ברידג'ט אוורט | צילום: AP/ Christopher Smith
"כשאת מפקידה צ'ק מ־HBO, את מתחילה להאמין לדברים היפים שאומרים עלייך"
ברידג'ט אוורט הייתה במשך שנים אמנית קברט נועזת ו"סוד שמור", כהגדרתה. הפריצה הגדולה הגיעה עם "מישהו איפשהו", סדרה המבוססת על חייה, שזכתה להלל גורף מהצופים ומהמבקרים. בריאיון לכלכליסט לכבוד העונה החדשה מספרים אוורט וצוות הסדרה כיצד חבורת אאוטסיידרים הופכת להצלחה "תוכנית קטנה על אנשים מיוזעים בגיל העמידה"
אחד הדברים הבולטים ב"מישהו איפשהו", הסדרה היפה, הרגישה והמרגשת של HBO שחזרה לעונה שנייה, הוא תיאור יחסי החברות הכל כך אמיתיים וכנים בין דמויותיה. הגיבורים בה הם לרוב אאוטסיידרים, חלקם שייכים לקהילת הלהט"ב, וגם הגיבורה הראשית, סאם, היא לא אדם שרואים באופן תדיר על המסך, היא גדולה מהחיים תרתי משמע. הם גרים במנהטן, אבל לא במנהטן מ"סקס והעיר הגדולה", אלא מנהטן שבקנזס, מקום נידח, איפשהו.
ביחד הם מבלים באופן הכי חופשי, מלא באהבה המתבטאת ביומיומיות אותנטית: יושבים בתחתונים וטי שירט על הספה, מתפקעים מצחוק מדברים שאין להם פאנץ', מתנחמים זה בזה כשצריך, ואפילו מתקוטטים כמו חברים. הם בשיאם כשהם נפגשים להופיע במועדון הסגור שלהם, שבו הם שרים, מנגנים ומופיעים. יצירתיות ופתיחות הן תכונות המאפיינות אותם, והן בולטות על רקע עיירה שלא בהכרח פתוחה לכל זה. "מישהו איפשהו" היא שילוב נהדר של אנושיות, עצבות, רגש טהור וחשוף, הרבה דברים שלא מרבים לראות בטלוויזיה. את סאם מגלמת ברידג’ט אוורט, קומיקאית מצחיקה בטירוף, שהחיבור בינה לבין החור שבו היא חיה, ובינה לבין הדמויות האחרות, יוצר רצף של צלילים ייחודיים שמתאחדים למנגינה יפהפייה. זה קורה במיוחד כשאוורט, זמרת עם השכלה אופראית, ומי שידועה בסצנת הקברט בניו יורק כשלוחת רסן, שרה במועדון השכונתי כחלק מניסיון למצוא את עצמה ואת האושר.
משמח לגלות שכוכבי ויוצרי הסדרה הם חברים במציאות, כך אפשר היה להתרשם מריאיון זום שערכתי איתם לרגל עליית העונה החדשה ׁ(המשודרת אצלנו ב־HOT ,yes וסלקום TV). "כולנו מלצרנו ביחד", אומר בריאיון פול תורין, שיצר עם האנה בוס את הסדרה, המבוססת על חייה של אוורט, שאכן באה ממנהטן קנזס. "כולנו באים מעולם הפרפורמנס הניו־יורקי. לא היינו ממש חברים של ברידג'ט, אבל הערצנו אותה ואת הופעותיה. יש לה מין מתת אל כזאת שהיא הופכת את יחסי הכוחות על פיהם".
הריאיון מתקיים בראש ובראשונה עם ברידג'ט אוורט, שמגיעה אליו חמושה במשקפיים גדולים ומלאי סטייל. עוד משתתפים בו מרי קתרין גאריסון, שמגלמת את אחותה הלחוצה של סאם, היפוכה בכמעט כל דבר; ג'ף הילר, המגלם את ג'ואל, החבר הג'ינג'י המתוק להדהים של סאם; ומוריי היל המגלם את פרד, שתפקידו בעונה השנייה גדל מאוד, וגם הם שייכים לסצנה הניו־יורקית. הם כולם די מופתעים מההצלחה שבאה להם בשלב יחסית מאוחר בקריירה ומההערכה הביקורתית העצומה שקיבלה הסדרה.
