שינו את חוקי התאגיד: הדמוקרטיה נגמרת כאן

חוק השידור הציבורי קובע כי "התוכן שיספק תאגיד השידור הישראלי יהיה עצמאי, יופנה לכלל אזרחי מדינת ישראל ותושביה, ישקף ויתעד את היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, את ערכיה ואת מורשת ישראל, וייתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הרווחות בציבור".

עוד קובע החוק כי "התאגיד יספק תוכן חדשותי ותוכן בענייני היום, באופן מקצועי, הגון, אחראי, עצמאי, ביקורתי, נטול פניות ואמין, בשקיפות ותוך הפעלת שיקול דעת עיתונאי ונאמנות לאמת העובדתית ולחובת הדיווח לציבור".

מי שעקב אחרי פועלו של התאגיד מיום הקמתו, יכול להעיד שהוא עמד בהגדרות החוק, שחוקקה ממשלת נתניהו ב־2014. התאגיד לא שינה את כללי הסיקור ונהלי העבודה שלו. מה שהשתנה היא הגדרת הממשלה של "מה זו דמוקרטיה". בשם ההגדרה החדשה מקדמת היום הממשלה הפיכה משטרית, שכוללת ביטול של כל הבלמים והאיזונים שנחוצים לקיום דמוקרטיה משגשגת. אחד מהם הוא ביטול השידור הציבורי.

מאז הקמתו אחראי התאגיד לכמה מפנינות התוכן האיכותיות של השנים האחרונות, בטח מול ההתבטלות של הערוצים המסחריים עתירי הריאליטי מנוון המוח. אבל לא זה מה שמטריד את שרי הממשלה, אלא חטיבת החדשות "נטולת הפניות" שלו. בעולם שבו פרשנים בערוצים המסחריים לא מסתירים עוד את נטייתם הפוליטית, דיווח חדשותי מקצועי והגון נחשב בעיני הממשלה כמתנגד למשטר.

מי שניצב בראש המערכה נגד התקשורת הוא השר המכהן שלמה קרעי, שרוצה יותר דיווחים נוסח ערוץ 14 (הפגנת ה־100 אלף? הצחקתם) ופחות דיווחים נאמנים לאמת. רצון זה מתחבר לרצון של שרת ההסברה להסביר לעם איפה הוא טועה כשאינו מחבק את חבריה לממשלה על ההפיכה המשטרית שהם מובילים. אסור לטעות בכל אלה. זה לא סתם עוד ניסיון לסתום פיות, זה ניסיון לשבור רגל נוספת שעליה ניצבת הדמוקרטיה.