשכחו ממנו, הוא לא מוצדק ולא הרווחנו אותו. השוק מטורלל", אומר קאופמן. פייבר היא החברה הרביעית שהקים לאחר שהיו לו סטארט־אפים בתחום המכשור הרפואי, אינטרנט ותוכנה. "הייתי ב־2000 וגם ב־2008, אז אני לא מתרגש יתר על המידה, כי כל סבב כזה נגמר. פייבר היום גדולה פי שלושה וחצי בהכנסות מפייבר שהונפקה בשווי של 650 מיליון דולר ב־2019. אני לא יודע מתי נחזור ל־11 מיליארד דולר. מי יודע את זה כשגם הנגיד האמריקאי לא יודע להגיע מה יהיה ברבעון הבא", הוא צוחק.

אבל ההאטה הכלכלית והפיטורים הנרחבים לכאורה משחקים לטובתכם כי יותר ארגונים עוברים לפרילנסרים.

"ההשפעה היא קודם כל על הצד של הפרילנסרים עצמם שיש יותר מהם כי יש הרבה מפוטרים. ראו את זה גם בדו"ח האחרון שלנו. אבל החברות מצד שני נמצאות קודם כל בשלב של קיצוצים. כשהמשבר ייכנס לשלב של התייצבות ועלייה, החברות יגדילו את הפעילות עם פרילנסרים לפני שיחזירו עובדים קבועים. אז כמו שהיינו מהראשונים שדיווחו על האטה כבר לפני שנה אנחנו גם נהיה הראשונים שיוצאים מהמשבר, כי רוב הלקוחות שלנו הם עסקים קטנים, והם לא צריכים ועדה של שני רבעונים לקבל החלטות".

מתי זה יקרה?

"השוק כרגע בסוג של התייצבות, מה שלא אומר שהוא לא יכול לרדת עוד כמובן. אני לא חושב שההתאוששות תהיה דחוסה ומהירה כמו שהיה בקורונה, אבל יכולה להיות עלייה משמעותית שתחזיר אותנו לשיעורי צמיחה דו־ספרתיים גבוהים כמו שהיו לנו במשך עשור - 50%-30% בשנה. אבל כרגע הנחת העבודה שלנו שהשוק לא ישתפר לפחות עד סוף השנה".

למעשה מאז שהנפקתם העולם נע בין אירועים חריגים החל מהקורונה ועד ההפיכה המשטרית, מה שמשפיע כמובן גם על המניה. אתה מתחרט על ההנפקה?

"אני ממש לא מצטער על ההנפקה. היא הייתה אירוע גדול ברמת המותג, אפשרה לעובדים להנות מההצלחה של החברה וזה גם הפך את החברה לממושמעת יותר וחזקה יותר. כמנהל זה הופך אותך לממוקד יותר ודוחף אותך לעסוק רוב הזמן בעתיד ולא בהווה. כשאומרים לי היום איזה רבעון מצוין היה, זה כבר לא מעניין כי אני תיכננתי אותו לפני תשעה חודשים. מי שיסתכל על המניה של פייבר בעוד עשר שנים, יראה את הירידה הנוכחית כבליפ קטן בגרף. החשיבה שלי היא על החברה שתהיה פה בעוד 30-20 שנה ואיך לגרום שהיא תהיה המותג הגדול ביותר בעולם בתחום הפרילנסרים ועתיד העבודה. זה מה שמעסיק אותי, היתר יסדר את עצמו".

כיום יש בפייבר יותר מ־5 מיליון משתמשים קבועים שרוכשים שירותים ב־600 קטגוריות שונות. מספר הקטגוריות זינק בחודשים האחרונים בעקבות כניסתה של הבינה המלאכותית לחיי היום יום עם השקת ChatGPT.

לשאלה עד כמה ההתפתחות הזאת מאיימת על הפרילנסרים שחלק מהשירותים שהם נותנים יכולים להתבצע כעת על ידי ה־AI, משיב קאופמן כי "אני עוקב אחרי התחום כמעט עשור וללא ספק הטכנולוגיות שיצאו בתחילת השנה היו קפיצת מדרגה מהפכנית. אני מגדיר את עצמי טכנו־אופטימיסט כי בסוף זו רק טכנולוגיה וככל שהיא תהיה מדהימה, ואנחנו מתאהבים בקלות בטכנולוגיות - מה שמשנה זה מה אנשים יעשו איתן. גם כשאדובי שיחררה את פוטושופ חשבו שזה יהיה סוף עידן המעצבים הגרפיים ואחר כך הבינו שאלה כלים חזקים, אבל כדי להגיע לתוצאות טובות צריך להיות מקצוען. אחרת זה יהיה רק בסדר. ה־ChatGPT הוא קצת כמו מיקסולוג בבר - יש לו את המשקאות והוא יודע להכין לפי המתכון, אבל הוא לא מבין בטעמים ולא יודע להמציא דברים חדשים. בפייבר אולי קטגוריות מסויימות יעלמו, אבל כבר היום נוספו 30 קטגוריות כמו בודקי עובדות ב־ChatGPT או כותבי פרומפטים - אנשים שיודעים לבנות נכון את השאלות. יהיו מקצועות חדשים שאנו לא חושבים עליהם היום".

מעבר לגלי החדשנות וניהול החברה שלו, גם הוא מודה שהמחאה השתלטה על סדר היום שלו כפי שקרה ללא מעט מנכ"לים בחודשים האחרונים. "אני חושב שעוד לא מבינים כמה אנשים בהייטק נותנים היום פחות תשומת לב לעבודה היומיומית שלהם בניסיון למנוע אסון, אבל ההבנה הכוללת היא שכרגע חייבים להציל את המפעל הציוני".