"מישהו איפשהו" זכתה לציון העגול 100 באתר המשקלל ביקורות "rotten tomatoes". ב"גרדיאן" נכתב שזאת "טלוויזיה ששואלת כבדרך אגב את כל השאלות הגדולות", וב"אינדיווייר" קבעו כי "אוורט היא הסיבה שסאם היא כה נפלאה. היא מצחיקה. אכפת לה מאנשים, ואז היא גם פוצחת בשיר של ג'ניס ג'ופלין ומהממת את כולם". הילר מעיד בריאיון: "היו לנו ביקורות ממש טובות, אבל אנחנו לא סדרת מתח או מד"ב. אנחנו רק תוכנית קטנה, שקטה, על אנשים מיוזעים בגיל העמידה".
בריאיון אומר הילר שהצלחת הסדרה טמונה בזה "שמראים אנשים בצד הלא נכון של גיל 40, וניכר שהחיים שלהם ראויים להיראות על מסך הטלוויזיה". ומורי היל, שיושב לצדו על הספה, לבוש בחליפה, ממש כמו בסדרה (הוא השחקן היחיד, חוץ מהכוכבת, שהיוצרים ממש כתבו את התפקיד במחשבה עליו), מזכיר שהמעריצים אולי אוהבים, אבל זאת עדיין הצלחה צנועה. "התקציב של הקייטרינג ליום הפקה אחד של 'האחרונים מבינינו' הוא יותר מאשר זה של כל הסדרה שלנו", הוא אומר.
העונה הראשונה נפתחה כשסאם, בת ה־40 ומשהו, חזרה לעיירת נעוריה “מנהטן”, כפי שקורה בהרבה סרטים וסדרות הוליוודיים. אלא שבניגוד לנוסחה המקובלת, היא לא מתאהבת במקום אלא נתקעת בו. היא הגיעה כדי לסעוד את אחותה, הולי, שחלתה בסרטן, עד מותה. כעת, בעונה החדשה, אמה האלכוהוליסטית נמצאת במוסד ואביה רחוק מהבית (השחקן שגילם אותו מייק האגרטי נפטר אחרי העונה הראשונה). סאם נמצאת הרבה יותר מדי עם אחות אחרת שלה, טרישיה, שאוהבת מאוד חפצים יפים ומיותרים שהיא מכרה בחנות שלה. במציאות אוורט וגאריסון, מי שמגלמת את טרישיה, היו שותפות לדירה בניו יורק במשך שמונה שנים.
היוצרים והשחקנים מדברים על המושג של חברים שהם המשפחה שבוחרים. ג'ף הילר אומר על דמותו ש"הקשר של ג'ואל ושל סאם הוא חברות עמוקה, משפחתית. במיוחד כשאתה בא ממקום שאתה מרגיש בו כל כך שונה. כשאתה מוצא את האדם שמקבל אותך, אתה נאחז בזה בכל הכוח. גם אם ברידג'ט היא לא חלק מקהילת הלהטב"ק, היא עדיין מרגישה שונה".
אוורט מתארת כיצד השונות שלה הביאה גם לפריצה המאוחרת שלה. "תמיד עשיתי קברט, הייתי מין סוד שמור", היא מספרת. "עכשיו אני מרגישה שקיבלתי לגיטימציה כאמנית. כשאת מפקידה צ'ק מ־HBO, את מתחילה להאמין לדברים היפים שאנשים אומרים עלייך. אני גרה כיום במרחק בלוק מהדירה שמרי קתרין ואני חלקנו. היא פרצה הרבה לפניי. היה לה מופע בברודוויי, ואני עבדתי כמלצרית. במשך 25 שנה שאלתי אנשים אם הם רוצים לשמוע על המיוחדים שלנו. זה שילם לי את החשבונות, אבל נראה לי שמיציתי. היינו חוזרות מהעבודות שלנו ויושבות על הספה, שותות יין לבן — שרדונה בשבילי ופינו נואר בשבילה — והיינו רואות 'טריידינג ספייסס' (תוכנית ריאליטי על חילופי בתים)".
גאריסון: "זה אולי נשמע כאילו היינו לוזריות, אבל זה היה מקסים".
"העוצמה של נשים שחיות ביחד היא אדירה", אומרת אוורט ואז ממשיכה ביתר רצינות: "האמת שהייתי מאוד מסוגרת כשהתחלתי לגור עם מרי קתרין וחבר אחר ששמו זאק, שמאוד מזכיר את ג'ואל. הם אנשים שרואים את הטוב שבך ורוצים את הכי טוב בשבילך. זה פשוט לא הדרך שגידלו אותי או איך שהרגשתי. גם בסדרה, מערכת היחסים עם קרובי המשפחה הם הכי מסובכים. הנושא המרכזי של העונה השנייה הוא מחילה".
סיפור החיים של אוורט הוא מרשים: היא הקטנה מבין שישה אחים ואביה היה פוליטיקאי מקומי. כשבגרה, למדה לימודי אופרה ועברה לניו יורק לשיר בברים. שאלתי את יוצרי הסדרה למה לא רצו להשתמש בחומרים האוטוביוגרפיים האלה.
פול תורין: "נכון שיש כאן חומר למכביר, אבל הסדרה היא לא באמת אוטוביוגרפית. זאת גרסה בדיונית של חייה. מה היה קורה אילו ברידג'ט לא הייתה מגיעה לניו יורק, אלא נשארת שם".
ברידג'ט, מה באמת היה קורה? האם יכולת למצוא את עצמך חיה חיים רגילים שם, והאם באמת יכולה להתקיים קבוצה כזאת של אאוטסיידרים במנהטן קנזס?
אוורט: "לשיר זה אהבת החיים שלי. אני חושבת שאם הייתי נשארת בקנזס, השיא שלי היה לשיר במועדוני קריוקי ולהשתכר עד אובדן הכרה. הייתי משתגעת. בניו יורק הגשמתי את עצמי בשירה במועדוני קברט. עשיתי דברים די מופרעים. במשך שנים הייתי באה בכל יום ראשון למועדון קברט, עולה על הבר, מורידה את החולצה ושרה. הברמן היה מתיז עליי סודה והייתי נותנת שואו שלם. אני לא בטוחה ששהייתי יכולה לעשות את זה בקנזס. החברים שלי כאן הם שחקנים, אז הם נוטים להיות אנשים פתוחים יותר, ולעומת זאת החברים שלי בקנזס — שאני מתה על כולם — נוטים להיות מסוגרים ושמרנים יותר".
אז אין במציאות חבורה של אאוטסיידרים שחיה את חייה במקום כמו קנזס, כמו שאנחנו רואים בסדרה?
אוורט: "לא שאני ראיתי, והייתי במועדון הקריוקי בפעם הקודמת שהייתי בעיר. אבל במנהטן קנזס הבילוי הוא עדיין בעיקרו פוטבול בימי שבת".
הסדרה מתארת אורח חיים אחר, והיא גם מצולמת באופן שונה. מתקיימת בקצב אחר. יש סצנה בעונה החדשה שבה סאם מדברת עם ג'ואל בטלפון ונשברת. היא בוכה והוא מקשיב לה. זה נמשך שניות ארוכות, יותר משמקובל לראות בחוקי התזמון הטלוויזיוניים. "HBO מאפשרים לנו לערוך את הסדרה עם קצת עודף", מגיבה על כך האנה בוס, היוצרת. "הסצנה שאת מתייחסת אליה חשובה לנו במיוחד משום שהיא מחווה למייק האגרטי, שאיבדנו אחרי העונה הראשונה. זאת הייתה סצנה מאוד חשובה בעבור ברידג'ט ובעבור סאם".
גם היחסים בין סאם לג'ואל הם מודל חדש — חברות שהיא סיפור האהבה.
תורין: "בדיוק. תמיד רצינו שזה יהיה הסיפור המרכזי של הסדרה. האנה ואני נשואים כל אחד למישהו אחר, אבל אנחנו מכירים מאז הקולג', ומלצרנו ביחד במשך שנים, ואנחנו חברים הכי טובים".
האנה בוס: "יצרנו סיפור אהבה, לא רומנטי, אבל רב־משמעי ואחר".